בשירותי הצבאי באיו"ש שנאתי את ירושלים. שנאתי כל דבר בה; שנאתי את הירושלמים שנראו לי מוזרים, שנאתי שכל הבתים נראים אותו דבר, שנאתי את העליות ואת ההמולה שמאפיינת אותה. כמה התחרטתי שסיפרתי על כך לתת-אלוף שלקח אותי יום אחד במהלך השירות הצבאי טרמפ הביתה, לפני שהחליט לעשות לי סיור פרטי של שעתיים בעיר - כולל כמובן כל החלקים ההיסטורים והדתיים. אחרי הסיור ה"חינוכי" הזה, שנאתי את ירושלים אפילו יותר.

במרוצת השנים, דעתי על העיר השתנתה. עם כל ביקור שלי בבירה הערכתי את ירושלים יותר ויותר. קודם התאהבתי באנשים, שהכרתי במועדון בתל אביב - כנראה רק כך הייתה לי הזדמנות לפגוש ירושלמים, אחר כך התאהבתי בעיר העתיקה ובהיסטוריה שחקוקה על כל בניין ואבן ברחובותיה, ולבסוף נכנעתי לחיבור שלי כיהודי. נכנעתי, כי זה לא מרכיב דומיננטי בזהותי, אבל הבנתי שזו עיר שנמצאת בנפשי כמה שלא אתכחש אליה.

והיום, כשאני אוהב, או לפחות פחות שונא, אני יכול לראות את היתרונות האדירים של ירושלים עבור ישראל ברמה הבינלאומית. אני חושב שהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים היא בראש ובראשונה עמדה ציונית, המשך להכרזתו של דוד בן גוריון על ירושלים כבירת ישראל. ההכרזה ההיא נתקלה בחומה של מורת רוח מצד ארצות הברית ומדינות אחרות, אבל אנחנו כידוע, עקשנים. ירושלים היא בירת ישראל, כך כל ישראלי וישראלית וכל יהודי או יהודיה בעולם חושב. אנחנו רואים את ירושלים כבירה הנצחית, בין אם שגרירות ארצות הברית תעבור לשם או שלא.

ירושלים (צילום: Protasov AN, Shutterstock)
העולם יראה את ירושלים וישראל בצורה אותנטית |צילום: Protasov AN, Shutterstock
בעיני, מעבר להכרה האמריקאית החשובה בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות היא קודם כל הזדמנות לעולם לראות את ישראל האמתית ואת הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצורה הרבה יותר אותנטית ומפוקחת. באמצעות הימצאותם של שגרירים ודיפלומטיים מכל העולם בירושלים, הסיפור המורכב של ישראל יסופר לעולם. הרי בסוף מדובר באנשים, אנשים שבסוף כל יום חוזרים הביתה ומספרים על ישראל. כך, כשיהיו בירושלים - ואני מקווה שמדינות נוספות ילכו בעקבות ארה"ב - הם יוכלו לעבוד ולחיות בעיר המיוחדת הזאת, שהיא גם לב הסכסוך שלנו מול הפלסטינים.

ומה הם יראו בה? קודם כל את יופיה. ירושלים היא עיר שקדושה לשלוש הדתות הגדולות, עיר שחיים בה יחד יהודים, מוסלמים ונוצרים, חרדים דתיים וחילונים ומגוון אינסופי של זרמים ותנועות דתיות. החיבור המיוחד הזה של האנשים שמרכיבים את ירושלים, שאין באף מקום אחר בעולם הם אלו שהופכים אותה מיוחדת, הם אלו שגם הופכים אותה לכל כך מורכבת.

כיום קיימת קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים שמשרתת את הפלסטינים, מה שלמעשה אומר שהם חשופים בעיקר לצדדים הפחות נעימים של העיר ושל הסכסוך. מדובר בצד שקיים המצריך הסדרה מדינית ובהחלט אסור להתעלם ממנו, אך הוא רק חלק ולא העיקר של הפסיפס הדמוגרפי, הדתי והאנושי שמרכיב את העיר. מנגד, השגרירות עצמה פועלת בתל-אביב ורוב עובדי השגרירות גם גרים וחיים בה. תל-אביב היא עיר ליברלית ותוססת שמציגה פן אחר בישראל, אבל לא בהכרח מייצג. מה שבטוח, שהוא מרוחק מאד מהסכסוך המקומי שלנו.

ירושלים (צילום: Kyrylo Glivin, Shutterstock)
וילמד להכיר אותן לא רק בהיבט הסכסוך|צילום: Kyrylo Glivin, Shutterstock
השלום לא יגיע מתל-אביב, השלום יגיע מירושלים ואם העולם רוצה להבין באמת את ישראל ולפתור את הסכסוך - לשם הוא צריך ללכת. הגיע הזמן להראות ירושלים לא רק של מלחמות ופיגועים, אלא גם ירושלים של דו-קיום ושלום; ירושלים לא רק של סכסוך ומאבקים דתיים, אלא גם ירושלים של אחדות. ירושלים כעיר של תרבות ואמנות, של אוכל טוב וקניות, של חיי לילה ומועדונים. ירושלים כמו שאנחנו מכירים אותה. אני חושב שבכך יועבר מסר חזק לעולם. העברת השגרירות הוא מהלך שלא רק ישפר את תדמיתה של ישראל, זהו מהלך שגם יכול לשפר אותנו כישראלים. המהלך בין השאר, יכריח אותנו לטפל בסוגיית מזרח ירושלים.

בכנות? עד היום אני עם יחסי אהבה-שנאה לעיר, אני עדיין חושב שהירושלמים קצת מוזרים אבל אוהב אותם בכל ליבי, אני עדיין מעדיף לבלות בתל אביב, אבל כישראלי, ציוני ויהודי אני רוצה את השגרירות בירושלים.

דניאל דיין הוא יו"ר נושאי הדגל