כמדי שנה, בחורף, אותן התמונות חוזרות על עצמן. מסדרונות בתי החולים מתמלאים במיטות והחולים ומשפחותיהם מחכים וסובלים. אחיות מותשות, שלא הסיפוק לאכול או לשתות כוס מים ורק מתרוצצות בין החולים לא אחת נאלצות להתמודד עם משפחה אגרסיבית. הרופאים מתוסכלים, מפסיקים לספור את כמות החולים שראו מהבוקר. זוהי המנגינה הקבועה שמתחילה לנגן בכל שנה בחודש ינואר.
"בכל השנה היה עומס גדול והיו ימים של אי ספיקה, ואנחנו ידענו את זה והמערכת בנויה כך שהיא לא מסוגלת להתמודד עם כל הפיקים, ככה היא בנויה שנים. הבעיה שבשנתיים האחרונות, ובעיקר מאז שביתת האחיות שיצרה מצב שתקני הקבלה קשיחים, המצב השתנה. בעבר, המחלקות הפנימיות נאלצו לספוג כל כמות של חולים שהעברנו להם, ואז היה לחץ לשחרר חולים. עכשיו, ברגע שהמחלקות מוגנות וברגע שאין מיטה פנויה לא מפנים חולה והתוצאה היא שיש לנו מה שלא היה מעולם ברוב בתי החולים - מצב של חולים רבים המושהים במיון. ואז הם תופסים מיטות לחולים חדשים, והמצב פשוט קטסטרופה".
האם הישראלים ממהרים לפנות למיון וזו הסיבה לעומס?
"שיעור הפניות לחדרי המיון בארץ אינו שונה באופן משעותי משיעור הפניות באירופה או בארצות הברית. אני לא אומר שאין פניה מיותרת. כל הבעיה היא שאם מסתכלים בדיעבד, האיש שבא עם כאב בטן לא היה לו כלום. אבל איך תדע את זה לפני שבדקת אותו ארבע שעות במיון?".
מה הפתרון?
"ראשית, יש לאפשר לנו להעלות חולים למחלקות הפנימיות על ידי החזרת הגמישות או הוספת מיטות, או על ידי יצירת מיטות פנויות במחלקות הפנימיות. בנוסף, יש להגדיל באופן כללי את מספר המיטות והצוותים הרפואיים במיון, אין לי לא מספיק מיטות ולא מספיק צוות. והאחרון, להוסיף כלי עזר. משרד הבריאות כן החל לעבוד על זה. הרעיון הוא להוסיף אמצעי מחשוב, אנשי עזר ודברים נוספים שיכולים לחסוך את העבודה והריצות של האחיות, שצריכות לעשות אלף ואחת דברים בדקה. במדינה מפותחת חלק ניכר מהעבודה הזאת מתבצע על ידי טכנאים וכוחות עזר אזר מורידים מהרופא והאחות את העומס ומפנים אותם לעשות את העבדוה שהם אמרוים לעשות. יש ועדה של משרד הבריאות שעובדת למצוא פתרונות, אבל הכל עולה כסף, לוקח זמן ולכן שום דבר עוד לא קרה.
קופות החולים מדווחות על עומס רגיל
בבית החולים ברזילי באשקלון, העומס כה גדול, שהם פשוט מבקשים מהחולים להמנע מלהגיע למיון אלא אם כן מדובר במקרה חמור: "את יכולה להוציא את הכתבות משנה שעברה, ולפרסם אותן. זה הרי בדיוק אותו סיפור", אומר בייאוש ד"ר רון לובל סגן מנהל המרכז רפואי ברזילי, "זה אותו עומס שמגיע לפיקים בחורף, עם מספרים מטורפים לחלוטין, אבל אסור לשכוח שהוא קיים כל השנה וגם בקיץ, אמנם לא בכאלה שיאים, אבל מחלקה נמצאת לאורך כל השנה בתפוסה של מאה אחוז, ולכן ברור שבחורף המספרים נהיים לא אנושיים. הרי בחורף יש יותר חולים ויותר חולים קשים ופחות צוות לטפל, גם הצוות חולה או הילדים שלו חולים ולכן ההעדרויות של הצוות גם מקשות. אין כמעט יום שבו כ-20-25 אחוז מהצוות לא נעדרים בגלל מחלה כזו אחרת".
מה עושים?
"מוסיפים עוד מחלקות, עוד מיטות ועוד כח אדם, זה הפתרון לטווח הארוך. בטווח הקצר נאבקים, משתדלים לטפל ובחלק מהמקרים מצליחים. בעומס שקיים היום במחלקות הפינימיות, כירורגיות ומחלקות ילדים מאוד קשה לטפל בחולים, קשה להגיע לכל חולה ולהעניק לו את הטיפול המירבי. הצפיפות במחלקות גורמת לזיהומים צולבים בתוך בית החולים מה שמאריך את האשפוז עוד יותר, אנשים מחכים שעות בלתי אפשרויות לחדרי המיון עד שמתקבלים. חסר לנו כוח אדם, אחיות ורופאים אבל הכי חסר לנו בלטות, אין פשוט מקום פיזי לאשפז חולים, צריך פשוט לבנות מחלקות עם מיטות נוספות. השגרה צריכה להיות בתפוסה של 75 אחוז, אבל גם ככה אנחנו עובדים במהלך שלישי-רביעי כל השנה, עם מצב קבוע של מאה אחוז. המספרים מאוד ברורים. שיעור המיטות שעומד על מיטה לאלף איש במדינת ישראל, הוא מהנמוכים בהשוואה למדינות מערביות בעולם. ובאזור הדרום, בנפת אשקלון, יש אפילו פחות ממיטה אחת לאלף נפש".