"אני אומנם מסתובב ברחוב, אבל מאוד מפחד", אומר היום מ' פליט סודני שהגיע לישראל לפני ארבע שנים, "היה פה יותר טוב, אבל עכשיו אני יודע שאפשר לעצור אותי בכל רגע נתון ולזרוק אותי לכלא לשלוש שנים. לפני זמן קצר, אחד החברים שלי הלך להתלונן על המעסיק שלא שילם לו, ואז הוא נעצר במקום ונשלח לכלא לשלוש שנים. ואז מה האפשרות שניתנה לו – או להשאר בכלא או לחזור לסודן. הוא ורבים אחרים מעדיפים למות בסודן מאשר להרקב בכלא הישראלי. חבר אחר שלי נהרג לפני כמה שבועות בסודן, ברגע שגילו שם שהוא היה בישראל, רצחו אותו על המקום".
מ' עוד זוכר את המסע לישראל לאחר שנמלט ממאסרים בסודן, "עצרו אותי שלוש פעמים בלי כל סיבה, עברתי התעללויות, עקרו לי ציפורניים", הוא מספר, "אחרי המאסר האחרון החלטתי לברוח, לקח לי חודש להגיע לישראל, קודם לכן הגעתי למצרים, היו לי שם חברים והם סיפרו לי שגם שם עוצרים אותם ומענים אותם ושהם שמעו שבישראל יש אקטיביסטים שדואגים לפליטים. בסוף הצלחתי להגיע לכאן, האמנתי שפה אני אוכל להיות לפחות עד שבמדינה שלי יהיה שוב בטוח, אבל המצב פה רק נהיה יותר גרוע".
הדיווח שהופיע היום בעיתון "הארץ", על כך שישראל מגרשת את הפליטים בניגוד לחוק הבינלאומי, מוכר היטב למ': "זה קורה כבר הרבה זמן", הוא אומר, "ומדובר על מספר הרבה יותר גדול של אנשים ממה שמדווחים. מאז שהעבירו את החוק נגד מסתננים, הממשלה הישראלית התחילה לקחת אנשים מהרחוב ובלי סיבה לקחת אותם לכלא לשלוש שנים, מבלי שאף אחד מבטיח לשחרר אותם. שם הם מקבלים את האופציה – להישאר בכלא לכל החיים או שעוזרים להם לברוח לסודן דרך מצרים או ירדן. יש גם אנשים שנאלצים לשלם מכיסם כדי לצאת מפה. הרשויות בישראל צריכות להבין שהן שולחות את האנשים האלה למוות בטוח ושזה לא חוקי. כל שלושה ימים יש פשיטות בדרום תל אביב, אנשים נכלאים, לא מקבלים טלפון, אני לא מבין למה ישראל עושה לנו את זה".
"עדיף למות בסודן מאשר למות בגינת לוינסקי או בכלא"
מי שמנסה לשפוך אור על התופעה היא אורית מרום מארגון א.ס.ף, "כשסודני נכנס לכלא הישראלי, אין לו סיכוי אמיתי להשתחרר כי סודן מוגדרת כמדינת אויב", היא מסבירה, "בכלא נותנים להם לבחור בין תופת אחת לאחרת - חיי נצח בכלא או לחזור לרצח העם בדארפור ולהמשיך במסע הבריחה האינסופי. אי אפשר לקרוא לזה עזיבה מרצון. חלק ניכר מהמגורשים הללו, לא באים מתוך הכלא, אלא גורשו ישר מתל אביב. הם מקבלים כאן ויזה שלא שווה כלום למעשה, אין להם עתיד או מגורים, הם זרוקים פה כמו כלבים, ללא גישה לשירותי רווחה או בריאות. ומאז שאלי ישי הכריז שמה-15 באוקטובר הוא מתחיל לגרש את הסודנים, התחילה פה היסטריה שלמה, ואנשים באים אלינו, לארגונים, ומבקשים שנעזור להם לצאת מפה כי הם מפחדים להיכלא. הם אומרים 'גם ככה אנחנו גרים ברחוב ואין לנו ממה להתפרנס, עדיף למות בסודן מאשר למות בגינת לוינסקי או בכלא.'
על פי הערכות בארגוני הסיוע לפליטים מאז יוני האחרון 1,673 פליטים סודנים חצו את הגבול לישראל, והצטרפו לכ-1,500 פליטים שכבר כלואים במתקנים "קציעות" ו"סהרונים".
מרשות ההגירה נמסר בתגובה, כי "אין שום פעילות יזומה להוצאתם מהארץ, יש מדיניות של הממשלה שהיא לא להרחיק אזרחי צפון סודן וזה לא השתנה. אם אנשים רוצים לצאת מרצונם, יואצים לבדולא צריכים את האישור שלי, חשוב להביר שאין הרחקה יזומה ומדיניות הממשלה בנושא מאוד מאוד ברורה".