"יום אחד ישבנו במסיבת פרידה מעוד חברה שירדה מהארץ, איתן בדיוק חזר לגור עם ההורים ואני הייתי שבור לב אחרי פרידה. בסך הכל החיים היו נראים מבטיחים", מספר נאור מנינגר, צלע מהצמד "טו נייס ג'ואיש בויז". "כשכל כך הרבה היה מונח על הכף, החלטנו להסתכן ולהתחיל פודקאסט. Two Nice Jewish Boys נולד. זה פודקאסט על ישראלים ועל האנשים המעניינים שחיים פה".
Two Nice Jewish Boys - שני בחורים יהודים נחמדים, היא תכנית המשודרת כפודקאסט ציוני, ציני ומצחיקה במיוחד של נאור ושל שותפו איתן ויינשטיין, שמספקים הצצה לחיים בישראל. לתכניות ניתן להאזין בעמוד הפייסבוק, באתר ובאפליקציות ייעודיות.
בוא נתחיל להכיר אתכם, ונראה לי שיהיה נחמד. מי אתם ואיך הכל התחיל?
"אנחנו איתן ונאור, הכרנו בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובאיזשהו שלב הבנו שלעשות סרטים זה קשה ודורש השקעה, מאמץ, סבלנות וכסף – ולצערנו אנחנו עצלנים ועניים. דור ה-Y אתם יודעים".
אין עלינו. מתמידים ויציבים. מה אתם עושים?
"פעם בשבוע אנחנו נפגשים בדירה של נאור בשכונת היוקרה התל אביבית יד אליהו, כדי להקליט את הפודקאסט".
מה זה פודקאסט?
"אפשר לחשוב על זה כמו על תוכנית רדיו באינטרנט, רק שזה תמיד מוקלט מראש, ואפשר להאזין לזה מתי שרוצים דרך האייטיונז או אפליקציה של פודקאסטים. מה שנטפליקס עשו לטלוויזיה – הפודקאסט עשה לרדיו. כל שבוע אנחנו מביאים אורח מרתק כדי לדבר איתו על נושא מסוים והכל כמובן באנגלית".
מי התארחו אצלכם?
"היו אצלנו פרופ' ישראל אומן שזה בפרס נובל, ח"כ שרן השכל שדיברה על אי-הפללה, עו"ד גלעד שר שדיבר על החוויות שלו בקמפ דיויד בשנת 2000 ועוד רבים וטובים".
למה לעשות פודקאסט? אנשים באמת מקשיבים לזה?
"בטח. זה שוק בצמיחה. אנחנו חושבים שיש במדינה הזאת אנשים מעניינים וסיפורים מדהימים, אולי הסיפורים הכי מדהימים בעולם בשביל מקום כל כך קטן. אנחנו משתוקקים לספר את הסיפורים האלה, וכאן בדיוק נמצא היתרון של הפודקאסט – הפורמט שבו בחרנו מאפשר ליצור אינטימיות עם האורח ומערכת יחסים ארוכת טווח עם המאזינים, שלומדים להכיר את ישראל דרך הסיפורים האישיים של האנשים, בצורה הכי בלתי אמצעית שיש. זו גם הסיבה שאנחנו מתעקשים להקליט רק בשיחה פנים מול פנים, ולא בטלפון. אנחנו מאמינים שרק בדרך הזו אפשר לייצר את האווירה האישית".
מה אתם שואפים להשיג?
נאור: חברה.
איתן: להפסיק לחלוק חדר עם סבתא. וחברה.
כיף פה רצח
"יש בעולם יותר מ-8 מיליון יהודים, רבים מהם משוועים לקשר עם ישראל, ויש עוד עשרות מיליונים שאינם יהודים שאוהבים ומתעניינים בארץ וצמאים לדעת עלינו עוד", הם מספרים. "לצערנו, לפעמים קיים פער בין המציאות כפי שאנחנו חווים אותה לבין איך שהחיים פה נתפשים בחו"ל. כי בואו נודה על האמת, החיים בישראל ממש טובים. וכיף פה רצח, בלי ציניות! אז הנה מה שיפה - הטכנולוגיה היום מאפשרת לנו לספר לכל האנשים האלה על ישראל, בצורה הכי כנה שיש, בקלות ובזול ותודה לאליאקספרס על המיקרופונים! הם לא שילמו לנו על זה".
איך נראה יום עבודה שלכם? איך אתם בונים את התכניות?
"לשנינו יש דייג'ובס, ואת הפודקאסט אנחנו מקליטים בדרך כלל בימי רביעי", מסביר נאור. "הייתם חושבים שאנחנו פשוט פוגשים את האורח ומאלתרים את השיחה תוך כדי, אבל לא. אנחנו לוקחים את העבודה הזו מאוד מאוד ברצינות. לכן, לפחות חצי שעה קודם לראיון, אנחנו משרבטים כמה שאלות. וזאת אחרי תחקיר מעמיק, שאנחנו עורכים שעתיים קודם".
פרופ' אומן שם לב?
"טוב, האמת היא שאנחנו משקיעים מאוד בתחקיר. אם האורח כתב ספרים אנחנו קוראים אותם, צופים בראיונות איתו ומנסים להביא זווית חדשה ושונה, במיוחד אם מדובר באורח שהוא שועל ראיונות ותיק. אנחנו מקליטים בדירה של נאור וכשהאורחים מגיעים, אנחנו פשוט יושבים על בירה ומשוחחים. ההקלטה נמשכת שעה ודיי מהר לאחריה הפרק כבר באוויר".
סיפור מעניין שקרה לכם?
"לפני כמה שבועות, כשה-CIA חשפו מסמכים חדשים על אורי גלר והניסויים הסודיים שערכו עליו באוניברסיטת סטנפורד, הבנו שאנחנו חייבים לארח אותו בפודקאסט. בהינתן העובדה שאין לנו כוחות על טבעיים, נאלצנו לכתוב לו מייל כמו בני תמותה רגילים. לא חלפו שתי דקות ואורי ענה לנו בחזרה ותהינו יחד האם הוא תמיד ידע שיום אחד נפנה אליו".
איך הוא היה?
"מקסים. הוא ענה לנו בחום רב ובחיבה. אממה, היה קאצ' קטן... הוא דרש לראות קורות חיים מפורטים של שנינו בטרם יחליט האם להשתתף בפודקאסט. נרגשים אך תמהים, שלחנו לו את קורות החיים וחיכינו לתגובה. עד מהרה זו הגיעה, ואורי הסכים עקרונית להשתתף, אך היו לו כמה דרישות קטנות. "לא אגיע לסטודיו הביתי שלכם", קבע אורי, ומצאנו את עצמנו חסרי אונים להתנגד. "מצאו חלל ביפו", הוא ציווה עלינו כנביא, ואכן מצאנו. אורי הגיע והקלטנו פרק אדיר, שבסופו השתכנענו סופית, שמוטב להרחיק סכו"ם יוקרתי מאורי גלר".
מסקנה חשובה. יש לכם שותפים לחגיגה הזו? אתם מרוויחים מהתחביב הציוני הזה?
"חשוב לנו לומר שהכל הכל בהתנדבות. לאחרונה התחלנו בשיתוף פעולה עם ה-Jewish Journal of Greater Los Angeles, אחד מאתרי החדשות היהודיים הפופולאריים בארצות הברית, שנהנה ממיליוני כניסות בחודש. הם מפרסמים את התכניות שלנו ואנחנו זוכים לחשיפה. מעבר לכך, אנחנו כל הזמן מחפשים שיתופי פעולה כדי להגיע לקהלים נוספים, ואם מישהו מעוניין אנחנו נשמח לשמוע".
איזה מזל שתפסנו אתכם עכשיו לפני הפרסום הבינלאומי.
"תודה תודה. אנחנו גם עובדים יחד עם פודקאסטים ישראלים אחרים, כמו הפודקאסט המעולה S-Emek (סיליקון עמק), שמקליטים שני חבר'ה נהדרים בשם איתי ואפי, ישראלים שעובדים בעמק הסיליקון. הפודקאסט שלהם הוא בעצם תמונת מראה של הפודקאסט שלנו, כי הם מארחים (בעברית) את הישראלים הכי מעניינים בוואלי, והם עוזרים לנו מאוד וממליצים עלינו כמעט בכל פרק".
תקשרו בינינו בבקשה. ספרו לי איזה תגובות אתם מקבלים. יש כבר מעריצים?
"עוד מהפרקים הראשונים קיבלנו תגובות נהדרות לתוכנית שלנו, וברגע שהתחלנו להביא אורחים, המשכנו לקבל עוד ועוד פידבקים חיוביים. כיום יש לנו קהילה הולכת וגדלה של מאזינים קבועים בעמוד הפייסבוק שלנו. גם האורחים המכובדים שאנחנו מביאים יוצאים מאוד מרוצים מההקלטה, אחרי הכל גם בשבילם זה כלי חשוב שמאפשר להם חשיפה לקהל בינלאומי.
לאחרונה התחילו גם לפנות אלינו אנשים ולבקש להתארח, כמו לדוגמא הראפר היהודי-אמריקאי Kosha Dillz שעבד עם מתיסיהו, ומסתבר שהוא מאזין שלנו – דבר שמאוד שימח אותנו".
מי ההשראה שלכם כמראיינים?
"ירון לונדון, קובי מידן, אילנה דיין וגיא פינס. תכל'ס בעיקר גיא פינס".
המלצה לסיום?
"את יכולה לשמוע את "נה מה קיטה פה" - אל תעזבי אותי, ביידיש. שר אותו מנדי קאהן והוא אחד הסרטונים הכי נצפים בעמוד הפייסבוק שלנו. אפשר להבין למה".
הפייסבוק שלנו, הטוויטר שלנו, הפודקאסט באייטיונס ובסאונדקלאוד והאתר
תודה לגור ילון על הסיוע בהכנת הכתבה