הכשלונות:
הסכמי אוסלו
סדרת ההסכמים שהחלה ב-1993 בין ישראל לאש"ף הפיחה תקווה בקרב אנשי שמאל אך גם תרעומת חריפה מצד הימין בישראל והסתיימה עם רצח רבין, גל הפיגועים הקשה ועלייתו של נתניהו לשלטון. אם הפלסטינים התכוונו מלכתחילה להפר את ההסכם, כפי שטענו בימין, אם רצח רבין הוא שקטע את התהליך, או שהיו לכך סיבות אחרות, משימת השלום כפי שחלם עליה פרס נכשלה. כשסדרת פיגועים פקדה את ישראל נחלו אנשי השמאל אכזבה. בימין ראו זאת כהוכחה לצדקתם. "הסכמי אוסלו היו הכישלון הגדול ביותר של פרס", טוען עו"ד חיים משגב, כותב ספר השיחות עם פרס "שמעון פרס, לא אותו הים", "וזאת גם הסיבה העיקרית שפרס הפסיד לנתניהו הפסד מוחץ בבחירות שלאחר הרצח. אנשים נהרגו והתפוצצו ברחובות והוא המשיך לדבר איתם על הסכם שלום".
אני לוזר?
מאי 97', בוועידת מפלגת העבודה, לאחר שעוד ניסיון של שמעון פרס לקבל תפקיד משמעותי, הפעם כנשיא מפלגת העבודה, כושל הוא אומר לחברי המפלגה: "אני שומע את חברי אומרים: 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?", הוא שואל רטורית ובקהל לא מהססים להשיב בחיוב: "כן!". האמרה הזאת של פרס מסכמת שנים של הפסדים. למרות תפקידיו והישגיו הרבים נכשל פרס בכל ניסיונותיו להיבחר כראש ממשלת ישראל והתואר "לוזר" דבק בו לא בכדי. מההפסד לרבין על ראשות הממשלה בשנת 74', דרך "המהפך" - ההפסד המוחץ לבגין ב-77' שהעביר לראשונה בתולדות מדינת ישראל את השלטון מידי מפלגת העבודה לליכוד, ברגע שפרס קיבל לראשונה את מושכות המפלגה, וגם זה רק בגלל שרבין הסתבך עם חשבון הדולרים. פרס לא ויתר והובס על ידי בגין גם בבחירות 81', ובהמשך על ידי שמיר, שלא נחשב למנהיג פופולרי או אהוד במיוחד. רק בזכות המצאת שנות ה-80 "ממשלת אחדות", הוא זכה לעמוד קצת בראשות הממשלה.
ההפסד המוחץ ביותר התרחש בבחירות 1996 לבנימין נתניהו. פרס נכשל בגיוס ההלם והכאב שהכו בציבור לאחר רצח רבין, ולא הצליח להסב את הביקורת כלפי נתניהו לטובתו. "אינסוף מילים הושחתו על הלוזריות של פרס", אומר אריק הניג, יוצר הסרט "רבין פרס - הכל אישי" אבל נראה שמשהו מאוד עמוק ומורכב באישיותו, גורם לו לעשות טעויות מתוך הרצון למצוא חן בעייני כולם. הדוגמה הקלאסית ל'בעייה' היא ההפסד לביבי ב-96'. לאחר רצח רבין, החכמים ביועציו הרבים ייעצו שביניהם לקיים את הבחירות מיד, תוך 45 יום, וכך לנצל את הלם הרצח וירידת מנהיגי הליכוד למקלטים. פרס חשש שיטענו כי ניצח על דמו של רבין וקבע את מועד הבחירות למאי 96', מה שהביא בסופו של דבר לעליתו של נתניהו לשלטון".
"סדרת הפיגועים והאכזבה מהסכם השלום הביא לצימצום הפער הרחב שנפער בינו ובין נתניהו", אומר עו"ד חיים משגב, "הוא הפסיד בסופו של דבר לאדם שהואשם על ידי הציבור כמי שנתן יד להשמצות של יצחק רבין שהובילו לרצח".
התרגיל המסריח
הפסד בבחירות לנשיאות
בעקבות התפטרותו הכפויה של הנשיא לשעבר עזר ויצמן נערכים בשנת 2000 לבחירות מחודשות לנשיאות. פרס מתמודד לנשיאות מול השר לשעבר מטעם הליכוד, משה קצב, ובחירתו לתפקיד נראית כמעט מובנית מאליה - המבוגר עתיר הניסיון והתפקידים מול המועמד הצעיר יותר. אולם, כנגד כל התחזיות, קצב מנצח על חודם של קולות ספורים וחברי הכנסת בוחרים בקצב. והסוף - ידוע.
סוניה פרס
הצלחות:
נשיא מדינת ישראל
אחרי מאמצים רבים והתמדה נבחר לראשונה פרס כנשיא המדינה התשיעי. לאחר התפוצצות פרשת קצב, הנשיא השני ברצף שמודח בשל חשד לפלילים, עלה הצורך במועמד ראוי. פרס הוביל משמעותית על שני מתחריו רובי ריבלין וקולט אביטל והשניים פרשו מהמירוץ. "במשך שנים פרס לא נחשב לאדם ראוי", אומר עו"ד משגב, "רבין כינה אותו חתרן בלתי נלאה ואחרים (כמו שרת ולבון) הסתכסכו איתו קשות ולמרות זאת הוא התגבר על הכל והגיע לפסגת הפירמידה של מדינת ישראל. הציבור מאס במשה קצב בבחירות הקודמות ופתאום פרס נשאר האייקון היחידי בציבור. כל שאר המנהיגים מפעם התלכלכו בחקירות או הלכו לעולם והוא נשאר בודד בצמרת, הוא נמצא בפוקוס הציבורי מאז שנות החמישים". פרס ייזכר כנשיא הממלכתי ולא כ"לוזר" ההוא מפעם. במהלך כהונתו הוא צובר אהדה גם בארץ וגם בעולם ונחשב למי שעושה את ההסברה הכי טובה לישראל, מה שמוביל אותנו להצלחה הבאה שלו.
הצלחה ואהדה דיפלומטית
פרסומים בעולם העידו כי נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי כינה את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו "שקרן" וטען כי אינו יכול לראות אותו עוד. פרשנים דיברו על יחסים רעועים בין ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב ברק אובמה וביקורת על משרד החוץ קבעה כי יחסי ישראל עם הטורקים והפלסטינים רק החריפו בתקופת כהונתו של נתניהו. גם התבטאויותיו של שר החוץ אביגדור ליברמן, התקרית של דני איילון עם השגריר הטורקי ועוד לא עזרו לתדמית הישראלית בעולם בשנים האחרונות.
אבל למנהיג ישראלי אחד נותרה עד היום אוזן קשבת והערכה רבה בקרב מנהיגי העולם - שמעון פרס. "בדבקותו בצורך להשיג פשרה עם הפלסטינים - יש תרומה משמעותית למדינת ישראל", אומר ד"ר מן, "פרס הוא כמעט הדמות הישראלית היחידה שעדיין נהנית מאהדה בינלאומית, וכל מי שמכיר את מצבנו התדמיתי, התקשורתי והמדיני במרבית מדינות העולם מבין עד כמה התרומה הזו חשובה. הוא היה ונותר בבחינת 'פניה היפות של ישראל' בעולם, גם כאשר מבית הוא אינו מצליח לשנות את המציאות הפוליטית. זה למעלה מכוחו."
הערכתו של אובמה לפרס הגיעה לשיא בשנה שעברה בעת ביקור פרס בוושינגטון, שם העניק נשיא ארה"ב לעמיתו הישראלי את אחד משני העיטורים הגבוהים ביותר שביכולתו להעניק - מדליית החירות, וכינה אותו "חברי שמעון פרס". גם ועידת פרס לשלום המתקיימת השבוע זו הפעם החמישית מוכיחה, שוב, שלפרס קשרים טובים עם מנהיגי העולם, מדענים בכירים והרבה הערכה מכל עבר.
ביטחון ישראל בדגש על הכור בדימונה
כשמזכירים את שמו של פרס חושבים לרוב על איש של שלום ופחות על ביטחוניסט משפיע. ולמרות זאת, ללא תרומתו הכבירה לביטחון ישראל ולאספקת הנשק למדינה בתחילת דרכה של המדינה הצעירה, לא ברור מה היה מצב של ישראל היום. "ההישג הבולט הראשון של פרס היה בתחום הקשרים ההדוקים עם צרפת מאמצע שנות החמישים עד אמצע שנות הששים, שנים שבהן היתה פריז בעלת הברית האסטרטגית הגדולה של ישראל", מספר ד"ר מן, "פרס מילא תפקיד מרכזי בטווית הקשרים הללו, שהודות להם קיבלה ישראל נשק רב, גובש שיתוף הפעולה החשאי הישראלי-צרפתי-בריטי שאפשר את מבצע קדש, וכמובן הסיוע הצרפתי לבניית הכור בדימונה".
פרס נחשב לאבי הכור בדימונה והיה פעיל בהקמתו ומימונו. "היתה לו גם תרומה חשובה מאוד למיזם בגיוס מרבית המימון לבניית הכור. הוא עשה זאת על ידי פניה לאילי הון יהודים בעולם, שנאותו לתרום לפרויקט הסודי. לצד זאת, הוא היה שחקן מרכזי במגעים עם בכירים בממשלת גרמניה המערבית, בעיקר שר ההגנה פרנץ יוזף שטראוס, שגם הם תרמו לביטחונה של ישראל", ד"ר מן מוסיף.
איש חזון
מחלום ה"מזרח התיכון החדש", דרך הננו טכנולוגיה ועד בטר פלייס, פרס הוא איש של חזון. זה אולי אחד מסודות ההצלחה הגדולים ביותר של הנשיא ולמרות זאת היה לו לעיתים לרועץ.
"באופן אירוני - כוחו של פרס וגם חולשתו בעשורים האחרונים הם בהיותו איש חזון: החזון חיוני כדי להפיח תקווה ולעורר אנשים ומוסדות לפעולה, אבל כאשר החזון אינו מתממש, או אפילו מביא להחמרת המצב (ע"ע מה שאירע למרבה הצער אחרי הסכמי אוסלו) מצטייר איש החזון כ'בעל חלומות'", אומר ד"ר מן.
גם הצטרפותו לפייסבוק, אינסטרגם, יוטיוב, החבירה לנוי אלוש, איש הרמיקס של המדינה - מוכיחים שגם בגיל 90 הוא איש חזון, שעושה הכל כדי להבין בטכנולוגיה הכי חמה בשוק.
הנשיא בן 90!
בשיחות הארוכות לקראת כתיבת ספר השיחות שלו עם פרס התפעל עו"ד משגב מדבר אחד יותר מכל. "היינו יושבים על שתי ספות קטנות אחד מול השני. הוא היה אז בן שמונים פלוס. כשהיינו קמים אני הייתי מחזיק בידי הכיסא כדי להתרומם והוא היה קם ללא עזרת הידיים. הוא היה כושר נפלא", הוא מספר.
כאחד המנהיגים המבוגרים ביותר בעולם פרס מהווה מודל לחיקוי ועם פרסום תפריט המזון נטול הכולסטרול והשומנים של הנשיא, מיהרו אזרחי המדינה השואפים לאריכות ימים להציץ ברשימת הארוחות. בנוסף, כמי שלא ויתר במשך עשרות שנים וזכה בגיל 84 להגשים חלום ולהגיע לצמרת המדינה, הוא מהווה השראה עבור רבים.
גם בגיל 90, ממשיך פרס לשמור על בריאותו ופעלתנותו. הוא משקים קום, קורא ספרים ורואים בחופשים בזבוז זמן. ככל שהתבגר, סיפרו אנשים בסביבתו, לא חדל מלהתאמץ ולעבוד קשה, ואפילו להפך: הוא הבין שהזמן הקצר אינו מספיק ונהייה פעלתן אפילו יותר.
וזה הזמן לאחל לו - המון המון מזל טוב, ולעוד שנים ארוכות ואיכותיות.