אבל זה מצדיק את מה שהבן שלך עשה?
"הם התחילו עם הבנות זוג של הבן שלי והחברים שלו ומשם באה הנקמה. הילדים שלנו, לא אקרא להם קורבן אבל הם משלמים מחיר יקר למה שקרה. הם היו אמורים להשתחרר מזמן. הם עוברים עינויים. הילד שלי היה ארבעה ימים בבידוד. עשו לו חקירות, השפילו אותו. מנסים להכפיש אותו. הם ילדים קטנים, לא עבריינים".
את חושבת שצריך לשחרר את הבן שלך למרות מה שהמשטרה טוענת שהוא עשה?
"אני ממש מצטערת בשביל כל הילדים שעצורים עכשיו. הם מבוהלים. הילד שלי כבר למעלה משבועיים באבו כביר. הוא רק בן 16, אין לו תנאים, הוא לא מקבל את הבגדים שאני מביאה לו ולא זוכה לבקר בקנטינה. ליבי כואב על כולם. היו שם ילדים בני 14 בחבורה של הבן שלי. זה ממש עברה ראשונה שלהם, תיק ראשון, כואב לי. למה הם צריכים לחוות את כל הדבר הזה להיות בתא אחד עם ערבים, להיות חשופים לכל הדבר הזה. ביקשנו שיוציאו אותם עם אזיקים הביתה, אבל כל הזמן מחזירים אותם לכלא. הם התחילו עם החברות שלהם וקרה מה שקרה. הסודנים לא רצויים פה. הם אונסים וגונבים ופורצים לבתים. הם לא אנשים קלים חבל שמישהו לא מתעורר. הם רק חושבים איך להחמיר את העונש של הבן שלי – תחמירו עם אלה שמעיזים להכניס אותם לגבול שלנו".
אז מה צריך לעשות?
"גירוש דחוף. רק ככה יהיה פה שקט. אני יודעת שקשה לגרש אותם במכה אחת – אז נאגלה נאגלה, לאט לאט להוציא אותם. לפזר אותם בערים אחרות לא הייתי ממליצה. הם רוצים לעבוד ולהרוויח כסף, אבל אולי עדיף שילכו לארץ אחרת. אנחנו ארץ קטנה ומספיק מה שיש לנו גם ככה כל אחד פה אוכל את השני. אני כל הזמן שומעת שראש הממשלה אמר – לעשות גדר להוציא אותם – איפה? זה לא קורה. עוד יגרשו אותם והבן שלי וכל הנערים ימשיכו לשלם את המחיר. הבן שלי מתחנן על נפשו במשפט".
אבל את יודעת שחלק מהאנשים האלה חוו תנאים יותר קשים משל הבן שלך?
"הם לקחו את הסיכון שהם באו לפה. פה המצב עוד סביר עבורם, לפחות פה עוד נותנים להם לעבוד, לאכול ולשתות. שכן שלי השכיר להם דירה ואף אחד לא מדבר איתו בגלל זה. הוא רצה לעשות כסף, אבל כשמישהו יפגע במשפחה שלו הוא יבין".