עו"ס מנאר סגיר חליליה (45), תושבת הכפר יפיע בצפון, היא אימא לשלושה וחוץ מזה היא גם עובדת סוציאלית מהסוג שלא בטוח שהכרתם: עובדת סוציאלית קהילתית במחלקה לשירותים חברתיים ביפיע. "העבודה שלי מורכבת, בין היתר, ממיפוי צרכים בקהילות שונות, ארגון התושבים לוועדי שכונות, איתור בעיות חברתיות וגיוס וארגון מתנדבים בשגרה ובזמני חירום", היא מספרת.
מה אנשים לא יודעים על עבודת העו"ס הקהילתי?
"את כמות האחריות שיש בתפקיד, במיוחד ביישוב עם מספר תושבים רב. בשנים האחרונות הובלתי פרויקטים לבניית בית ספר להורים, הקמת משחקייה לילדים, הקמת בית קפה קהילתי, הקמת בית סטודנט, בניית מסלולי הליכה תיירותיים בתוך היישוב ועוד.
"יש לנו מחסור רציני בתקנים לעובדים סוציאליים קהילתיים - תפקיד מרכזי במחלקות הרווחה. אני העו"ס הקהילתית היחידה במחלקה שלנו. עו"ס קהילתי עובד מול העובדים הסוציאליים האחרים במחלקה וגם מול שותפים בחוץ וכן מול קהלי היעד שהוא אמור לתת להם שירות".
מה אנשים חושבים על עובדים סוציאליים בסביבתך?
"אנשים בחברה בה אני עובדת תופסים את העובדים הסוציאליים בצורה מוטעית, בעיקר כמקור לעזרה כלכלית חומרית במצבי מצוקה פיזית או במצבי משבר משפחתיים. אלה דברים חשובים, אבל חלק גדול מהעשייה שלנו הוא בניית תוכניות חברתיות לשיפור תנאי החיים של האנשים, במיוחד בעבודה הקהילתית.
"אנחנו עוסקים בשינוי תפיסות, בשילוב בתעסוקה, ביצירת הזדמנויות חדשות להתפתחות ובגיוס בעלי עסקים לעזרה לקהילות שלהם. הכל נעשה על פי הקול של האנשים בשטח ולא במנותק מהרצונות שלהם".
מה חשוב לך שיבינו לגבי עובדים סוציאליים בחברה הערבית?
"שאנחנו עוסקים בסוגיות מאוד רגישות ומורכבות, לעיתים אף מסוכנות, בתנאי לחץ אדירים ועם מספר מטופלים רב לכל עובד סוציאלי או עובדת סוציאלית. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה ניכרת ברמת האלימות בחברה הערבית ומחויבים לתת לה ולהשלכות שלה מענה - אם לא באופן ישיר, אז באופן עקיף. המשפחות והילדים של אותם קורבנות פשע לוקחים חלק חשוב בטיפול שלנו.
"הסוגיה השנייה בה אנו מטפלים היא סוגיית העוני וההדרה. אנשים נמצאים במצוקה כלכלית אדירה בחברה שלנו – מה שמעצים בעיות במיוחד נוכח המלחמות, יוקר המחייה והשנאה אשר שוררת בשנים האחרונות במדינה".
מה את הכי אוהבת בעבודה סוציאלית קהילתית?
"בחרתי בתחום העבודה הסוציאלית הקהילתית בזכות ההשפעה הרחבה שלה על חיי הקהילה והמענה לאנשים לפני שהם נכנסים למעגלי המצוקה. עבודה קהילתית עוסקת בהעצמה ובניית חוסן דרך הארת החלקים הבריאים והחזקים של הקהילה וגיוסה למען אוכלוסיות מוחלשות בחברה".
"כשאנחנו לא מצליחות לתת מענה זה כואב לנו ואנחנו הולכות עם זה הביתה"
עו"ס יפה בר ניצן מהיישוב הר ברכה שבשומרון, אמא לחמישה, נמצאת במקצוע העבודה הסוציאלית כבר 18 שנה. בר ניצן היא עו"ס מוגבלויות ועו"ס לפי חוק, מי שמעניקה מענה לצרכים של אנשים עם מוגבלות הזקוקים לסיוע של המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית שומרון.
מדוע בחרת בתפקיד הזה?
"אני מרגישה שהמפגש עם המחלקה לשירותים חברתיים בשירות הציבורי הוא מקום משמעותי מאוד עבור המשפחות שזקוקות לנו. אני רוצה להיות כאן, איפה שישנם חששות וקושי לפנות. לשמוע, לחבק במילים, לעשות סדר, להרגיע, לתת מקום. השאיפה שלי היא שהמשפחות שהגיעו לנקודה הזו יפגשו אדם שאכפת לו, שייתן מענה מקצועי וימשיך ללוות אותן ולהיות שם עבורן גם בהמשך. משפחה המטפלת באדם עם מוגבלות מתחילה מסע ארוך וזקוקה לליווי מתמיד והרבה ידע מקצועי. בזכות הנוכחות שלנו, אני מקווה, המסע יהיה מעט יותר קל".
מה חשוב לך שידעו על העבודה של עובדות ועובדים סוציאליים?
"שהיא פעמים רבות מורכבת גם עבורנו. יש לנו הרבה רצון לתת מענה מלא ומקיף, אבל העומס, הבירוקרטיה, הנהלים המשתנים ועוד, מקשים גם עלינו לא פחות מאשר על מקבלי השירות.
"כשאנחנו לא מצליחות לתת מענה זה כואב לנו ואנחנו הולכות עם זה הביתה, וכשאנחנו מצליחות אין מאושרות מאיתנו. אנחנו רואות את התסכול של המשפחות מול המערכת וגם מולנו, ואנחנו תמיד בשאיפה להקל ולתווך. אני מאמינה שמשפחות מרגישות כשלעו"ס אכפת וכשהוא מנסה ומתאמץ. זה קורה המון ולא תמיד רואים זאת בגלל הקושי".
מה משפחות שפונות אליכן לא יודעות?
"משפחה שפונה אלינו עלולה לחשוב שעבורנו היא עוד משפחה כמו כל המשפחות. זה ממש לא נכון. כל משפחה היא עולם ומלואו ואנחנו נקשרות, דואגות, רוצות להגיע לכל בני הבית, שמחות בהצלחתה וכואבות את כאבה. הלוואי שנצליח להגיע ליום שבו ניתן לכל משפחה את הזמן והמענים שהיא זקוקה להם. אנחנו שואפים לכך ועושים כל שביכולתנו כדי שכל אדם ידע שהוא מיוחד עבורנו ושאנחנו רואים אותו ומחפשים את המענה המדויק עבורו".
מה היית רוצה שמי שקורא את הטקסט הזה יבין לגבי עבודת העובדות והעובדים הסוציאליים?
"הייתי רוצה שאנשים יספרו זה לזה, שיש תקווה. שכשרוצים לייצר שינוי, ולעבוד נכון, אין מקום לייאוש. כשעובדים עם כל הלב, אפשר לסחוף אנשים וביחד לשפר ולקדם את הדרך ואת המענים שאנחנו נותנים. אם נשלב ידיים יחד – עו"סים ומשפחות – נצליח. חשוב להמשיך להאמין במקצוע המדהים שלנו ולהיות גאות בו. זו זכות גדולה להיות עובדת סוציאלית".
"גאווה וכבוד עצמי מקשים עליהם לבקש עזרה"
עו"ס אורטל ממן לחמי היא עובדת סוציאלית במחלקת הסיעוד של הביטוח לאומי, סניף רחובות. מקצוע העבודה הסוציאלית הוא זה שלדבריה בחר בה ולא להפך. "אני זוכרת כשהייתי ילדה, ראינו את התוכנית 'עובדה' על משפחת אומנה שאימצה 2 ילדים שהיו במצב נפשי ורגשי מאוד קשה. התוכנית כל כך השפיעה על המשפחה שלי שהפכנו בעצמנו למשפחת אומנה. היה לי ברור שעזרה לזולת היא גם המסלול שלי".
ממן לחמי, נשואה ואם לבת, מספרת שהעבודה עם בני הגיל השלישי במסגרת הביטוח הלאומי היא חוויה מספקת ומרגשת במיוחד עבורה: "כבנות ובנים להורים מבוגרים ובאופן כללי כחברה אנחנו לפעמים שוכחים שהחוזק שהיה להם, איננו נשמר במרוצת השנים. לפעמים גאווה וכבוד עצמי מקשים עליהם לבקש עזרה ולהגיד בקול למה הם זקוקים. במקביל, הילדים והצעירים במשפחה מאוד עסוקים במרוץ החיים. צריך את העו"ס שתעזור לעצור לרגע ולסייע ככל הניתן".
מה מהות התפקיד שלך ביום יום?
"חוק הסיעוד של הביטוח הלאומי הוא זה שמאפשר לנו לסייע לאוכלוסייה שבנתה את המדינה ולוודא שהיא חיה בכבוד. יש לנו אלפי אזרחים ותיקים סיעודיים רק בגזרת סניף רחובות, חלק מהם זקוקים לטיפול צמוד על מנת שלא ייפלו בין הכיסאות. בין היתר, אני יוצאת לביקורי בית, מפיגה את בדידותו של האזרח, מחברת אותו לעמותות ולגופים רלוונטיים ומתאימה לו טיפול שהוא הרבה מעבר לקצבה. המפגש פנים מול פנים מאפשר לי גם להנגיש את הסיטואציה החדשה למשפחה, על מנת שתבין מהו מצב סיעודי ומה הן האפשרויות והזכויות שלה".
מה הדבר שחושבים על עובדות ועובדים סוציאליים ואיננו נכון?
"אנשים חושבים שעובדים סוציאליים נועדו רק למצבי קיצון ואירועים מורכבים, וזה לא נכון. האמפתיה והסיוע היומיומי - לפני שהאתגר נעשה קשה מדי - מונעים הרבה פעמים הדרדרות של המצב. אני מדגישה הרבה פעמים בפני ילדי בני הגיל השלישי שההורים שלהם, למרות היותם סיעודיים, אינם שקופים. יש להם את הצרכים שלהם והדאגה להורה לא מבטלת את הרצון שלו".
מה היית רוצים שמי שקורא את המסר שלך יבין?
"חשוב לי שידעו שכל המטרה שלנו היא לסייע ושאנחנו כאן כדי שאנשים ידעו את הזכויות שלהם. זו זכות גדולה לעבוד למען האזרחים הוותיקים בישראל. להקשיב להם ולניסיון החיים שלהם, ולהיות שם עבור בני המשפחה שצריכים לעשות היפוך תפקידים ולטפל במי שטיפל בך עד היום. אני מאושרת בתפקיד שלי".