תחילתו של הסיפור לפני תשע שנים. א', נהג מונית מבאר שבע וגשש לשעבר בצה"ל, התלונן על כאבי בטן עזים שהחמירו עד שנאלץ להתאשפז במחלקה הכירורגית בבית החולים 'סורוקה' כשחום גופו עולה ויורד לסירוגין.
הרופאים שטיפלו בו קבעו כי מצבו הכללי טוב והוא אינו סובל מכאבים אך בטנו תפוחה מעט ונתנו לו כדורי אקמול להורדת החום. אחרי מספר ימי בדיקה הגיעו הרופאים למסקנה שמדובר בדלקת מעיים והחלו בטיפול אנטיביוטי, אך א' המשיך להתלונן על כאבי בטן עזים וסבל מחום גוף גבוה.
אחד עשר ימים לאחר אשפוזו, במהלכם סבל א' מכאבים חזקים, החליטו רופאי המחלקה לנתח את א' בהסתמכם על האבחנה כי הוא סובל מדלקת מעיים. הניתוח לא עלה יפה, ובסיומו הוא הובהל למחלקה לטיפול נמרץ כשהוא סובל ממצוקה בדרכי הנשימה וממעי דק תפוח. זמן קצר לאחר מכן הוא נותח שוב, אך מצבו הלך והדרדר.
שבועיים לאחר מכן נפטר א' בבית החולים כתוצאה מכשל רב מערכתי בגופו. סיבת המוות הרשמית היתה אי ספיקה כליייתית וריאתית.
השופטת ורדה מרוז מינתה את פרופסור גון בן ארי, כירורג כללי בעל שם עולמי, כמומחה מטעם בית המשפט בפרשה. בחוות דעתו לבית המשפט טען בן ארי כי אכן היתה רשלנות רפואית, משום שאם א' היה מנותח מוקדם יותר ניתן היה להציל את חייו. "ברורה לי החלטתם של הרופאים המטפלים להתחיל בטיפול שמרני, אך בהמשך כאשר הטיפול לא הועיל ומצבו של החולה הלך והחמיר מבחינה קלינית ומעבדתית היה מקום לנתח את החולה בהקדם. עיכוב של 24 עד 30 שעות יתכן מאוד והיה גורלי", כתב בן ארי בחוות הדעת והוסיף שהרופאים שגו באבחנתם כשקבעו שלחולה דלקת במעיים כשלמעשה הוא סבל מחסימה במעיים.
כאמור, שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבלה את דעת המומחה וקבעה לאלמנתו פיצויים סך 4.5 מליון שקלים.