בוחני התנועה במשטרת במשטרת מרחב הנגב עיכבו את הנהג לחקירה. לטענתו, הוא נסע על פי חוק במהירות שבין 30 ל-40 קמ"ש והולכת הרגל הפתיעה אותו בעת שחצתה את הכביש, שלא במעבר חציה.
"היא היתה עם הגב לכיוון שלי. לא היה שום סימן שהיא הולכת לחצות את הכביש. המשכתי בנסיעה רגילה ואז פגעתי בה עם החזית. היא עפה קדימה וקצת שמאלה", סיפר הנהג בחקירתו.
בוחני התנועה לא קיבלו את גרסת הנהג ופרקליטות מחוז הדרום הגישה נגדו כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות. על פי כתב התביעה הנהג נאשם בכך שנהג ברישול ודרס את האישה למוות למרות שעברה במעבר חציה. לטענתם כתב התביעה הכיל די מימצאים וראיות כדי להרשיעו.
הבוחן שחקר את הנאשם טען בבית המשפט כי היו עדי ראייה לתאונה שהתקשרו מטלפונים חסויים ולא ניתן היה לאתרם. השופט אלון אופיר הופתע לשמוע את הדברים ומתח ביקורת על בוחן התנועה. "ברור לחלוטין כי לו משטרת ישראל היתה מעוניינת להגיע למתקשרים ניתן היה בטכנולוגיה הנוכחית להגיע למקור השיחה".
השופט הדגיש כי לא הוצגה כל בקשה לקבלת צו רלוונטי לחברות התקשורת. צו כזה היה מאפשר למשטרה להגיע לטלפונים מהם בוצעו השיחות ולהגיע לעדים. "במצב הזה החלטת המשטרה שלא להגיע לעדים, מנעה מבית המשפט קבלת עדויות שהיו יכולות לשפוך אור על דרך התרחשות התאונה", אמר השופט.
עורכי דינו של הנהג, אבי ויוחאי פרץ, ביקשו מבית המשפט לזכות את הנאשם לאור מחדלי התביעה שלא איתרו עדי ראייה לתאונה ונוכח העובדה שגרסתו של הנאשם היתה אמינה ורצופה ללא כל סתירות מהותיות.
