סולימאן אל עביד, שהורשע באונס וברצח הנערה חנית קיקוס ונידון למאסר עולם, החל בהליכי שיקום לקראת שחרורו הסופי מהכלא.
אל עביד בן ה-59, שעונשו נקצב ל-26 שנים, יעמוד בחודש הבא בפני ועדת השחרורים לאחר שריצה שני שלישים מעונשו (19 שנים). בפני הוועדה יציג אל עביד את התכנית השיקומית שכבר הוכנה לו. על פיה, אחרי שיקבל שחרור מוקדם, הוא יעבוד בבית הקשיש ברהט במשך שמונה שעות ביום. הנהלת בית הקשיש ועיריית רהט כבר הביעו הסכמתם להעסיק את אל עביד.
בנוסף, יצרף אל עביד מכתב מרפי קיקוס, אביה של חנית, שבו אומר קיקוס כי הוא אינו מתנגד לשחרורו של אל עביד. הליך מקובל בבקשות לשחרור מוקדם כשלעבירה יש קורבן. הוריה של קיקוס טענו לאורך כל השנים שהם מאמינים לטענותיו של אל עביד שהוא אינו הרוצח של חנית. ועדת השחרורים צפויה לקבל החלטה חיובית בענינו של אל עביד ולאמץ את תוכנית השיקום שהגיש, למרות שהוא מסרב להביע חרטה על המעשה. התוכנית הועברה גם לאישור שירות בתי הסוהר ורשות לשיקום האסיר.
פרקליטו של אל עובד, עו"ד מאהר תלחמן, מתכוון להגיש בחודש הבא לבית המשפט העליון בקשה למשפט חוזר. לטענתו בידיו ראיות חדשות המוכיחות שמרשו לא ביצע את הרצח.
"אני מחכה ליום שבו אשתחרר מהכלא ואתחיל בחיים חדשים", אמר אל עביד באחרונה לקרובי משפחתו, "19 שנים וחצי אני יושב על פשע שלא עשיתי. שילמתי מחיר אישי יקר מאוד. לא זכיתי להיות בשמחות של הילדים שלי ונכדיי. המדינה צריכה לשחרר אותי, כי אני בחיים לא אודה ברצח שלא ביצעתי. מישהו אחר ביצע את המעשה, הוא מסתובב חופשי ואני אכלתי אותה וישבתי במקומו בכלא בגלל רשלנות של המשטרה".
אל עביד דחה פעמים רבות את האפשרות לקבל חנינה. "אני לא הרוצח אז למה שאבקש חנינה אני לא אודה בדבר שלא עשיתי. אין לי בעיה לשבת בכלא את כל מה השנים שנשארו לי. אני כבר יושב כמעט 19 שנה ואם כל הזמן טענתי שאני חף מפשע אין סיבה שאבקש חנינה שהיא כמו להודות במעשה", אמר אל עביד.
"הוועדה עשויה להתנגד לבקשתו לשחרור מוקדם משום שהוא מסרב להביע חרטה או להודות במעשה והוא מוגדר כעבריין מין. אני רוצה להאמין שהם יבואו לקראתו וסולימאן ישוחרר עד סוף החודש הבא. אם זה לא יקרה נגיש עתירה לבג"ץ", ציין עו"ד תלחמן.
שנים של ספקות בהרשעת אל עביד
ב-10 ביוני 1992 בשעות הערב יצאה חנית קיקוס, אז נערה בת 17.5, מביתה שבאופקים למסיבת יום הולדת של חבר בבאר שבע. קיקוס עמדה בטרמפיאדה שביציאה מאופקים ומאז נעלמו עקבותיה. כעבור שבוע הגיע לתחנת המשטרה, מסעוד אזולאי, נהג משאית אשפה, וסיפר שביום העלמותה של קיקוס הגיע לאתר הפסולת 'דודאים' ושם פגש באל עביד שהיה נהג דחפור באתר. לדבריו סיפר לו אל עביד שהשומר באתר מקיים יחסי מין עם צעירה בצריף והוא אינו רוצה להפריע לו. בשלב מאוחר יותר התוודה אל עביד בפני אזולאי כי רצח את קיקוס והטמין את גופתה באתר.
אל עביד נעצר והודה בפני מדובב שהוביל את קיקוס לחורשה סמוך לפנימיית 'אשל הנשיא' שעל הדרך בין באר שבע לאופקים, אנס אותה ולאחר מכן חנק אותה למוות. לחוקריו סיפר אל עביד כי השליך את גופתה של קיקוס לבור שליד אתר דודאים.
זמן קצר לאחר מכן חזר בו אל עביד מהודאתו וטען שהודה משום שפחד מהחוקרים. במשך חודשים רבים חיפשו שוטרים בסיוע דחפורים של צה"ל את גופתה של הנערה אך לא מצאו דבר. למרות שגופתה של קיקוס לא אותרה והראיות היו נסיבתיות בלבד, פרקליטות מחוז הדרום הגישה כתב אישום נגד אל עביד לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין רצח ואונס של קיקוס. אל עביד, שיוצג אז על ידי עו"ד אביגדור פלדמן, הכחיש שרצח את קיקוס וטען שהוא סובל מפיגור סביבתי וההודאה הוצאה ממנו בכוח ובאמצעים פסולים.
שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גלעד גלעדי וצבי סגל, הרשיעו את אל עביד למרות דעת המיעוט של השופט ניל הנדל (שמונה מאז לבית המשפט העליון), שזיכה אותו מחמת הספק.
אל עביד ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו וזה הורה להחזיר את התיק להחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. הפעם הוצע לאל עביד להודות רק בעבירה של אונס, אך הוא סירב בנימוק שהוא חף מפשע.
אל עביד ערער שוב לבית המשפט העליון. הפעם הערעור נדון בפני הרכב מיוחד של תשעה שופטים וזאת לאור מורכבותו של התיק. שישה שופטים הרשיעו את אל עביד ברצח ואונס ושלושה זיכו אותו. אל עביד נשלח למאסר עולם. הנשיא קצב את עונשו של אל עביד ל-33 שנות מאסר ולאחר מכן ל-27 שנה.
במרוצת השנים המשיך אל עביד להאבק למען חפותו וחשף מידע וראיות חדשות שהוא לא הרוצח, ללא הצלחה. בחודש הבא, ככל הנראה ישתחרר, אחרי 19 וחצי שנים מאחורי סורגים.