דוויט, בן 28 במותו, יצא ב-20 בינואר 2005 מביתו בבאר שבע לחיפה, לאחר שנודע לו שאחיו התאבד. הוא שהה במשך שבוע ובתום השבעה עזב את הבית ונעלם. בני משפחתו הגישו תלונה במשטרת ישראל על היעדרותו. ובמקביל, בסיוע חבריהם, שכרו אוטובוסים והחלו לחפשו בכל רחבי הארץ, אך לשווא. גם המשטרה פרסמה את תמונתו בעיתונים ובאתר האינטרנט שלה וכל ניסיונותיה לאתרו עלו בתוהו.
לבני משפחת דוויט הייתה כל העת תקווה שבנם עוד בחיים ובכל פעם שפנו למשטרה לברר את מצב התיק נאמר להם שהוא בגדר נעדר ואין מידע חדש אודותיו
אך למרות שלמשטרה ולמשפחה לא היה כל מידע, מסתבר שממשלת ישראל וגורמי הביטחון ידעו כל הזמן הזה היכן דוויט ומה עלה בגורלו. דוויט טבע בים באזור נהריה וגופתו נסחפה לחופי דרום לבנון והגיעה לידי ארגון החיזבאללה. אגף המודיעין בצה"ל שהחזיק במידע העביר אותו לגורמי הביטחון הרלוונטיים, שהעלימו את העניין מבני משפחתו של דוויט.
המשפחה הגישה תביעה בסך 1.7 מיליון שקלים
רק שנתיים וחצי לאחר תחילת החיפושים הגיע לבית המשפחה מי שהיה מפקד משטרת מרחב הנגב באותם ימים, תת ניצב יוסי פריינטי ומסר למשפחה שבנם מת ושגופתו תוחזר אליהם מלבנון. המשפחה לא קיבלה שום מידע או הסבר מגורמי הביטחון מדוע במשך כל כך הרבה שנים העלימו מהם את המידע.
מתברר, שבזמן שמשפחת דוויט ניסתה לחפש את בנה, רקמה הממשלה עסקה להחזרת גופתו לישראל בתמורה לגופותיהם של שני מחבלים ואסיר לבנוני חולה. בדיקות DNA שנלקחו ממשפחתו של דוויט אימתו שאכן מדובר בבנם גבריאל.
לפני כשלוש שנים הגישה משפחתו של דוויט באמצעות עורכי הדין אלישע כהן ואוהד ערב תביעה אזרחית לבית משפט השלום בבאר שבע נגד משרד הביטחון בסכום של כ-1.7 מיליון שקלים. בטענה שהתנהלות המדינה ומשרד הביטחון גרמה להם לעוגמת נפש רבה. כעת הגיעו הצדדים להסכם שאושר בבית המשפט כפסק דין לכל דבר ועניין.
ממשרד הביטחון לא נמסרה תגובה בעניין.