החברה הגישה בקשת רשות להתגונן לבית המשפט וזה נעתר לבקשתה. בדיון טענו בעלי החברה שהם אינם חייבים כסף לבנק. ארבע שנים לאחר מכן, החברה הגישה תביעה נגד הבנק בסכום של כשני מיליון שקלים בטענה שלא רק שהיא אינה חייבת דבר לבנק, אלא שעליו, למעשה, להחזיר לה סכומי כסף נכבדים שלקח ממנה בשל חיובי ריביות מוגזמים. באמצעות עורכי הדין אופיר צברי ואמיר פינטו טענו בעלי החברה, כי התנהלות הבנק גרמה לקריסת החברה וגרמו לה לנזקים כבדים מאוד.
התביעה התגלגלה לבית המשפט העליון שהחליט לדחות את שתי התביעות וקבע, כי לא הוכח שום קשר סיבתי בין התנהלות הבנק לבין קריסת החברה. זאת למרות נתונים שהציג מומחה מטעם בעלי החברה שערך חישוב מעמיק ביותר והגיע למסקנה, נכון לשנת 1989, כי הבנק חייב לחברה סכום של 7.6 מיליון שקלים. הסכסוך בין הבנק לחברה נמשך שנים ארוכות ועבר את כל הערכאות בהן הבנק טען שהחברה חייבת לו כסף והחברה מצידה טענה שהבנק חייב לה סכום גדול יותר. עד שהגיע שוב לבית המשפט העליון לפני כשמונה שנים, לדיון אצל השופטת עדנה ארבל, שקבעה שיש לתת לחברה לברר את תביעתה להשבת הכספים, לאור חשיבות האינטרס הציבורי.
הסאגה הגיעה אתמול לסיומה, כשהשופט אחיקם סטולר קבע בפסק הדין, כי הבנק שתבע כמיליון שקל ישלם לתובעים סכום של 20 מיליון שקלים הכוללים את הריביות וההצמדות לכל השנים שעברו מאז התביעה. ובנוסף, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 720 אלף שקלים. לדברי השופט, הבנק העלה טענות ממוחזרות וסיכומיו מהווים זלזול מוחלט בהוראות בית המשפט ונועדו לדחות את הקץ ואת מתן פסק הדין. "למרות הנחיה מפורשת של בית המשפט, סיכומי הבנק משופעים בטענות ממוחזרות שבהן דן בית המשפט והכריע", ציין השופט. השופט הדגיש בפסק הדין, כי הבנק הוא שהיה חייב כסף לתובעים ולא להיפך, אך למרות זאת הוא בחר לנהל את ההליך עד תומו.
מהבנק הבינלאומי הראשון נמסר בתגובה:"מדובר בתביעה מלפני 24 שנה. הבנק לומד את הפסיקה ושוקל את מהלכים המשפטיים בתיק."