השבוע קפצה אצלי בפייסבוק תזכורת מלפני חמש שנים בדיוק: תמונתי המתנוססת בגאון על אחד ממאות פוסטרים שהודפסו על חולצות ולוחות מודעות של פעילי תנועת החרם נגד ישראל. זה קרה באוניברסיטת 'ויטס' בדרום-אפריקה, במסגרת משלחת הסברתית אליה יצאתי. החוויה הלא נעימה הזו עדיין צרובה בתודעתי. זה לא תענוג גדול לקום בבוקר ולגלות את הפנים שלך, כולל כל הפרטים האישיים שלך, תלויים על כל עץ רענן בקמפוס. לפוסטרים המחמיאים הוצמדו גם האשמות חסרות שחר שהתייחסו לפשעים שישראל מבצעת כביכול נגד האוכלוסייה הפלסטינית. החוויה המעצבת הזו היא אחת המוטיבציות הכי גדולות שמניעות אותי לעשות מה שאני עושה היום: מאבק חסר פשרות באנטישמיות ובדה-לגיטימציה נגד ישראל, ברשת האינטרנט ומחוצה לה.
הסתה מקדימה ברשתות החברתיות
לכך קדמה הסתה פרועה ברשתות החברתיות. מה לא אמרו עלינו? החל מ"פושעי מלחמה עם דם על הידיים" ועד לכך שכולנו למעשה "סוכני מוסד". קבצי תמונות וביוגרפיה של כלל 25 חברי המשלחת נגנבו ממחשבי המארחים שלנו, התאחדות הסטודנטים היהודיים בדרום-אפריקה. דרך אגב, את התמונות שהופצו באוניברסיטת 'ויטס' לקחו מחשבונות הפייסבוק הפרטיים שלנו. בדיעבד התברר כי המידע נאסף על-ידי הפעילים האנטי-ישראלים, וזאת באמצעות משתמש פייסבוק פיקטיבי בעל שם יהודי, שחלק מחברי המשלחת אישרו ברשת החברתית מפני שסברו כי מדובר באחד מהמארחים היהודים הרבים שפגשנו.
המקרה שתיארתי, בו סומנו כמטרות לגיטימיות, כולל פוסטרים של 'מבוקשים' סטייל המערב הפרוע - הוא רק קצה הקרחון. ישנם מאות מקרים דומים בהם אינדיבידואלים הפכו למטרה עבור מחרימי ישראל, אך לרוב אינכם יודעים עליהם כפי שלא ידעתם על המקרה הפרטי שלי בדרום אפריקה.
אחד המקרים המפורסמים של החרמת אדם ולא מוצר, הוא זה של הזמר מתיסיהו. מתיסיהיו היהודי-אמריקני איננו ישראלי, אך זה כמובן לא עניין במיוחד את הפעילים האנטי-ישראליים הרבים שדאגו ללחוץ על פסטיבל רגאיי בספרד למנוע את הופעתו במקום, לפני כשנה בדיוק. אחרי שערורייה לא קטנה, מתיסיהו הופיע לבסוף – וזכה לקבלת פנים מכוערת למדי מהפעילים שהגיעו לפסטיבל והניפו נגדו דגלי אש"פ ושלטים המכנים אותו 'נאציסיהו'.
ציוצים נגד מתיסיהו:
Palestinian flags & "Palestina Libre" meet zionist @matisyahu at #Rototom @sunsplash_es festival. #Palestine #Israel pic.twitter.com/yMB0qUNnGO
— Leil-Zahra Mortada (@LeilZahra) 24 באוגוסט 2015
התגובה שלי בטוויטר (הזירה הכי חשובה שאתם לא נמצאים בה):
Yesterday. #Matisyahu's gig. @sunsplash_es festival shows just how much they've put this controversy behind them. pic.twitter.com/dPluuU5xki
— (((Ido Daniel))) (@IdoDaniel) 23 באוגוסט 2015
גם באקדמיה המצב לא שונה. כתב ערוץ 10, עמרי מניב, ערך באפריל האחרון סדרת כתבות בנושא חדירת תנועת החרם לאוניברסיטאות בארה"ב. את אחד הפרקים הקדיש ל"חרם השקט" נגד חוקרים ודוקטורנטים ישראלים, המסומנים על-ידי פרופסורים ומחלקות אקדמיות ומופלים לרעה בכוונה בשל מוצאם הישראלי. התחקיר המקיף של מניב כלל מספר עדויות מטרידות של מי שהסכימו להיחשף אל מול המצלמה ולסכן בכך את הקריירה המקצועית שלהם.
מקרה הרדיפה הטרי ביותר עליו שמעתי ארע לפני מספר שבועות, כאשר נשיא אחת מאגודות הסטודנטים באוניברסיטת UCLA היוקרתית, מילאן צ'אטרג'י ממוצא הודי-אמריקני, הכריז במכתב פומבי כי הוא מפסיק את לימודי המשפטים באוניברסיטה בשל "אווירת פחד ועוינות", וזאת בשל מסע הטרדה והתנכלות שמנהלים נגדו ארגוני החרם בקמפוס – בראשם ארגון SJP בו עסקתי בהרחבה בטור האחרון. כל חטאו של מילאן היה, שהתנגד שהאגודה שהוא עומד בראשה תממן מכספי האוניברסיטה אירוע אנטי-ישראלי שיזמו פעילי חרם בקמפוס.
אף אחד לא חסין
עם זאת, המקרה המקומם ביותר בו נתקלתי התרחש בשנה שעברה דווקא כאן בישראל. תלמידת כיתה ח' מצפון הארץ, שחר רבינוביץ' בת ה-13, פנתה בנובמבר 2015 באמצעות אימייל לד"ר מרשה לוין מאוניברסיטת קיימברידג' בעקבות מטלה בית-ספרית בנושא סוסים. ד"ר לוין, מומחית בריטית לנושא גידול סוסים, השיבה לה תגובה שהיממה את משפחת רבינוביץ': "אינני מוכנה לענות לך, אענה רק כשיהיה צדק עם הפלסטינים. אני תומכת בתנועת החרם על ישראל". דבר המקרה שותף על-ידי אימה של שחר בפייסבוק וחיש מהר סוקר בהרחבה בכלי התקשורת המובילים בבריטניה. העיתון המרכזי של יהדות בריטניה, הג'ואיש כרוניקל, פנה לד"ר לוין לבקשת תגובה. באופן מפתיע, או אולי לא, הוא לא זכה ממנה להתנצלות אלא ההפך - לעמידה איתנה מאחורי תשובתה לתלמידה הישראלית, ואף טרחה להוסיף כי "הישראלים הפכו להיות נאצים".
עידו דניאל הוא מומחה למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל, ומשמש כראש התכנית למאבק באנטישמיות בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.