69 בני אדם לפחות נעלמו יום אחד ומאז נעלמו עקבותיהם. בני המשפחה ממשיכים לחיות בחוסר הוודאות, עוד הרבה לאחר שלמשטרה כבר נגמרים המשאבים והיא מפסידה לחפש. כעת, לקראת הפסח שיחגגו בלי יקיריהם הם דורשים הכרה. "למרות המצב הרגיש הזה, אנחנו נשארים לבד עם ההתמודדות – גם במישור הכלכלי, בחיפושים וגם במישור הנפשי", מסבירה ורדה מיניבציקי, אמו של דניאל שנעלם לפני כ-5 חודשים
הם קמו יום אחד אל תוך סיוט: אחד או אחת האנשים היקרים להם ביותר נעלמו ולא הותירו אחריהם אפילו קצה חוט שיעזור לפתור את התעלומה. מאז, חלקם עדיין מחכים מדי חג שאולי קרוב המשפחה לפתע יכנס, גם שנים אחרי שבמשטרה כבר הרימו ידיים והפסיקה את החיפושים. לפי אתר משטרת ישראל כיום ישנם 69 ישראלים המוגדרים כנעדרים. בפורום משפחות הנעדרים מנגד מדברים על מספר גבוה הרבה יותר, כ-500 בני אדם מאז קום המדינה. אלא שבעוד שעבור משפחה שקולה למשל יש נוהל מסודר הכולל קצבאות ותמיכה נפשית – נושא הנעדרים במדינה, לטענת חברי הפורום החדש שהוקם, אינו מוסדר או מוכר בשום מקום.
אתמול (ה-1.4) התייצבו בכיכר רבין משפחותיהם של 15 מתוך הנעדרים והציגו "סדר פסח עצוב". במיצג שיזמו נראה שולחן פסח ערוך ומהודר עם 69 כסאות ריקים – אחד לכל אחד מהנעדרים שטרם נמצאו עקבותיהם. כל אחת מהמשפחות החזיקה שלט עם דמותו של הנעדר שלה. הזמרת סיי היימן הגיעה לשיר שיר שכתב והלחין דניאל מניבצקי, בן ה-35, שיצא מביתו בחודש דצמבר האחרון ומאז הוא מוגדר כנעדר. בהמשך הצטרף גם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שהתרשם מהמייצג וירד מבניין העירייה אל הכיכר.
פורום משפחות הנעדרים היה יוזמה של משפחת מיניביצקי שביקשה לאגד משפחות הנמצאות במצבה כדי להסדיר את הפעילות והליווי שמקבלות משפחות נעדרים כיום. "הפורום הוקם כדי לפעול לקבלת הכרה מהמדינה", מסבירה ורדה מיניביצקי, אמו של דניאל, "אנחנו הצלחנו איכשהו להעלות את המודעות להיעדרות של דניאל באמצעות אנשים שהכרנו וסייעו לנו, אבל יש אנשים שלא מכירים את האנשים הנכונים ולא יודעים כיצד להתנהל מול המשטרה ומול הציבור. אין לנו תלונות כלפי המשטרה, שעוזרת ומוגבלת באמצעיה, אבל חשוב לנו שהחיפושים יעשו בצורה מסודרת ומפוקחת על מנת למנוע מקרים נוספים כאלה ולכן נרצה להקים עמותה או לפעול להקמת גוף סטטוטרי שתחת הנושא ירוכז. בנוסף, במשפחות שקולות מקבלים עזרה סוציאלית ופסיכולוגית, אבל במשפחות נעדרים, למרות המצב הרגיש והמורכב שבו אנחנו נמצאים - לא ניתנת שום עזרה פסיכולוגית וסוציאלית ואנחנו נשארים לבד להתמודד – גם במישור הכלכלי ובנושא החיפושים וגם במישור הנפשי".
ורדה ושוקי מיניבצקי, עם ראש עיריית ת"א חולדאי|צילום: makoבין הנוכחים באירוע היה גם אסף נוטר שאמו יהודית יצאה בוקר אחד לפני 18 שנים מביתם ברמת גן לעבודה ומאז נעלמו עקבותיה. נוטר שהיה אז בן 25, חייל בקבע, מספר שעד היום חוסר הוודאות לא נותן לו מנוחה. "החג הראשון בלעדיהם הוא קשה מאוד, ובעניין הזה אני לא מקנא במשפחה של דניאל", הוא אומר. נוטר מסביר כי "הזמן עושה את שלו, אבל זה לא אומר שזה לא אוכל אותי מבפנים. העיסוק בנושא פותח אצלי, אצל אבא שלי ואצל אחותי פצעים מאוד כואבים והדבר הקשה ביותר הוא חוסר הוודאות. עד כדי כך לפעמים, כשאני הולך להלוויה של הורים של אנשים יש בי קנאה קטנה שיש להם על מה לבכות ולי אין. אנחנו כבר לא בשלב שאנחנו רוצים להחזיר אותה הבייתה. אנחנו רוצים רק תשובה. אם היא חייה וטוב לה – אני מבטיח לא לגעת בזה לעולם".
נוטר מכיר בכך שככל שהזמן חולף - היכולת לאתר את אימו קטנה. "יכול להיות שבמקרה שלי הפעילות שלנו כבר לא תעזור, אבל ברגע שהטיפול בנושא הנעדרים יעשה בצורה הנכונה, האחראית והמתוקצבת - יכול להיות שהנעדר הבא יימצא בזמן", הוא אומר. הוא מסביר שלשם כך, בכוונת פורום המשפחות "להקים עמותה או גוף משותף של זרועות הביטחון שיתמקד בנושא הנעדרים ויסדיר את כל מה שנוגע לחיפושים ולמשפחותיהם. ברגע שתהיה הכרה ברמה הלאומית תהייה הכרה ברמה האזרחית והמודעות תגבר".
