בליל 17.1 ניצב ביורן הוקה, מבכירי מפלגת AFD - 'אלטרנטיבה לגרמניה', מפלגת ימין שכוחה הולך וגדל בשנים האחרונות - בפני צעירי המפלגה ומצביעים פוטנציאלים בעיר דרזדן שבמזרח גרמניה. לכאורה מדובר בעוד מפגש בחירות שגרתי המתקיים לקראת הבחירות במדינה החזקה באירופה, שיתקיימו בעוד שמונה חודשים. ובכל זאת, דבריו של הוקה, איש שמוגדר בפי רוב כאיש ימין קיצוני, גרמו לדאגה רבה בקרב אוכלוסיות מגוונות בגרמניה ומחוצה לה. הדברים שאמר באותו ערב היו מספיק מרעישים בכדי שיסוקרו בהרחבה בכל התקשורת האירופאית ובארצות הברית.
נאומו של הוקה היה נאום מחושב ומתוחכם, הוא בחר את מילותיו בקפידה. הוא ידע היטב שהקהל שהגיע להקשיב לו אוהד, קהל שמאמין בהיפרדות גרמניה מגוש היורו, קהל שבעד להחזיר את "הגאווה הגרמנית" לגרמנים, קהל המתנגד להגירה החדשה שעיקרה ממדינות מוסלמיות וגם לא ממש סובלני כלפי מהגרים שהגיעו ממקומות אחרים לגרמניה, וכלפי מיעוטים נוספים המתגוררים במדינה.
המשפט המרכזי שאמר ועמד בעין הסערה היה המשפט: "אנחנו העם היחידי בעולם שהקים 'אנדרטה של בושה' בלב עיר הבירה שלו". את דבריו הנוספים מיקד בהחזרת הגאווה לגרמנים על התרבות הגרמנית והישגיה, לשם כך הוא קרא להפסיק את 'המנטליות התבוסתנית' הגרמנית וקבע כי, "ה־AfD היא ההזדמנות המהפכנית האחרונה לשלווה במולדת שלנו". הוא קרא להתמקדות בחינוך דור העתיד בהישגים של העם הגרמני בתחום המדעים והתרבות, שבו לדבריו הם מצטיינים וטובים ממדינות אחרות, ולא להתמקד בעבר המציג את גרמניה באור 'מגוחך', הכולל בין היתר את מלחמת העולם השנייה ופשעי השואה.
הדיווחים על מפגש המצביעים דווח ברבים מאמצעי התקשורת המרכזיים בעולם והגינויים לדבריו לא איחרו לבוא. זיגמאר גבריאל, סגן הקאנצלרית, אמר כי "לזכור את מיליוני קורבנות הנאצים זו לא חולשה", וטען כי הוקה מנצל את מצביעיו הפוטנציאליים. פוליטיקאים מרכזיים נוספים בגרמניה טענו כי דבריו מזכירים אמירות נאציות. בקהילה היהודית סערו הרוחות, "זו שערורייה ואמירה לא מקובלת", אמר ד"ר יוסף שוסטר, נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, בהתייחס לדברים שאמר הוקה על אנדרטת הזיכרון, "עם האמירות האנטישמיות והלא אנושיות הללו, מפלגת AFD מראה את פניה האמיתיות. לא העליתי בדעתי ש 70 שנה אחרי השואה פוליטיקאי גרמני יאמר כאלו דברים". אגודת הידידות הנוצרית-יהודית בקלן כינתה את דבריו כהסתה וביקשה לקנוס אותו בשל אמירות עם סממנים נאציים שלפי החוק הגרמני, מי שאומר אותן, אמור להיקנס.
"הוא יודע בדיוק מה הוא יכול להגיד ומה לא. אבל מה שחמור לא פחות הוא הרצון לשנות את תכנית הלימודים ולהלל את ההיסטוריה של גרמניה ולהתמקד בדברים הטובים מבלי מיקוד על מה שקרה בשואה. זה הפשע הגדול ביותר, חייבים לזכור את השואה ולשים עליה פוקוס כדי שלא תקרה שוב", אומרת שרלוטה קנובלוך, נשיאת הקהילה היהודית במינכן ובוואריה, "בסופו של דבר חשוב שיהיה ברור לכולם ואני אומרת זאת בוודאות ומניסיון רב שנים: אין ימין קיצוני ללא אנטישמיות, זה הולך יחד. זו תנועה מסוכנת וההתפתחות שלה מסוכנת".
לדבריה מצטרף ד"ר אתי תמרי, יליד הארץ המתגורר 35 שנים בגרמניה, ד"ר להיסטוריה של הספר ומנהל הארכיון של יהודי גרמניה הממוקם בהיידלברג. "הוקה נולד במערב גרמניה, הוא היה מורה בתיכון וקרוב לוודאי שאת ההבנה הנאצית שלו הוא פיתח כבחור צעיר", הוא אומר.
ערך אלקטורלי
מאז מלחמת העולם השנייה קמו בגרמניה מספר תנועות של ימין לאומני או קיצוני. חלקן ניסו לצבור הישגים פוליטיים ונחלו במקרה הטוב הצלחה חלקית. בניגוד לתנועות העבר, מפלגת ה-AFD שנוסדה בשנת 2013 ומונהגת על ידי פראוקה פטרי ויורג מותן, עשויה להפוך לסיפור הצלחה פוליטי בולט. הסקרים מנבאים לה בין 11-16% מקולות המצביעים, כמות שתכניס אותה בוודאות לבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני.
אחד הדיונים המרכזיים הוא על אופיה האמיתי של המפלגה ומיקומה בגוש הימין בגרמניה. "לא מדובר על מפלגה אנטישמית, אבל גם לא נכון להגיד שזו מפלגת ימין עם אמירות פופוליסטיות בלבד", אומר אלברכט פון לוקה, מומחה פוליטי באתר הגרמני BLÄTTER וסופר, המתמחה בין היתר במפלגות הימין, "אנחנו נמצאים בנקודת זמן מעניינת. ההתחלה של AFD הייתה בימין הפופוליסטי ולוותה באמירות פופולריות מצד מנהיגיה, אולם כעת אנחנו רואים אנשים כמו ביורן הוקה עם אמירות של ימין קיצוני, ויש עוד כמוהו, והמפלגה מכילה אותם. גם אם יש נגדם גינויים, עדיין לא זורקים מהמפלגה את כל אותם אלה שמתבטאים בצורה שכזאת".
לדברי פון לוקה, "האידיאל של אנשי הימין האירופי הוא להיות כמו טראמפ, כלומר להיות במצב שהעם תומך בהם ושהאמירות שלהם לא פוגעות בהם, ולא משנה מה הם יגידו".
ואכן, לפני כשבועיים נערך בגרמניה מפגש אנשי ימין באירופה. פראוקה פטרי אירחה את מרין לה פן מצרפת ("החזית הלאומית"), חירט ווילדרס מהולנד ("מפלגת החירות"), מתיאו סלביני מאיטליה ("הליגה הצפונית"), ועוד אנשי ימין (שחלקם נתפסים כימין לאומי או ימין קיצוני). הצלחתו של טראמפ עלתה שוב ושוב כמודל שאליו יש לשאוף.
יש שוני תפיסתי בין חלק מהמפלגות, אולם לכולן יש אויב משותף והוא ההגירה, בדגש על הגירה ממדינות מוסלמיות שלתפיסתם מאיימות על אירופה. וכך, באופן מעט מוזר, הפכו מנהיגי מפלגות הימין הלאומי והקיצוני, מכאלה שמבקרים את ישראל, לכאלו שמביעים בה תמיכה, "הגישה החדשה של הימין האירופי וגם של ה-AFD היא לעודד את ישראל, הסיבה לכך היא פשוטה והיא האנטי נגד האסלאמיסטים. הם רואים בישראל שותפה למאבק בטרור האיסלאמי, חלקם רואים בישראל מעוז אחרון ומשמעותי נגד הטרור האסלאמי ותומכים במאבק שלכם", מוסיף פון לוקה.
אנטישמים תומכי ישראל
לפני כשנה ראיין העיתונאי אלדד בק את מנהיגת המפלגה פראוקה פטרי לידיעות אחרונות. בראיון היא התבטאה נגד האנטישמיות והביעה תמיכה מוחלטת בישראל, "השואה היא ההתגלמות הנוראית של אסטרטגיית רצח מרושעת, שבוצעה באופן שיטתי, כתוצאה מאידיאולוגיה גזענית שאיננו רוצים בה עוד. אני משוכנעת שהחברה הגרמנית למדה מזה משהו עמוק". אמרה פטרי והוסיפה, "גרמניה צריכה לחזק את ישראל, כדמוקרטיה אירופית מחוץ לאירופה. עלינו לפעול בשיתוף פעולה למען שמירה על ערכים משותפים ומסורות אירופיות, ולהבטיח שיהיה בלתי אפשרי להפריד בינינו".
בדבריה מתחה פטרי ביקורת קשה על פעילות האיחוד האירופי נגד ישראל, וביקורת מרומזת על מפלגות השמאל הגרמני שפועלות נגד ישראל, "הרבה פוליטיקאים גרמנים תומכים ביוזמות אנטי־ישראליות, אם ברצועת עזה ואם במסגרת מערכת סימון המוצרים מהגדה, וכך מחלישים את ישראל. אנחנו חושבים שהאיחוד האירופי צריך לחזור בו מהחלטותיו נגד ישראל. לא יעלה על הדעת שמשלמי המסים באירופה יממנו פעילויות נגד מוצרים ישראליים. בנושא מדיניות ההגירה, מרקל הייתה צריכה ללמוד מהמצב בישראל ומהעימותים הדתיים שקורים בה, ולעמוד יותר לצד ישראל באופן פומבי".
על אף תמיכתה של פטרי ושל מפלגות ימין אחרות באירופה, גורמים רשמיים בישראל ממשיכים לסרב להיפגש עם מנהיגי הימין הפופוליסטי והקיצוני באירופה. "אני מאמינה שההצטרפות של פטרי לדבריו של המנהיג ההולנדי חירט ווילדרס איננה כנה, ה – AFD התחילו כימין פוליטי וכרגע הם על הגבול בין ימין פופוליסטי לימין קיצוני. גברת פטרי אינה עושה דבר נגד האנטישמיות במפלגה שלה, היא מכילה את הקולות הללו וסובלנית כלפיהם כי הקו של ביורן הוקה ואחרים מביא לה קולות של בוחרים נוספים", אומרת קנובלוך, "מי שלא מגנה בחריפות את האמירות הללו ופועל באופן נחרץ להפסקתן לא יכול להיות פרטנר עבורנו. ישראל צריכה להישמר מלהתעסק עם הימין הפופוליסטי והקיצוני בגרמניה וזו תהיה טעות להיכנס איתם לקשר".
גם ד"ר תמרי לא מזהה את ה AFD כתנועה ידידותית ליהודים, "ברור למפלגות הימין בגרמניה שהם לא יכולים להפנות ליהודים ולישראל גב אחרי ההיסטוריה המשותפת שלנו ותקופת השואה. יותר קל לייבש את הים מלשנות את המדיניות כלפינו. הבעיה עם חלק מחברי המפלגה וחלק מהמצביעים האלה, זה שהם יכולים להגיד שהם תומכים בישראל ואין להם בעיה עם היהודים אבל אחרי שניים שלושה משפטים האנטישמיות יוצאת מהם כי היא טבועה בקרבם. חלק ממנהיגי הימין הלאומני מבין שאין ברירה והם צריכים לשתף פעולה עם היהודים וישראל אבל מדי פעם הרעל בורח להם, זה בלתי נשלט עבורם".
הבעיה היא בדור הצעיר
דו"ח של משרד התפוצות שפורסם לפני כשבועיים הראה כי בשנת 2016 נרשם שיא במספר התקריות האנטישמיות בגרמניה, בין היתר על רקע משבר הפליטים ובעקבות השיפור באיכות הדיווח. מנתוני המשטרה הפדרלית הגרמנית עלה כי בין החודשים ינואר-ספטמבר 2016 דווחו בגרמניה 461 תקריות אנטישמיות, עלייה של 200% לעומת 2015 כאשר מרבית התקריות מיוחסות להתחזקות תנועות הימין הקיצוני.
"כשהגעתי לכאן שאלתי מה זה אנטישמיות, עד כמה זה מורגש? ובאמת שלא חוויתי כלום מזה עד לפני שלש שנים", מספר ד"ר תמרי, "אבל לאחרונה כשאני יושב ברכבת, ואני מאוד מוחצן ביהדות שלי, ואני רואה שאנשים נרתעים כמו שמעולם לא נרתעו, קרה כבר שאנשים מבוגרים נרתעו וקמו מהכיסא שלידי כשהתיישבתי לידם. אנטישמיות תמיד תהיה כאן, גם כשאין יהודים באזור. אתה לא צריך להכיר יהודי כדי לשנוא אותו, אפילו מירב הסיכויים שככל שתכיר פחות יהודים או כל בני דת אחרת, כך תשנא אותם יותר".
לדברי ד"ר תמרי, התחזקות הימין הקיצוני הוא אחד הגורמים המציפים את האנטישמיות, וגם להגירה יש חלק פעיל, גם מצד הימין שמאבד סבלנות כלפי זרים, וגם מבחינת הפליטים המגיעים מהמזרח התיכון ומביאים איתם אנטישמיות משם.
ועדיין, למרות העלייה באנטישמיות המקומית וזו שמגיעה מהמזרחי התיכון, והתחזקות הימין הקיצוני, לרוב האנטישמיות לא מורגשת ויהודי גרמניה מרגישים בטוחים יחסית, "אני מסתובב עם ציציות בחוץ, כובע ברסילנו ונראה יהודי לכל דבר", אומר הרב יוחנן גורדון, אחד משליחי חב"ד במינכן, "כבר שש שנים שאני מסתובב בעיר ולמעט קריאות גנאי ספורות בזמן המלחמה בעזה, מעולם לא נתקלתי באיזו שהיא תגובה שלילית. זה כמעט ולא קורה".
על פי ההערכות אין סיכוי אמיתי שמפלגת ה-AFD תיכנס לקואליציה. היא מוקצית בעיני רוב המפלגות, מהשמאל ועד הימין המתון, אבל הבעיה היא דווקא דור העתיד הגרמני. "לא כל המצביעים של AFD אנטישמים. יש שם כאלה, אבל לא כולם. מה שכן, הם סובלניים לדעות האנטישמיות. יש שם קולות של חברי מפלגה שציטטו את 'הפרוטוקולים של זקני ציון' והם עדיין רשומים כחברי מפלגה. אנחנו בעד שהצעירים הגרמנים יהיו פטריוטים כמו שצעירים במדינות אחרות חשים גאווה בדמוקרטיה, בחופש הביטוי, ובהישגים שהמדינה מגיעה אליהם. אלא שה AFD רוצים את הלאומנות, להיות פטריוטים מהסוג הלא נכון", אומרת קנובלוך.
היא מעריכה שההקצנה תמשיך לפחות עד תקופת הבחירות, "לדעתי הפרובוקציות ימשיכו, כך הם תופסים את תשומת הלב, יש כאן אמירות שחשבנו שלא יאמרו שוב בגרמניה אבל הן נאמרות. אם הטרור ימשך, אני מאמינה שהם יתחזקו וזו בעיה ליהודים וגם לגרמנים".