היום לפני שנתיים, היינו בעיצומו של מבצע "צוק איתן", ואם קיים איזשהו פרמטר שאפשר להשתמש בו כדי להשוות את המבצע למשחקים האולימפיים - זה יהיה האפקט המאחד שיש לשני האירועים על עם ישראל. ואמנם, גם אם בדרך כלל הישראלים לא ממש מתעניינים בשחייה צורנית, בטאקוונדו או בבדמינטון - הרי שנראה שבימים אלה כולם מאוכזבים עד עמקי נשמתם מכל מדליה שחומקת לנו ממש בין האצבעות.
הפנים של ישראל באולימפיאדה הזו הן (לפחות בינתיים) אלה של ירדן ג'רבי, הג'ודוקא הישראלית זוכת מדליית הארד. לצדה, ספורטאיות ישראליות נוספות שמקוות לעמוד על הפודיום בקרוב, ובראשן מעין דוידוביץ' המתחרה בגלישה, חנה מיננקו המתחרה בענף האתלטיקה ואילנה קרטיש המתחרה בענף ההיאבקות.
למעשה, שיעור מרשים של 54% מבין 47 הספורטאים במשלחת הישראלית הן למעשה - ספורטאיות. אם תשוו את הנתון הזה לאולימפיאדת מינכן, למשל, אז מבין 22 הספורטאים הישראלים, היו רק שתי נשים ונראה שעשינו כברת דרך משמעותית. "הייצוג הגדול של הנשים במשלחת בהחלט הייתה הפתעה עבורנו", אמרה לנו נטע ריבקין באחת מההפסקות הקצרות שבין האימונים. "זה מראה עד כמה הספורט הנשי מתפתח ולא נותר מאחור כבעבר, ואני מקווה שזה רק ימשיך וישתפר".
ישראל, אגב, לא עומדת לבדה: בעשור האחרון חלה התקדמות אדירה בגישה של רוב המדינות כלפי העיסוק של נשים בספורט. עדות לכך, תוכלו למצוא במתחרות ממדינות ערב, וביניהן חברות הנבחרת המצרית לכדורעף חופים. מדובר בהופעה ראשונה של נבחרת מצרית בתחום זה באולימפיאדה, שעוררה עניין במיוחד מפני שחברותיה התחרו בחיג'אב ומדים ארוכים - מול הנבחרת הגרמנית בלבוש המינימאלי. ההופעה הזו, אם תרצו, משקפת את המתח שבין ההגבלות המסורתיות לפתיחות הגוברת לקדמה:
גרמניה ומצרים ברגע בלתי נשכח. צילום מסך מאתר הדיילי מייל, צילום: רויטרס.
ובחזרה לארץ. אצלנו, אחד הגורמים המשמעותיים בנושא הוא פרויקט "אתנה" לקידום ספורט הנשים בישראל, אותו יזמה שלומית ניר טור, שחיינית עבר ואלופת ישראל בשחייה, שהשתתפה באולימפיאדת מקסיקו (1968) ובאולימפיאדת הדמים במינכן (1972). "כספורטאית צעירה, הרגשתי ברת מזל מעצם הידיעה שמדינה שלמה מצפה לראות אותי צועדת באצטדיון האולימפי ומגיעה להישגים", היא נזכרת.
לדבריה, באולימפיאדה עצמה היא לא חוותה שום יחס שונה בשל היותה אישה ("מלבד העובדה שבזמנו הענפים שבהם השתתפו נשים היו מוגבלים"), אלא שזה הגיע דווקא מהחברה: "כשהייתי ילדה, למשל, אחי היה אומר לי לא לשחות יותר מדי כדי שלא יהיו לי כתפיים רחבות כמו של גברים", היא משתפת. "גם היום נשמעות הערות כאלה, אבל אני מקווה שכמה שפחות". ואמנם, נראה כי גם אם האפליה הממוסדת שחוות נשים בספורט פחתה משמעותית, האפליה החברתית עדיין שם, והיא באה לידי ביטוי בצורות שונות - החל מהסטיגמה שעודנה קיימת על כדורגל כעל "משחק של גברים" ועד הפחד של בנות מלאות לפנות לריקוד, אפילו בגילאי הגן.
שלומית ניר טור, צילום מתוך אתר "אתנה - הפרויקט הלאומי לקידום ספורט הנשים בישראל"
בעשרים השנים האחרונות, הפכה ניר טור את קידום הנשים בספורט למפעל חייה, "מפני שהספורט הוא כלי להצלחה בחיים. דרכו לומדים לסמן מטרות גבוהות ולהקדיש את עצמך להן, להיות עקבית ולצאת ממצבי לחץ ומכישלונות. אלה ערכים שחשוב שכמה שיותר ילדות ונערות יתחנכו על פיהם". ניר טור מספרת כי ההקמה של אתנה הייתה כרוכה במאבק לא פשוט: "במשך שנים לא חשבו שצריך לקדם את הנושא, והיה צורך במאבק ארוך. עם המינוי של לימור לבנת לשרת התרבות והספורט הגיעה ההזדמנות - כי היא הייתה שרה פמיניסטית שהאמינה בקידום נשים בספורט".
בפרויקט "אתנה" פונים לבנות כבר מגיל הגן כדי לחנך למצוינות של נשים בספורט ולהביא כל אחת לממש את מלוא הפוטנציאל שלה. ירדן ג'רבי החלה להתאמן בגודו כבר מגיל שלום, למקרה שתהיתם. בהמשך, מלווים את הספורטאיות הצעירות לאורך התבגרותן ותומכים בהן בדרכן להפוך לטובות ביותר. "אחרי יותר מעשור שאתנה קיימת, יש שינוי משמעותי שנותן את אותותיו במשחקים האולימפיים. ב-1994, רק 15% מהספורטאים בארץ היו נשים. היום, אנחנו עם קצת מעל 20%. זה עדיין לא הרבה, אבל העובדה שהייצוג של הנשים באולימפיאדה הוא מעל 50% מראה את הפוטנציאל הנשי האדיר".
"הספורט הוא דבר נקי"
לבד מכך שהוא מקרב בין אנשים, ספורט אינו נפרד מהפוליטיקה. לעיתים, זה פועל לרעתנו, כמו שחוותה בעצמה קורזיץ: "קרה שאנשים ראו אותי עם דגל ישראל, ואז באו ואמרו שמגיע לנו למות כי אנחנו הורגים את כל הפלסטינאים. במקרה אחר, בדנמרק, שמו את הנבחרות הישראלית והאיראנית אחת ליד השנייה מפני ששתיהן מתחילות באות I, והאיראנים לא הסכימו להישאר שם. אנחנו הסתכלנו על זה רק בתור ספורט, הרי באנו לגלוש - למה להכניס את המדינות לסיפור? אני דווקא תמיד חשתי קרבה לאנשים ממדינות אחרות שעוסקים באותו הדבר כמוני, אז זה היה מוזר שהם הסתכלו על זה ככה". אז מתברר שהתקרית עם המשלחת הלבנונית ממש לא הייתה הראשונה.
למרות מקרים כאלה, הספורט טומן בחובו גם הזדמנות אדירה להציג פנים אחרות של ישראל. "ספורטאים הם מודל לחיקוי. הנוכחות שלהם בחו"ל חשובה, ולא פחות חשוב מכך - שיעסקו בהסברה ישראלית", מסבירה ניר טור, ומוסיפה: "עומרי כספי, למשל, לקח על עצמו את הייצוג של ישראל בארצות הברית".
"זו גאווה גדולה לייצג מדינה כמו ישראל באירוע הספורט הגדול בעולם, וכמובן שזו הזדמנות להסברה", אומרת ריבקין. "אנחנו משתדלים להיות שגרירים של המדינה באופן המיטבי, על המשטח וגם מחוצה לו, כששואלים אותנו על ישראל". גם קורזיץ מכירה בכוחו של הספורט כדי לתרום למאמץ ההסברתי: "הספורט הוא דבר נקי, או לפחות אמור להיות, ולכן זו הדרך הכי טובה להראות מי אנחנו - בלי כל הדעות הקדומות והסטיגמות. למדתי הרבה דרך הספורט על תרבויות זרות, ובסופו של דבר כולנו אנשים".
בעולם הספורט, שעודנו נשלט על ידי רוב גברי, המשלחת הישראלית בולטת, כאמור, בייצוג הגבוה של הנשים בה. ואם אתם הופתעתם מעט לגלות את זה - תחשבו על ההפתעה שעשויה להיווצר בסביבה הבינלאומית: כן, אנחנו אמנם מדינה במזרח התיכון עם תדמית בעייתית-משהו, אבל - כזו שמקדמת זכויות נשים לא פחות מכל מדינה מערבית. "הייצוג הגבוה של הנשים מעביר מסר ברור שאומר שישראל היא מדינה נורמטיבית", מסכמת ניר טור.
היא עצמה נוסעת לכנסים בינלאומיים, כמייצגת של "אתנה". "אני מסבירה מסביב לעולם על מודל קידום הנשים והנערות בישראל, על פיתוח מנהיגות ועל שינוי העמדות של החברה כדי לייצר לגיטימציה לנשים להיות ספורטאיות. כל ארבע שנים יש כנס עולמי, ואחת לשנתיים יש כנס אירופאי. אין ספק שיש כאן ערך מוסף הסברתי", היא אומרת.
נכון, יש עוד עבודה לפנינו, אבל - ישראל תמיד בלטה בנושא קידום הנשים. אם נקפוץ לרגע קצר של היסטוריה - נשים נהנו מזכות הצבעה עוד בימי היישוב היהודי, וכשהוקמה המדינה - שאלת זכותן של נשים לבחור ולהיבחר כלל לא הועמדה בספק. בשנת 1969, זכות זו התממשה במלואה כשגולדה מאיר נבחרה לראשות הממשלה. ברקע, אגב, קחו לשם השוואה את נשות שווייץ שבחרו לראשונה רק בשנת 1971, או את המעצמה הגדולה בעולם שרק בימים אלה ישנה אישה עם סיכוי ריאלי להנהיג אותה.
אז נכון שיש לנו היי-טק ויזמות, וגם חופי ים מהממים, פלאפל וחומוס - אבל יכול להיות שאנחנו מפספסים כאן פוטנציאל אדיר להסברה ישראלית. לנשים יש מפתח לייצר שינוי של תדמית ישראל, ולהציג את ישראל כמו שהיא: מדינה דמוקרטית, מערבית ונאורה - החל מהספורטאית האולימפית שמתחרה בריו ועד שרת חוץ ישראלית. או כמו שאמרה יקירתנו ביונסה: "Who run the world? Girls!"