כבר מעל שבועיים עברו מאז פצח יצחק ג'קי אדרי, פעיל חברתי וותיק, בשביתת הרעב שלו באוהל המחאה בדימונה כמחאה על תהליך הפרטת משק המים במדינה. אדרי (53), שכבר פוטר בעבר מעבודתו במפעלי ים המלח כשעמד בראש המאבק להכרה בזכויות הקבלן, הוחרם במשך תקופה ארוכה ולא הועסק בשום מקום אחר, אך כלוחם חברתי נחוש סירב להניח בצד את עקרונותיו.
הפקעת הטיפול במשק המים מידי הרשויות המקומיות והעברתו לידי תאגידי מים פרטיים, עתידה להוביל להתייקרות מחירי המים והוספת מע"מ על השימוש בהם. מאבקו של אדרי הוא למעשה המאבק לרווחה של כולנו, התעקשות על הזכות הבסיסית של כל אזרח להנות מהמשאב הלאומי החשוב ביותר ומהזכות הבסיסית למים, למענם הוא מוכן להשאיר את אשתו, שלושת ילדיו ושני נכדיו בבית ומעמיד את עצמו בסכנת חיים.
מדוע החלטת דווקא לאחרונה לשבות רעב? הרי התחלת את המאבק כבר לפני יותר משנה.
בחודש נובמבר 2012 החליטו בתאגיד המים לעקל מאות חשבונות בנק של צרכנים חייבים, העיקולים הוצאו בצורה שרירותית שגרמה לעשרות עוולות קשות, בעיקר לנכים ולבעלי הצרכים המיוחדים. כמנהיג המאבק לא יכולתי להפקיר את הצרכנים שנענו לקראתי והבנתי שכבר מיציתי את כל האפשרויות הדמוקרטיות לאקטיביזם חברתי שעומדות לרשותי כאזרח. החלטתי לנקוט עמדה קיצונית כדי לא הפקיר את הצרכנים, ובחרתי בהכרזה על שביתת רעב נגד הפרטת משק המים ותאגידי המים".
אתה מאמין ששביתת הרעב תוביל לתוצאות בפועל?
אולי צריך לנקוט בצעד חריף יותר? הרי המחאה למשל בעולם הערבי למשל, החל כשהטוניסאי מוחמד בועזיזי הצית את עצמו כאקט של מחאה.
"גם בתוך שביתת הרעב בניתי לי תוכנית מובנת ומסודרת, כרגע אני שותה רק נוזלים והרבה נוזלים, ברגע שארגיש שאני נחלש גופנית ומנטלית אנקוט עמדה בתוך שביתת הרעב ואפתח בשביתת רעב מוחלטת, דבר שיקצין את נחישותי. היום פיזרתי צמיגים בנקודות אסטרטגיות ברחבי דימונה, עטפתי גם את אוהל שביתת הרעב בצמיגים במטרה לאותת לכולם שעדיין נמצאים ברשותי עוד כלים. יצאתי למלחמה על המים עם ארגז כלים אקטיבי, יצאתי על מנת לנצח ואני אנצח. כל עוד נשמה באפי אאבק עד טיפת המים האחרונה".
האם המאבק של עובדי הקבלן, שבו נחשפת לראשונה עם הדברים בסרט "זהב לבן עבודה שחורה" של "עובדה" דומה למאבק נגד הפרטת המים?
מה הוא יחסן של הרשויות השונות לנושא תאגידי המים, מהרמה המקומית של העיריות, דרך הרמה הארצית, עד לממשלה?
"אני כרגע נמצא בצעד קיצון של שביתת רעב. לא מעניין אותי מה הממשלה חושבת, לא מעניין אותי לדעת מה חושבים במרכז השלטון המקומי, הם ודעותיהם נמצאות מחוץ לרזולוציות שלי במאבק. אם הם יקבלו החלטה למען מטרות המאבק - אסיים מיידית את שביתת הרעב, אם הם לא יקבלו החלטות -אאבק עד הסוף.
יש שתי אפשרויות, או שאצא מאוהל שביתת הרעב כגופה עטופה בתכריכים של דגל ישראל מפויח וקרוע משרידי המאבק, או שאצא כאזרח עם גב זקוף שמניף את הדגל בגאון למען הכלל".
מהו הרגע שהכי ריגש אותך במסגרת מאבקך נגד הפרטת המים?
מהו הרגע המאכזב ביותר?
"אין רגע מאכזב בשביתת הרעב בה פתחתי ביום ראשון, ה-18 לדצמבר. אין לי רגעים מאכזבים, אני רק חרד מאפשרות שגופי יאכזב אותי לפני שאממש את אחד מהיעדים שקבעתי לעצמי ביציאה למלחמה על המים. ואם אפסיד במאבק, לא אדע לעולם אם הצלחתי להשיג את מטרותיי, זאת תהיה תשובה שאתם תצטרכו לתת עליה את הדעת ואת התשובה, לא אני".
האם אתה מצפה שיקומו עוד אנשים כמוך? למה אנחנו לא רואים "ג'קי אדרי" נוספים?
"בכל אזרח במדינת ישראל יש 'ג'קי אדרי'. יש הרבה מאוד אנשים כמוני, חלקם אקטיביים, חלקם פסיביים, חלקם במסע הישרדות כלכלית, חלקם מועשרי הכסף והחיים, אולם בכל בן אנוש יש את הכלים הפנימיים להפוך להיות לוחם חברתי, כולנו נוקטים עמדה בחיינו.
ככל שאתה נדרש להקריב מעצמך יותר למען הכלל, כך נעלמים הכוחות מהשטח. מאבק אידיאולוגי דורש הקרבה עצמית גדולה מאוד, וככל שהיא יותר גדולה כך אתה מוצא עצמך יותר לבד עד לכדי בדידות כואבת ומתסכלת, אבל עם תמיכה".