כל מי שאי פעם פוטר מעבודתו יודע שזה אחד הרגעים המאכזבים, המביכים, הפחות נעימים שאדם יכול לחוות, אך רובנו לא יודעים מהי התחושה להיות מפוטר אחרי ימים ספורים בלבד, עוד לפני שהספקת ללמוד את העבודה, כשבוע בלבד אחרי שוויתרת לשם כך על עבודה אהובה אחרת ובעיקר כשיש ילדים וגם האשה לא עובדת. זה מכעיס אפילו יותר כש"הבוס" הדורסני הוא שר בממשלת ישראל.
כשעמוס שביט, עיתונאי ועורך, קיבל את פנייתו של שר התחבורה, ישראל כץ, שישמש כדוברו האישי, הוא לא יכול היה לסרב. "סיפרו לי שהוא ערך מרתון של ראיונות ובסוף בחר בי. איזה כיף. אין מה לומר. מחמיא" כתב שביט. "אמרתי לכבוד השר מיד כן כי מזה שנים ארוכות כעיתונאי בעיתון של המדינה אני מכניס הביתה כל חודש 10,000 שקל ומוציא 15,000". התנאים היו מבטיחים, הוא מוסיף ומפרט: "21,000 שקל בחודש, הפרשות פנסיה וקרן השתלמות" וגם "מאזדה 3 אפורה וצייתנית עם יתרון טכנולוגי אדיר: פזומט". שביט מספר הכל, בקטע שכתב והופץ היום ברחבי פייסבוק. אולם, תוך מספר ימים שינה השר את דעתו והחליט ששביט אינו מתאים לעבודה. היום, הוא כבר מצא את עצמו קורא למעסיקים בענף התקשורת להעסיקו מחדש.
"עלבון, בושה ומבוכה"
"היה לי יום קשה אתמול בשעת לילה אחרי שהילדים שכבו לישון ישבתי מול המחשב ובעצם היו לי מחשבות שהתחלפו בין עלבון, בושה ומבוכה לבין מחשבה שפתאום צצה: 'תהיה גאה במה שעשית כי אין לך במה להתבייש", הוא מסביר היום ל-mako. "מהמקום הזה החלטתי לכתוב באופן הכי גלוי ובלי בושה לכל מי שרק מכיר אותי את האמת, את השתלשלות האירועים באופן הכי נקי ואמיתי שיש. רציתי לעמוד זקוף ולהגיד 'זה מה שהיה. אני גאה, אין לי במה להתבייש'".
בקטע שהעלה שביט בפייסבוק הוא מספר על התרגשותו לקראת העבודה החדשה, על האופן שבו "זרקו אותו למים" ללא כל הכנה מוקדמת. "בוקר יום ראשון התייצבתי במשרד התחבורה בירושלים. שמעו, לא רוצה להפריז בניסוח, אבל אשכרה כבר ברגע שהכנסתי רגל בלשכת השר כמו אותם מעפילים שמיד לאחר שעגנו בחופי ישראל זרקו לכיוונם מדים ושלחו אותם למלחמה. מלחמת העצמאות.
בלי שום מסלול קליטה, בלי כרטיס עובד, בלי חוזה, מחשב או כל כלי עבודה בסיסי, נשלחתי לחזית: אל בית המשפט לענייני עבודה בתל אביב, שם התייצבו זה מול זה השר כץ מול עופר עיני ואנשי ועד הרכבת. הייתי שם לבד, מול גדודי עיתונאים שרק לפני רגע הייתי אחד מהם".
הערב אחרי שקיבל תמיכה וטלפונים מחברים הוא מסכם את השבוע הקשה שעבר: "אתמול בבוקר עוד ליוויתי את השר. היינו בכנס כלכליסט, תיאמתי לו שני ראיונות לערוץ 2 והכנתי לו נאום שהוא אמור היה לשאת היום במרכז למורשת בגין", הוא מספר היום ל-mako. "כל אותו הזמן כבר ידעתי שאני מפוטר, כי לילה קודם הוא הודיע לי בטלפון שהוא רוצה שנסיים את העבודה המשותפת. הוא אמר לי 'תמשיך לעיתונות אם אתה יכול', אלא שאני לא יכול, כי המשרה שלי בידיעות אחרונות כבר נתפסה. וזה גם מה שאמרתי לו. בדרך הביתה אמרתי לו בטלפון 'מנחם בגין אמר כשהוא נבחר לראשות הממשלה הוא פנה לציבור ואמר כך: אני חדש כאן, תנו לי שנת חסד'. אני לצערי לא קיבלתי אפילו שבוע של חסד".
"מפחד מהרגע שאחרי החיבוק ההמוני"
בקטע שהעלה לפייסבוק, שביט מגולל את מאורעות השבוע שעבר ובשיאו התקרית שהובילה לפיטורים המהירים: "את הקרב על השמיים הפתוחים הכריעה ynet עם ידיעה מאוד לא מדויקת שגררה אחריה גם את מהדורות החדשות ושלחה את דובר השר המורעב הביתה. שמעו, נהוג לומר שלתקשורת בישראל כבר אין היום השפעה. לא יודע אם זה נכון, אבל אין ספק שלידיעה הזו הייתה השפעה מכרעת: בעקבותיה נשלח דובר השר הביתה, ומשפחה בישראל איבדה מפרנס."
היום הוא מספר על התגובות התומכות מאנשי תקשורת ומגולשים ברחבי הפייסבוק. "אני בהיי מטורף ויודע שהוא מדומה כי אני מקבל חיבוק מטורף מהמונים שאני אפילו לא מכיר", הוא מספר, "בשורה תחתונה אני נשאר בבית בלי עבודה ואני מפחד שאני אתחיל לטפס על הקירות. אני מפחד מהרגע שאחרי החיבוק ההמוני".
ממשרד התחבורה נמסר: "כבר בתחילת עבודתו התברר כי עמוס שביט אינו מתאים למלא את תפקיד הדובר ויועץ השר וזאת בשל אי יכולתו להסתגל למעבר מתפקיד עיתונאי לתפקיד דובר. עקב כך הוחלט לסיים את תפקידו והדבר נעשה ברוח טובה"