שישה בני אדם נהרגו אתמול בתאונת הדרכים הקטלנית בנשר. ארבעה מהם מדיר אל-אסד ושניים מהכפר איכסל. בכפר דיר אל אסד, הכריזו היום על יום אבל, עו"ד נסר סנעאללה, ראש מועצת דיר אל אסד, אומר הבוקר בשיחה עם mako, "זה אסון כבד לכפר כולו. ארבעה צעירים שיוצאים מהכפר לעבוד וברגע אחד בדרך חזרה הם אינם. אנחנו בסופו של דבר אנשים מאמינים – מה שקרה קרה וחייבים להתמודד עם זה, אבל בו זמנית אנחנו מאוד מצרים על ההתנהגות הזאת בכבישים שמביאה פעם אחר פעם לקטל בדרכים".
"הדמעות שלנו עוד לא יבשו, רק ביום שבת האחרון הייתה הלוויה של עוד צעיר בכפר שנהרג בתאונת אופנוע בארה"ב. כל הכפר היה באבל במשך שבוע והנה מגיע עוד אסון כזה. כרגע יש יותר עצב מאשר כעס. אנחנו לא כועסים על אדם ספציפי, אלא בכלל על ההתנהגות העבריינית בכבישים. מדי יום אנחנו חווים מקרים כאלה שאנשים נהרגים בתאונות דרכים כתוצאה מנהגים שלא מצייתים לחוקים, מתנהגים כאילו הכביש הוא פרטי שלהם. אני חושב שאנחנו צריכים כולנו כחברה להגיד די לכל זה. נקווה שממה שקרה בדיר אל אסד ילמדו הפעם".
אחמד דאבח, חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת קדימה ובן משפחה אומר היום: "זה אסון גדול לכפר ולדעתי גם אסון לכל המדינה: לאבד שש נפשות חפות מפשע תוך שניות בגלל טעות של נהג, אנשים שהיו בעבודה וחייהם נקטעו בגיל 18 בדרך מהעבודה. יש לנו כעס כלפי הנהג אבל צריך לחקור. אם הוא הוא אשם צריך לקבל את עונשו. בינתיים אנחנו מחכים לתוצאות החקירה. ממשפחתו של הנהג ובדואים אחרים מרהט התקשרו למשפחה וביקשו להגיע לנחם. אנחנו נקבל את כל מי שיגיע"
"איבדנו ארבעה בחורים שרק התחילו את הדרך שלהם. אלה ארבעה חברים טובים מאותה שכונה, בחורים שהיו באמת אנשים טובים, בחורים מחוננים, מתורבתים, בחיים לא שמענו שהם עשו בעיה. הם סיימו בדיוק את התיכון שלהם. אמרו שיעבדו שנה שנתיים כדי שיאספו קצת כסף ללימודים וכדי לעזור להורים". לגבי בן דודו אמון אמר, "אבא שלו בן שישים ומשהו הוא רצה לשמור על ההורים שלו, אהב וכיבד את ההורים שלו מעל ומעבר".
מוחמד, דודו של ראאד עומר מספר כי ראאד היה נשוי ואב לארבעה ילדים קטנים. "חשים כאב גדול מאוד. מאמינים שהנהג והמעסיק שהיה צריך לשמור על הוראות הבטיחות צריכים להיחקר – מי שאשם צריך לקבל על זה את הדין".
שלושה מתוך ההרוגים: עבאד וכרים דבאח ודאהיש אמון, התנדבו במתנ"ס של דיר אל אסד. היום מחמוד עבדאלגני (19) שנהג להתנדב לצידם במתנ"ס מספר: "הם היו חרוצים מאוד ואהבו לעזור. הם היו אהובים על כל חבריהם וכל מי שסבב אותם. גם במסגרת הבית ספרית היו פופולריים מאוד בין הילדים והנערים בבית הספר. אחרי סיום התיכון הם התחילו לעבוד במשחטה באזור כדי לחסוך כסף ולהתחיל בחיים".