כחלק מסדרת כתבות על ניצול כספי הסיוע הבריטיים להסתה וטרור, חשף העיתון הבריטי "הדיילי מייל" את היקף הסיוע שמעניקה ממשלת בריטניה באופן רשמי לממשלת רשות הפלסטינית: 25 מיליון ליש"ט כדי לממן את שכרם של 30 אלף עובדים בתחומי החינוך והבריאות. התחקיר מצא בנוסף כי 24 בתי ספר המקבלים כסף זר, נקראים על שמם של מחבלים שרצחו ישראלים ושההסתה בהם רק הולכת וגוברת. הכתבה התבססה על דו"ח של ארגון "מבט לתקשורת הפלסטינית", העוסק במיפוי ותיעוד ההסתה בתקשורת ובחברה הפלסטיניות. אין זו פעם ראשונה אגב, שארגון זה חושף את ניצול המימון לרשות הפלסטינית - רק לפני מספר שבועות, חשף כי בהצגה שנערכה על ידי ארגון במימון האיחוד האירופי וממשלת ונורבגיה לכאורה, קראו תלמידים "לתמוך בג'יהאד וללחוץ על ההדק".
בשנים האחרונות, משלמי המסים באירופה מימנו משכורות שהועברו למחבלים מורשעים ולמשפחותיהם תחת כסות של "משכורות לעובדי הרשות". הם גם מימנו תוכניות חינוך הכוללות הסתה ואירועי תרבות שבמהרה הפכו למפגני שנאה. במקביל למימון למוסדות רשמיים של הרשות, כספים המועברים לארגונים לא-ממשלתיים לקידום שלום, דמוקרטיה וזכויות אדם מנוצלים גם הם, בין היתר לקמפיין ה-BDS, לוחמה משפטית נגד חיילי צה"ל ואף הזדהות עם ארגוני טרור. מחקר של NGO Monitor הראה כי הארגונים הלא-ממשלתיים המובילים את הקמפיינים הללו ממומנים על ידי ממשלות אירופה באין מפריע, ומקבלים מהן עשרות מיליוני יורו בשנה. לפחות שמונה ארגונים פלסטינים, בהם המרכזיים ביותר, מזוהים ברמות שונות עם ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין.
בין אם הכסף עובר מאירופה לרשות עצמה, או לארגונים לא-ממשלתיים - התופעות דומות. בשני המקרים, אין שקיפות, אין לקיחת אחריות ואין מנגנון הערכה עצמאי. הליכי קבלת ההחלטות אצל המממנים באירופה אינם שקופים, מסובכים, מנוהלים על ידי ספק פקידים ספק פעילים פוליטיים, ולעתים נבלעים במערכות ביורוקרטיות מורכבות, כך שבסופו של דבר במקרים רבים הדרג הפוליטי אינו יודע על מה הוא משלם.
בשנת 2013, הציגו בפרלמנט האיחוד האירופי את דו"ח הביקורת על שני מיליארד דולר שהועברו בין השנים 2012-2008 ישירות לרשות הפלסטינית. למרות שנקבע בדו"ח כי יש שליטה מעטה על הנעשה עם הכסף, הוא התעלם לחלוטין מנושא ההסתה בבתי הספר ותשלום המשכורות למחבלים, ונמנע מלקרוא לרפורמה במנגנוני המימון. כמובן, דו"ח ביקורת התקציב של האיחוד מצא את האשמים: מדינת ישראל, בטענה שזאת גורמת לחוסר יציבות כלכלית ברשות הפלסטינית.
רוח ההתעלמות מהבעיה מורגשת גם היום. האיחוד האירופי הגיב לתחקיר הדיילי מייל בטענה כי "כל התקציבים של האיחוד לרשות הפלסטינית כדי לסייע במימון שכר, פנסיות וזכויות סוציאליות עוברים דרך מנגנון מורכב של בדיקה ואישור שהכספים מגיעים ליעדם הנכון ולא למטרות פסולות". האמנם האיחוד מפעיל מנגנון שבודק מה נעשה עם הכסף? ואם כן, איך הם מסבירים את העובדה שהכסף מנוצל לדברים הללו? יש מאות דוגמאות לכסף אירופי שנוצל לרעה, על ידי הרשות הפלסטינית ועל ידי ארגוני חברה אזרחית, ומשום מה, מסרבים שם באירופה להכיר בתופעה המטרידה.
תשובה גנרית נוספת הניתנת מממשלות אירופה היא "אנחנו לא מממנים ארגון, אלא רק פרויקטים". גישה אירופית זו מתנערת לחלוטין מאחריות. מה הוא ארגון אם לא סך הפרויקטים בו? וישנם ארגונים שהם כולם פרויקט אחד. ואם זה לא מספיק, הולנד לקחת את זה צעד אחד קדימה, כאשר בחנה את הכסף העובר לארגונים לא-ממשלתיים דרך "מנהלת זכויות האדם הבינלאומית", למרות שארגונים אלו פועלים בניגוד מוחלט למדיניות הרשמית של הולנד, מתנגדים לתהליך השלום ומקדמים אנטישמיות וחרם על ישראל, ההולנדים החליטו שהארגונים ממלאים את תפקידם. האם התבצעה בדיקה עצמאית? ביקורת? מנגנון שבוחן את הפעילות? בוודאי שלא. ההולנדים קבעו זאת באופן הבא: הם פשוט שאלו את הארגונים אם הם עושים את עבודתם, ואלו ענו להם שכן.
ולמרות הכל, בתקופה האחרונה נראים ניצני הבנה אצל האירופאים כי כספים מממשלות העולם שמעוברים לסיוע חוץ, זכויות אדם וסיוע הומניטארי אינם ממלאים את המטרה שלשמם ניתנו. לפני מספר ימים, הפרלמנט השוויצרי הצביע בפעם הראשונה על הפסקת המימון לארגונים לא-ממשלתיים המעורבים בתמיכה בטרור, אנטישמיות וקמפיין ה-BDS. זאת לאחר סדרת מחקרים ותדרוכים של חוקרי NGO Monitor, שהראו את נתיב הכסף השווייצרי לארגונים כאלו.
השווייצרים התעוררו רק השבוע. הבריטים דנים בנושא כבר זמן מה, וגם במדינות אחרות מתחילים להבין שהכסף שלהם לא בדיוק מקדם את הדברים החיוביים שהם חושבים. לכן, צריך להמשיך בדו-שיח ביקורתי ואסטרטגיה סדורה כלפי הממשלות והציבור באירופה, באמצעות הפעלת לחץ פרלמנטרי, דיפלומטי, ציבורי ותקשורתי. צריך לעשות זאת תוך הבנה שבנושא הדה-לגיטימציה של ישראל וההסתה לאלימות, אין מדובר על מאבק בין ימין ושמאל. על נבחרי הציבור הישראלים, עיתונאים, מקבלי ההחלטות וארגוני חברה אזרחית, להשתמש במידע והנתונים הזמינים, לאתגר את מדינות אירופה ולגרום לכך שהאזרח האירופי הממוצע, יבין מה נעשה עם כספי המיסים שלו.
איתי ראובני הוא חוקר בכיר במכון המחקר NGO monitor שעוסק בחקר תפקידם של ארגונים לא-ממשלתיים במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי.
לטור הקודם של איתי ראובני היכנסו לכאן