שבנאם אסדולהי, אקטיביסטית קנדית ממוצא איראני מזהירה מפני עלייתו של האיסלאם הקיצוני במדינות המערב. "מודל הרב תרבותיות של אירופה וקנדה שגוי ומסוכן" היא טוענת, בימים בהם הפוליטיקלי קורקט הולך ונסדק ותפיסות שהיו רווחות בקרב מקבלי ומקבלות החלטות בשנים האחרונות, הולכות ומתפוגגות.
אסדולהי, ששמה מזכיר את מוצאה למרות שלא ביקרה באיראן שנים רבות, נולדה וגדלה במדינה עד שהתהפכו חייה וחיי משפחתה, לאחר המהפכה האיסלאמית שהתחוללה בשנת 1979. אסדולהי, בת 13 באותה העת, סבלה מתוצאות המהפכה ואולצה, כמו רבות מנשות איראן, לכסות את גופה בבגדים שחורים ארוכים, נאסר עליה ללמוד בכיתות מעורבות וגם תוכן הלימודים השתנה לבלי היכר. הלימודים אם תהיתם, התמקדו בתכני דת ושינון הקוראן.
"הנשים הפכו בין רגע לאזרחיות מדרגה נחותה" מספרת אסדולהי, שסירבה ללבוש את החיג'אב - כיסוי הראש המסורתי - והחלה להתבטא נגד המשטר האיסלאמיסטי באקט שגרר אחריו תגובות קשות. אסדולהי הצעירה נכנסה למאסר לתקופה של שנה וחצי והיא עוד לא בת 18.
אסולדהי מספרת בפתיחות על מצבן הקשה של הנשים באיראן, שהופכת למדינה דתית יותר ויותר:
"הוריי חששו שאחיי הקטנים יגוייסו למלחמה נגד עיראק, והיה יסוד סביר שהמשטר ינסה לפגוע בי לאחר השחרור מהכלא", היא מספרת, וכך כשהייתה בת 18 החליטה המשפחה כולה להגר לטורקיה ולאחר מכן לקנדה, שם המירה אסדולהי את דתה לנצרות. "באופן מפתיע גיליתי את האל הנוצרי בכלא האיראני. גדלתי במשפחה שלא האמינה באלוהים, ובמדינה שהחלה לכפות עליי אמונה עיוורת באלוהים. לכן, הייתי חייבת למצוא את דרכי שלי", היא חושפת.
למה ביקורת לגיטימית הופכת לעליהום?
אסדולהי מוקירה אמנם את מדיניותה של קנדה שאיפשרה לה ולבני משפחה להגר אליה לפני 30 שנה, אך מחדדת את ההבדל בין מהגרים שמחפשים לחיות בחברה מערבית דמוקרטית - לבין אלו שמגיעים על אף הבוז שלהם לערכיה. "הגענו לקנדה כדי להימלט מחוקי השריעה ולחיות בחברה שוויונית וצודקת, אך המשטר החדש של טרודו נותן להם לגיטימציה ומאפשר להם לנטוע שורשים במדינה", אומרת בביקורתיות על ראש הממשלה הפופולרי, שהפך ליקיר הקהילה המוסלמית בשל הגמשת חוקי ההגירה והצהרות פומביות באשר לכבוד שהוא רוחש לדת המוסלמית. "יש הבדל משמעותי בין השתלבות להיטמעות", היא מחדדת. "מהגרים המגיעים למדינה מערבית צריכים לכבד את חוקיה ותפיסות עולמה, ללמוד את השפה של המדינה ולהיטמע במארג האנושי שלה - ולא להפך".
לטענתה, יש הבדל בין מגוון תרבותי בתוך המדינה לבין האפשרות של כל קבוצת מיעוט לשמר את חוקיה הייחודיים. אם לא "הדבר יוצר פילוג ואפילו מעודד התנהגות קיצונית כמו זו שראינו בפיגועים האחרונים באירופה", מתריעה אסדולהי. הקושי הגדול לטענתה הוא תרבות הפוליטיקלי קורקט שמשייכת כל הבעת עמדה ביקורתית כלפי המהגרים מהמזרח התיכון לאיסלמופוביה. "מועמדת לבית הנבחרים הציעה לאחרונה לערוך בדיקות רקע מקיפות של הפליטים הסורים המגיעים לקנדה, וכתוצאה מבקשתה היא עברה עליהום ציבורי ותקשורתי וטענות שהיא איסלמופובית. בנקודה הזו נראה שפתאום שמים גבולות ברורים לחופש הביטוי".
כבוד ליהדות ולישראל
ליהדות ולישראל רוחשת אסדולהי כבוד גדול, ומתרשמת בגלוי מהפתיחות והשיח הדמוקרטי שנמנע מרוב האזרחים במדינות השכנות במזרח התיכון. "המערב חייב לתמוך בישראל ולהתנגד לאויביה - שהם גם אויביו", מדגישה אסולדהי. היא אמנם לא ביקרה בארץ מעולם, אך רואה בה קרן של תקווה במזרח התיכון כולו. לאיראן היא לא מתכוונת לשוב בקרוב והייתה מהמתנגדות החריפות של עסקת הגרעין שנחתמה לאחרונה עם טהרן. "אי אפשר לסמוך על המשטר האיראני, כי במקום לנהל משא ומתן עם המשטר הקיצוני, צריך לתמוך בגורמים המתונים באיראן שנלחמים למען שינוי".
בווידאו ניתן לראות את נאומה מחוץ לבניין האו"ם, שעוסק בזכויות אדם באיראן:
לטענתה, אם יצליחו מדינות המערב להתנתק מהתלות בדלק המזרח תיכוני, עשוי להיות שינוי משמעותי ביחסי הכוחות ויצירת לחץ לשינוי המשטר. "אני חולמת על יום שבו נשים במזרח התיכון יהיו חופשיות לבחור איך להתלבש, עם מי להינשא ומה ללמוד. זה החזון שלי למזרח התיכון, אך אני לא בטוחה מתי ואיך נצליח להגיע לשם".
כמו כן, אסדולהי אינה בטוחה מה תהיה ההשפעה של חילופי השלטון בקנדה על על יחסי קנדה – ישראל, אך היא טוענת ש"הקנדים אוהבים את ישראל, למרות שיש יותר לגיטימציה לקולות אנטי ישראלים, גם בתוך בית המחוקקים והמחוקקות".
ערוץ LOVE ISRAEL הינו שיתוף פעולה של אתר mako וקבוצת אלדד פרי, בו אנו מבקשים לספר לעולם את האמת על ישראל. הצטרפו אלינו בפייסבוק לעוד תכנים באנגלית, שתוכלו לשתף עם חבריכם