"הכתובת זעקה על הקיר. לא היה מדובר במצוקה כלכלית, אלא במצוקה נפשית", טוען עורך הדין צביקה גרייבר, חבר העמותה, "מותו של מ' מסמל יותר מהכל את התנהלות המדינה כלפי עולים שהגיעו מארצות המערב. לראש הממשלה ולשרים הכי חשוב לעשות איתם סלפי בנמל התעופה, לגזור עליהם קופונים כשהם נוחתים אבל אחר כך כולם שוכחים מהם. עולים מחכים שבעה חודשים ויותר כדי להיפגש עם פסיכיאטר או פסיכולוג דובר אנגלית או צרפתית. אני מכיר עולים רבים שהתאבדו או ניסו להתאבד ולאף אחד במדינה לא אכפת מהם. הם הפכו לשקופים".
"הוא בא לפה מטעמי ציונות, עזב עבודה של אלפי דולרים בחודש בתחום המחשבים והתאכזב לגלות שישראל לא באמת חיכתה לו", מספר אחד מחבריו של מ', "כשהוא נזקק לעזרה נפשית או לסיוע במציאת עבודה – אף אחד לא היה שם בשבילו. כשהוא התאבד זה לא הפתיע אותי. הוא היה כבוי וזה היה עניין של זמן עד שזה יקרה".
השיח על המצוקות הכלכליות והנפשיות של העולים התמקד בעשור האחרון בעולים שהגיעו ממדינות מאתיופיה, תימן או רוסיה. עולים ממדינות המערב המבוססות יותר לא נכללו בקטגוריה של מי שזקוקים לסיוע. אולם המציאות מורכבת וקשה הרבה יותר. 30 אחוז מהעולים ממדינות המערב עוזבים את ישראל כשנה לאחר הגעתם בגלל קשיי התאקלמות וחוסר סיוע.
"עולים רבים שהיו מסודרים כלכלית בארגנטינה התרסקו בארץ וברחו מכאן. היו כאלה שאחרי כמה חודשים לקחו את סל הקליטה, מכרו בתים שקנו במשכנתא ועזבו את הארץ", סיפר פעיל בקרב העולים מדרום אמריקה, "הם השאירו פה חובות הנאמדים במיליוני שקלים, כי איש לא ליווה אותם בישראל. רבים נעקצו על ידי נוכלים שניצלו את חוסר הידע שלהם. פעילי עלייה מטעם הסוכנות הבטיחו להם הרים וגבעות, ציירו להם תמונה ורודה, ופה הם חטפו אגרוף בפנים. היו כמה עשרות שהגיעו לפת לחם והתאבדו".
הפסיכיאטר לא מדבר אנגלית
בין השנים 2000 ל-2013 התאבדו בישראל 4,806 בני אדם, מתוכם 1,658 עולים חדשים. על פי הערכות, כמה מאות מהמתאבדים הם עולים ממדינות המערב.
הסטנדאפיסט לורנס ליעמי עלה ארצה לפני כשנתיים מלוס אנג'לס. לפני כשנה וחצי הקים את עמותת "קיפ עולים" המסייעת לעשרות אלפי עולים, אחרי שהיה כבר בדרך חזרה לארצות הברית. "כ-90 חברים שלי שעלו לארץ חזרו לארצות הברית, התייאשו והיום עובדים ברובם בעמק הסיליקון. רגע אחרי שאתה מקבל פה תעודת זהות המדינה חושבת מתייחסת אליך כישראלי לכל דבר וזו טעות גדולה. הם לא מצאו פה עבודה, לא שום עזרה בדברים הכי פשוטים: לפתוח חשבון בנק, לשכור דירה ולהבין את המשמעויות של החוזים שהם חותמים עליהם. הם לא ביקשו כסף, רק עזרה בסיסית כדי להתאקלם בארץ", טוען ליעמי.
כאשר מדובר במצב נפשי, ההתאקלמות היא קשה עוד יותר, ובעלת תוצאות הרסניות. "עולים שנקלעו למצב נפשי קשה אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים, שם הוסיף מצבם להידרדר. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא מחסור בפסיכיאטרים דוברי אנגלית שיוכלו לתקשר איתם כראוי", מספר ליעמי, "עולה שאינו דובר עברית יתקשה לקבל טיפול רפואי".
העמותה מנסה להעניק סיוע לעולים שנקלעים למצוקה נפשית וכלכלית. היא מרכזת פעילות של מאות מתנדבים ברחבי הארץ, שמלווים עולים המתקשים בשפה העברית, בהתמודדות עם הביורוקרטיה הממשלתית, באירוח בחגים ולעתים אף בהשגת אוכל ובגדים.
"הפתרון לבעיית העולים מארצות המערב ובכלל, שאינם מכירים בכלל את המנטליות הישראלית, היא להצמיד להם מנטורים בשפה שלהם שילוו אותם בצעדים הראשונים שלהם בישראל. לעשות פרויקט 'טרום עליה' שיגרום לעולים להחליט אם מתאים להם להישאר בארץ אחרי תקופת ניסיון. אנחנו דואגים שמתנדבים שלנו ילוו עולים בודדים או בכלל שמאושפזים בבתי חולים ואין להם חברה ועזרה", אומר ליעמי.
"האבסורד שמשרד העלייה והקליטה והסוכנות רואים בנו אויב שלהם. במקום לשלב ידיים ולסייע לעולים, מתעלמים מהארגון שלנו. צורם להם שאנחנו אומרים את האמת בפנים והיא לא נעימה להם. תברר למשל כמה עולים ירדו מישראל בעשור האחרון? לא תקבל שום מידע כי זה יביך אותם. הם טובים רק בעלייה אבל המושג קליטה לא קיים אצלם לצערי".
לדבריו, מאות חיילים בודדים ששירתו בצה"ל חזרו לארצות מולדתם. "יש מקרה של חייל בודד עולה מבולגריה, לא מדינת רווחה שהמצב הכלכלי שלה קשה יחסי, שסיים את השירות הצבאי וחזר לבולגריה כי לא התאקלם פה בכלל וחזר לשם וזה עצוב. הם נקלעים לייאוש, לדיכאון", הוסיף ליעמי.
"היו ימים שלא היה לי מה לאכול"
מאיר, 47, גרוש, שעלה ארצה לפני כשמונה שנים מקולומביה עזב את ישראל במפח נפש. "היה לי עסק מצליח בקולומביה של תיווך דירות והשכרת משרדים. היו לי חיים טובים. דירה גדולה. עליתי לארץ בגלל שאני אוהב את המדינה, אבל הצטערתי על כל רגע", הוא אומר בכאב, "בגלל שלא ידעתי כל כך טוב עברית, היו אנשים שניצלו את זה לגנוב לי את הכסף, לרמות אותי. הגעתי לכך שהיו ימים שלא היה לי מה לאכול, לשלם שכירות ובלי עזרה של חברים הייתי מת מזמן. הייתי מיואש לגמרי עד שהבנתי שיש לי שתי אופציות או לקפוץ מבניין ולהתאבד או לחזור למשפחה שלי בקולומביה. העדפתי את האפשרות השנייה ואני לא מצטער לרגע. לא רציתי כסף, רציתי שידאגו לי לעבודה, שיתנו לי כלים בסיסיים אבל לא היה עם מי לדבר".
"הבעיות של העולים הן שפה, תעסוקה, תמיכה נפשית וחברתית - והמדינה מתעלמת מהן", מסכם עורך הדין גרייבר, "מבחינת המדינה יותר סקסי לטפל בעלייה, קליטה זה הרבה פחות ובגלל זה המציאות אליה נקלעים העולים עגומה עד כדי כך שהם עוזבים את הארץ או מתאבדים. אנחנו מקבלים מאות פניות ביום ומנסים לעזור לכולם, להיות הפה שלהם, לפתור להם בעיות שונות מורכבות וזה רק מעיד עד כמה המדינה נכשלה".
ממשרד העלייה והקליטה נמסר: "משרד העלייה והקליטה פועל רבות במגוון רחב של תחומים על מנת להעמיק את הסיוע לעולים חדשים מכל העולם וכן ממדינות המערב. בין היתר, מעניק המשרד סיוע ברכישת השפה העברית, רכישת מקצוע, הסבה מקצועית, הקמת עסק, פתרונות דיור, תכניות לצעירים, מלגות לסטודנטים ועוד. מלבד זאת, האריך המשרד את תכנית עידוד העלייה לעולים מצרפת, בלגיה ואוקראינה שבמסגרתו מקבלים העולים סיוע נוסף הכולל שוברים ללימוד עברית באופן פרטי אשר נועד להקל על רכישת השפה העברית. משרד העלייה והקליטה מפעיל באמצעות הרשויות המקומיות פרויקטורים בשפות שונות בניהם אנגלית, רוסית וצרפתית המלווים את העולים החדשים ממקום מגוריהם לכל אורך תהליך הקליטה לכל צורך ועניין. המשרד אף הגדיל את מספר הפרויקטורים האלו בשנה האחרונה.
משרד העלייה והקליטה רואה חשיבות רבה בפעילותם של ארגונים שמסייעים לעולים, בין היתר גם ארגון keep olim in Israel, אשר פעילותם של ארגונים אלה מסייעת במאמץ הקליטה הלאומי ומקלה על העולים החדשים בישראל. עד לרגע זה לא התקבלה פניה רשמית במשרדנו מהארגון".
מהסוכנות היהודית נמסר: "אין לנו דבר נגד קיפ עולים אבל לא ידעו על הצעה מצדם לשיתוף פעולה עם הסוכנת. בכל מקרה עיקר עיסוקו של הארגון הוא בתחום אחריותו של משרד הקליטה ולא הסוכנות".
לגבי תופעת ההתאבדות טוענים בסוכנות, כי "מדובר בתופעה מצערת אך היא מחוץ לתחום סמכותה של הסוכנות". הסוכנות ציינה עוד, כי אין בידיה נתונים לגבי מספר העולים שירדו בעשור האחרון מישראל ואין לה מושג אם למישהו יש אפשרות לאסוף נתונים מסוג זה בצורה אמינה.