חבריה בפייסבוק של עדי פרילינג-אנקורי יודעים שעדי היא "אשת החבילות". לפני ראש השנה או פסח, עדי מעלה פוסטים בהם היא מבקשת סיוע בחלוקת חבילות לניצולי שואה בהוד-השרון, עיר מגוריה, ותמיד היא מראה גם את התוצאות – מאות חבילות המחולקות לקשישים מהעיר, שפרטיותם נשמרת באופן מלא. עדי עושה את הפעילות בהתנדבות מלאה, לצד עבודתה כמנהלת תחום מנהיגות נוער בעיריית רעננה, ניהול עמותת "אנשים ומעשים טובים", כהונה כסגנית יו"רית עמותת "אלומה – להנחלת והנצחת מורשת השואה והגבורה בישראל" ופעילה מרכזית התנועת "שמחה", תנועה לשינוי מוסכמות חברתיות ברחוב.
"אני מגיעה ממשפחה עם ארבעה דורות של מתנדבים. זה התחיל אצל סבתא רבא שלי, עבר לסבתא, להורים שלי, ואז אליי. זאת ממש התנדבות סדרתית שמושרשת בגנים", היא מספרת, "זכינו להיות בצד הנותן".
פרילינג-אנקורי הקימה את מפעל חלוקת החבילות ממש במקרה. "לפני חמש שנים פגשתי קשישה שאני מכירה באמצע הרחוב. היא אמרה לי "עדי, את יכולה לעזור לי עם חבילה לחג?" כי היא יודעת שאני פעילה חברתית ואני מוכרת בעיר. סבי וסבתי היו ממקימי הוד-השרון ואני דור חמישי כאן, לכן היה מאוד טבעי שתפנה אליי. מיד ניגשתי למחלקת הרווחה בהוד השרון וביקשתי שמות של עוד חמישים 'שורדי שואה' שצריכים סיוע.
למה 'שורדי שואה'? כך קוראים לזה אצלנו. היו לי סבא וסבתא ז"ל ששרדו את השואה. השורדים הם מי שהיו במקום, ושרדו אותו. ניצול הוא זה שניצל ממקום מסוים, ושורד הוא מי שהיתה לו את ההישרדות". היא מספרת שגם בהוד-השרון העשירה והמבוססת כלכלית יש שורדי שואה שאין להם כסף לקנות מצרכים לחגים.
"אחרי שקיבלתי את השמות של שורדי השואה מהעירייה, ביקשתי מחבריי שיאספו מוצרים לחג. זה היה לפני פסח אז הם אספו מצות, ביצים, אורז, שימורים, יין וכדומה. גם אז וגם היום אנחנו תמיד מוסיפים לחבילות עוגה או שתייה מתוקה עבור הנכדים – שיהיה להם מה לתת. המבצע כולו מתקיים בשיתוף מלא עם עמותת קלי"ק, שדואגת לרווחת הקשישים וניצולי השואה בהוד השרון".
פרילינג-אנקורי מספרת כי המימון לחבילות מגיע מחברות היי-טק שונות, מתורמים פרטיים או מארגונים. גם מועצת הנוער העירונית נרתמת למבצע ואוספת מוצרים בכניסות לסופרים. לאחר האיסוף מגיע שלב האריזה בו המתנדבים מקפידים להוסיף ציורים וברכות מהילדים לכל חבילה – ואז מגיע שלב החלוקה.
"לפעמים כשאנחנו חוזרים לאותם בתים שנה אחר שנה, אנחנו גם רואים את הברכות והציורים תלויים על המקרר", היא מספרת. "יש גם מצבים בהם אנחנו בטעות מפספסים או מוחקים מישהו מהרשימה ולמחרת היום הראשון של החלוקה אנו מיד מקבלים טלפונים. הם ממש מחכים לחבילות, זה מדהים.
לפני כמה ימים הגיעה אלינו מישהי ושאלה אם זכרנו לשים בחבילות את "שוקולד השחר" כי היא אוהבת לקחת כפית שוקולד אחרי הארוחה - זה הפינוק שלה. את מבינה? היא מחכה לחבילה שלנו שזה פעם בחצי שנה בשביל פינוק של שוקולד השחר".
פרילינג-אנקורי מספרת כי הייתה די המומה כאשר הבינה את כמות הנזקקים הגדולה בעיר, וכן את הפתעתם של שורדי השואה כאשר הגיעה עם חבריה לחלק להם את החבילות בפעם הראשונה. "הם חשבו שאנחנו מהעירייה ורצו לתת לנו עשרה שקלים, כי זה הנוהג עם חבילות הסיוע של העירייה. לא הסכמנו לקחת את הכסף ויצא שקיבלנו בתמורה מתנות שונות או מוצרים שהיו להם בבית ב'שלוף'. אחת המתנדבות שלנו אפילו קיבלה בושם מאחת הנשים. הוקרת התודה שלהם מרגשת מאוד. פשוט רואים את האור בעיניים".
"איפה המדינה? אני לא שואלת את השאלות האלה"
המתנדבים שאספה סביבה פרילינג-אנקורי בני שלוש עד שבעים. כולם נרתמים לסייע ביחד למען שורדי השואה של העיר. בין השאר ניתן למצוא קבוצות ספורט שונות כגון קבוצת הסיף המקומית של הוד-השרון או את מועצת הנוער. מאיר נח, יו"ר מועצת הנוער של העיר הוא ממש העוזר של עדי ויד ימינה שמסייע לה לאורך השנים האחרונות במסירות גדולה - והוא רק תלמיד תיכון. פרילינג-אנקורי מוסיפה כי החלוקה בכל חג מסתכמת בכ-500-600 חבילות, אשר נמסרות עד לפתח הבית של שורדי השואה. לרשימה התווספו גם קשישים המתגוררים בעיר, ובחג הפסח האחרון התרחבה הרשימה גם לשורדי שואה וקשישים ברעננה, העיר הסמוכה.
"אנחנו עוברים על הרשימות מהרווחה כל שנה ונוספים עוד ועוד שמות - כי כל מיני רפורמות מקטינות להם את הקצבה אך עלויות המחייה שלהם גדלות. האנשים המבוגרים האלה צריכים לשלם משק בית, תרופות, אוכל, חימום וחשמל, שכידוע מאוד יקרים בישראל, אך מצד שני הביטוח הלאומי נשאר אותו דבר. אין להם מקור הכנסה. הם קשישים ולא יכולים לעבוד", היא מספרת בכאב. " יש לי חיבור טוב מאוד עם האוכלוסייה הזו, של הקשישים ושל שורדי השואה, אבל זה אף פעם לא פשוט.
"כל הזמן שואלים אותי איפה המדינה ולמה אנחנו צריכים לדאוג להם, ואני אגיד לך משהו. אני לא שואלת את השאלות האלה. זה לא מעניין אותי עכשיו – אני מתעסקת בעשייה. זה מה שחשוב כרגע. אני יודעת שאנחנו עוד "מדינה תינוקת" ועד שמנגנוני הרווחה שלנו יתחילו לפעול בצורה מופלאה, והם בהחלט יכולים לפעול כך, תמיד יהיו את האנשים הטובים שיכולים לעשות את העבודה הטובה.
למזלנו יש לנו אנשים נפלאים פה שעושים מצוות, אין לי מילה אחרת. זה מחמם את הלב כל פעם מחדש. נכון לעכשיו, הפסקתי לשאול ולבקש את התשובות, כי ברגע שאת רואה מולך את שורד השואה מחכה כל כך לחבילה - איך את יכולה להגיד לו לא? "לא, השנה אנחנו לא דואגים" זה משפט שאני בכלל לא מעלה בראשי".
"יש לנו עשר שנים לדאוג להם. אחר-כך לא יהיו איתנו"
"יש לנו בערך עשר שנים מהיום לדאוג לשורדי השואה. אחר כך הם לא יהיו איתנו", אומרת פרילינג-אנקורי את האמת שכולנו יודעים. "קשישים נזקקים תמיד יהיו פה, אז אני חושבת שנמשיך עוד שנים רבות עם המבצע הזה. אני מאחלת לכולנו שנזכה רק בבריאות ובשמחה, ושרק נשמח אותם. שנגרום להם את ההנאה וההתרגשות והכייף – כמו שאנחנו עושים עכשיו".
בפוסט שכתבה אמש, בערב יום השואה, תיארה עדי את התחושות והמחשבות שעלו בה. כמי שבאה יום יום במגע עם שורדי שואה, התחושות אינן פשוטות.
"חשוב לי מאוד לומר שכל המפעל הזה לא היה קורה לולא המתנדבים והתורמים שלנו. בהזדמנות זו, תודה גדולה לבעלי ירון שתומך ומסייע במיזם האדיר הזה לכל אורך הדרך. אין ספק שזה מבצע קהילתי לגמרי. יש לנו כ-150-200 מתנדבים ומתנדבות מהוד השרון והסביבה, וזה בהחלט נותן מוטיבציה. בנוסף, אני שמחה שעיריית רעננה והמחלקה לנוער וצעירים נותנים לי את המקום להמשיך ולקדם נושאים הקשורים לשורדי השואה שלנו גם כחלק מהעבודה עצמה.
אני מזמינה את כל מי שרוצה לקחת חלק ליצור איתנו קשר. נכון, להתנדב זה אולי קצת קשה בפעם הראשונה, אבל ברגע שאת רק מגיעה ליום אחד של אריזה או חלוקה - את מבינה שאת הולכת להיתקע פה שנים, ככה זה עובד אצלנו".