"אמנון היה חבר קרוב מאוד ופרטנר מוערך", סופד היום בכיר הרשות הפלסטינית, ד"ר נביל שעת', "הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה כביקרתי אותו בביתו בחודש שעבר. הוא היה מאוד שברירי וסבל מכאבים אבל עדיין נותרה אצלו התקווה, הנחישות והחיוך שעל פניו נשאר בעינו. דיברנו על ההתנחלויות, ועל הבעיות הרבות הקיימות כיום ביחסים בין ישראל והרשות, אבל הוא נשאר מחויב לשלום עד רגעיו האחרונים ואני חושב שחלקנו שנינו את המחויבות הזאת. הוא אמר שהוא עומד להילחם בסרטן ולנצח אותו אבל זה לא קרה".
באותה תקופה כיהן ליפקין שחק כסגן הרמטכ"ל של צה"ל, שעת' היה אז שליח אש"ף לשיחות בטאבה. "נהיינו חברים קרובים מאוד", מתאר שעת' את הקשר שנרקם ביניהם, "הערכתי מאוד את הכנות שלו, את האומץ שלו, את המקצועיות, והתקווה האינסופית שהייתה לו לשלום. שנינו חשנו שיש לנו מחויבות היסטורית לגרום לזה להצליח ובסופו של דבר גם הצלחנו להגיע לפתרון וליישם אותו. היעד שהצבנו לשיחות היה חצי שנה ובסופו של דבר הגענו להסכמה רק בשבועיים איחור. זה היה משא המתן היחיד שהושג בזמן שהוגדר לו והשיג בדיוק את מה שהיה אמור להשיג", הוא אומר.
"כששמעתי על מותו בכיתי"
בחודשים האחרונים התבטא שעת' נגד מדיניותה הביטחונית של ממשלת נתניהו. עם בקשתה של הרשות להתקבל כחברה משקיפה באו"ם התבטא שעת' בתקשורת והסביר כי את מטרת המהלך. "המטרה שלנו היא להתקבל כחברים מלאים, לכל דבר ועניין, בארגוני האו"ם השונים. עיקר הדגש הוא על הצטרפות אנשינו לבית הדין הפלילי הבינלאומי, שם לא תוכל מועצת הביטחון לסכל את העמדה של ישראל לדין על פשעיה", אמר אז.
היום הוא מתייחס לייאוש הקיים בנושא השלום מצד שני הצדדים "שנינו היינו אחראים על יישום הסכמי אוסלו והצלחנו במשימה אבל לאחר מכן רבין נרצח, מר נתניהו לקח את השלטון ושחק עזב את תפקידו. הדברים אחר כך החלו להתדרדר. ובכל זאת, שנינו נשארנו נחושים – הוא גנרל בצבא ואני פרופ' לשעבר באוניברסיטה. אבל הגנרל והמרצה הללו הצליחו להשיג שותפות נהדרת המבוססת על כנות, מקצועיות ומחויבות ותקווה בלתי נגמרת".
שעת' מספר כי הוא חש צער עמוק על מותו של ליפקין שחק: "ידעתי על המחלה. כששמעתי על מותו בכיתי. זה היה יום עצוב ביותר עבורי. יש מעט מאוד אנשים כמוהו. הוא היה אדם מכובד, אדם גדול ובן אדם בכל מובן המילה".