כולנו חווים ימים ספורים של כאב פיסי. משהו בצוואר או בגב התחתון - מהכאבים האלה, ששבוע-שבועיים מטרידים ואז בוקר אחד כבר לא. רצינו כל כך להיפטר מהם, אבל פספסנו את הרגע שבו נעלמו. רק אחרי שבוע נזכרנו שפעם סבלנו והנה כבר לא.
מצוקה כלכלית כרונית, כמותה חווים מאות אלפי קשישים בישראל, היא כאב שלא מפסיק להטריד ולהשפיע על החיים. מצוקה כלכלית לא נעלמת, וגם לא מתאחה. מצוקה כלכלית היא רגע אחד מתמשך של עוגמת נפש ודאגה הכרוכים גם בסבל גופני.
יש מה לעשות! רוצים לסייע ולעזור? הכנסו >>
וויתור מתמיד על צרכים בסיסיים
כולנו מוותרים על מה שאין ביכולתנו להשיג. ברוב המקרים, במקום המצרך או השירות שעליו ויתרנו, יש תחליף זול יותר. אנחנו מסתדרים. לומדים לחיות עם מה שיש. מתחת לכל מותג בגדים נחשק, יש מותג זול יותר שאותו אנו יכולים להרשות לעצמנו, ליד מאפיית בוטיק נוצצת שמוצריה יקרים להחריד, נמצאה מאפייה עממית יותר שם נתנחם במשהו זול יותר. כך עם דירה, מכונית, בילויים ועוד.
אבל קשישים נזקקים מוותרים על צרכים אנושיים בסיסיים שאין להם תחליף זול יותר. לא יעזרו להם פשרות, רעיונות מקוריים ומחשבות אופטימיות – כדי לחמם בית צריך תנור טוב, כדי להתקלח בחורף צריך מים חמים.
"אז אני לא מתקלח כל יום במים חמים. פחות יקר להתקלח בקר. אני מעדיף שהתנור חימום יעבוד. התרגלתי לחסוך מעצמי דברים בסיסיים. כאלה שנראים לאחרים מובנים מאליהם. פעולות שכל אחד עושה בלי לחשוב פעמיים, אצלי הן החלטה. אני לא יכול לחמם את כל הבית כל הזמן, אני לא יכול לחמם מים לפני המקלחת מתי שאני רוצה. גם אינני נוטל את כל התרופות שלהן אני זקוק. המזל, אם אפשר לקרוא לזה מזל, שאני חוסך על רק על עצמי. איך הייתי חי עם עצמי אם את הסבל הזה הייתה צריכה לעבור גם אשתי המנוחה או ילדיי הקטנים".
חיים הוא לא מישהו ספציפי. הוא הרבה אנשים. סיפורו הוא סיפורם של מאות אלפי קשישים בישראל של חורף 2014. אסור לטעות. חיים ואחרים לא גרים בהכרח בשכונת מצוקה, או נראים כמו אנשים עניים. ביתם איננו פחון מטפטף. חיים הוא הקשיש עם הסל שעומד איתנו בתור בסופרמרקט, חיים זה האיש שקורא עיתון בגינת המשחקים ומחייך לילדים שלנו בחביבות. בישראל יש מאות אלפי קשישים שסובלים כמותו וצריך לעזור להם.