אבל, עבור שלושה קצינים משוחררים, המוני המטיילים הישראלים (שחלק מאיתנו יכולים למצוא כדבר מרתיע), היוו הזדמנות לעשות את העולם קצת יותר טוב. הם חשבו על רעיון פשוט וגאוני. אם רבים מהישראלים מגיעים למקומות הללו בכל מקרה, מדוע לא לרתום אותם לעשות גם משהו טוב, ועל הדרך להרוויח כמה נקודות להסברה הישראלית? כך הוקם הארגון "לוחמים ללא גבולות". תפסנו לשיחה את גילי כהן, אחד המייסדים שחזר רק עכשיו מאתיופיה, אחרי שדאג להכנות לקראת המשלחת היוצאת בקרוב.
ספר לי קצת על עצמך
"אני גילי כהן, בן 28, נשוי לרחלי, אב לתהל בת 3.5 ונדב בן 10 חודשים. תושב מעלה אדומים. אני סטודנט למשפטים שנה שניה בקריה האקדמית אונו".
אז איך הכל התחיל?
"בשנת 2013 יצאתי ל"טיול הגדול" אחרי צבא, שהיה במקרה שלי - טיול קטן אחרי צבא. אשתי ואני השארנו את ילדתנו אצל הסבתא, ולכן יצאנו לשלושה שבועות בלבד למזרח, להודו ולתאילנד. אחרי קצת טרקים בצפון תאילנד ירדנו דרומה לאיים. באי קוסמוי שנינו היינו בהלם מכמות הישראלים העצומה שראינו. בערב שבת הלכנו לבית חב"ד, ושם, יחד עם עוד 1,300 ישראלים האסימון נפל. הבנו שאפשר למנף את התשתית האדירה הזו שנאמדת בכ-400,000 מטיילים ישראלים מדי עשור, לטובת התנדבות הומניטארית קצרה כחלק מהטיול הגדול. כך אנחנו גם עושים טוב לעולם וגם מציגים את פניה היפות של מדינת ישראל וחייליי וחיילות צה"ל".
אוקי, אתה מבין את זה שם. מה השלב הבא?
"מספר לאשתי שחייבים לעשות עם זה משהו, חוזר לארץ ומיד מתקשר לשני חברים שלי. הראשון, יאיר אטיאס ששירת איתי בדובדבן, והשני, בועז מלכיאלי, שהיה איתי בקורס קצינים. שניהם מאוד התלהבו מהרעיון וקבענו להיפגש. ישבנו בבית קפה בצומת שילת וכתבנו על מפית לאן אנחנו רוצים שהפרויקט יגיע, מה המטרות שלו והחזון שלו".
ג'יי קיי רולינג סטייל?
"ג'יי קי רולינג? יותר בכיוון של שלושה סטלנים שלא הביאו אפילו דף ועט לפגישה..."
ומה היו המטרות שלכם אז?
"קבענו שכבר באותה שנה (2014) נוציא לדרך את מחזור ההתנדבות הראשון שלנו ומדי שנה בנוסף למחזורי ההתנדבות הקיימים, נתרחב ליבשת נוספת - כך שתוך שלוש שנים העמותה תפעיל פרוייקטים בשלוש יבשות שונות".
שנתיים עברו מאז, אפשר לסמן וי על המפית?
"אפשר. לשמחתנו הפרויקט עומד בחזון עד כה וב-8 לאפריל נוכל לסמן וי קטן, עם חניכת הפרויקט הראשון שיוצא לאתיופיה ולמעשה מרחיב את פעילותנו ליבשת אפריקה, בה לא היינו עד עכשיו".
מתנדבים גם בישראל
ראיתי באתר שלכם שיש לכם פרויקט נוסף שנקרא "עניי עירך". במה מדובר?
"פרויקט עניי עירך הוא פרויקט חשוב מאוד. היה ברור לנו מההתחלה שכל משלחת תתחיל בעשיה מקדימה בארץ, וכך למעשה נולד הפרויקט. כיום הפרויקט עובד בשיתוף עם קרן עתיד פלוס וההשתתפות בו מהווה תנאי להתנדבות החשובה שלנו בחו"ל. במסגרת הפרויקט כל משלחת מתחילה בשלושה ימים של התנדבות מקדימה בארץ, כאשר כל משלחת מאמצת כפר נוער אחר בארץ. המשלחות להודו מאמצת את כפר הנוער בכנות, המשלחות לאתיופיה את כפר הנוער בכפר סילבר והמשלחות לארגנטינה את כפר הנוער בעיינות. רעיון ההתנדבות המקדימה בארץ עלה בפגישה הראשונה בקפה בצומת שילת".
ואיך עובדת ההתנדבות בחו"ל?
"ההתנדבות בחו"ל היא למשך שבועיים, כאשר בכל שנה באותו תאריך, אנו חוזרים לאותו בית מחסה או בית ילדים בו התנדבנו בשנים עברו, ובכך אנו בונים עם הילדים תהליך ארוך שנמשך לאורך שנים. מבחינת בחירת המקומות, לרוב נבחר במקומות בהם התרמילאים מתחילים את הטיול הגדול שלהם, לדוגמה הודו וארגנטינה. כמו כן שיתוף הפעולה המשמעותי שלנו הוא עם משרד החוץ, שמסייע לנו רבות בכל ארץ בה אנו מתנדבים, בכל ההיבטים הדרושים - החל מלוגיסטיקה ועד לביצוע תיאומים מול הארגונים המקומיים".
ומהיכן התקציב לפרוייקטים כאלה?
"כיוון שהפרויקט מבוסס על תשתית שקיימת ממילא - התרמילאים הישראלים, העלות העיקרית נחסכת. זה מאפשר לנו להרים פרוייקטים מדי שנה בשלוש יבשות עם תקציב מינימאלי. אבל, בכל זאת קיימות מעט עלויות במקום התתנדבות עצמו וגם בארץ, וכדי לכסות אותן אנו מסתייעים בקרן עתיד פלוס".
יש היענות לפרוייקט מצד המטיילים הישראלים?
"כן. ההיענות רבה ומשמחת מאוד. כמות הפונים ממשלחת למשלחת גדלה בכ-80 עד 100 אחוז. כיום לכל משלחת יש למעלה בין 250-300 מועמדים, וכמו שאמרתי זה רק הולך וגדל. רובם מגיעים מפה לאוזן וגם דרך דף הפייסבוק שלנו, שמונה קרוב ל-9,000 עוקבים".
איך מקבלים אתכם במקומות ההתנדבות בחו"ל?
"אתן לך דוגמא מרגשת לפידבקים שאנחנו מקבלים מהמקומיים: בבית המחסה בהודו בו אנו מתנדבים מידי שנה, יש גם ילדים מוסלמים. בטקס הסיום שהם ארגנו לנו נדהמנו לראות אמהות בחיג'אב מלא, מנופפות בדגל ישראל. זו הייתה הכרת התודה שלהם לישראלים שמגיעים בכל שנה לשבועיים שלמים של עשייה חינוכית עם הילדים שלהם. תמונה אחת שווה אלף מילים".
יצא לכם להיתקל בפרסום או בכתבות על הפרוייקט שלכם בחו"ל?
"עד כה הפרויקט סוקר בכ-19 כלי תקשורת עולמיים, זה המון. בכולם לא הייתה טיפה ציניות אלא הערכה אדירה לפרויקט והפתעה שכל המתנדבים בו ישראלים ואף בוגרי צה"ל, כולל אפילו כתבה אוהדת בתקשורת הערבית".
מבחינתכם, מדובר בפרוייקט הסברה? עד כמה העניין שמדובר בישראל ובישראלים תופס מקום מרכזי בפעילות?
"ההסברה מהווה מרכיב משמעותי בפעילות שלנו ואנו משקיעים בה רבות. כדי לגרום לכלי התקשורת הגדול ביותר בדרום אמריקה להגיע לבית המחסה בו אנו מתנדבים ולסקר את זה בכותרות ענק, צריך לעבוד קשה. גם בהיבט הזה משרד החוץ עושה מעל ומעבר ומסייע לנו. יחד עם זאת לעשייה לבדה, גם ללא המימד ההסברתי יש ערך אדיר. העשייה הזו היא בבחינת "אור לגוים" פשוטו כמשמעו, ומהווה חלק מה-DNA של כולנו כיהודים וכישראלים. בתמונה למטה ניתן לראות דוגמה אחת מיני רבות לסיקור התקשורתי העולמי הנרחב".
לסיכום, מה אתה מאחל לארגון שלכם לשנה הקרובה ובכלל?