לראות רחוק, לראות ברור: המחלה שעלולה להוביל לעיוורון – והתקווה למטופלים

הכירו את הרשתית: עובייה כ־300 מיקרון, כשליש המילימטר בלבד, והיא מכילה מיליוני תאים הנקראים פוטו־רצפטורים, או 'קולטני אור', הקולטים את האור שחודר לעין והופכים אותו לאותות חשמליים אשר מועברים דרך עצב הראייה אל המוח, שמתרגם מה שאנו רואים לתמונה. מחלות רשתית הן הגורם המוביל לעיוורון בעולם המערבי, ובישראל חיים כיום אלפי חולי רשתית.

הסיבה השכיחה ביותר לליקוי ראייה חמור מעל גיל 50 היא מחלת הניוון המקולרי הגילי (נמ"ג בקיצור ובאנגלית AMD, Age-related macular degeneration). זוהי מחלה כרונית פרוגרסיבית, תלוית-גיל, שעלולה לגרום לאובדן ראייה. עד כשליש מבני 75 ומעלה סובלים ממנה.

"עם השנים, הרשתית עוברת תהליך של בלאי טבעי. אנחנו יודעים שכבר מגיל 50–60 ניתן לעיתים להבחין בסימנים ניווניים ראשוניים, שעם הזמן עלולים להוביל לפגיעה הדרגתית ואף בלתי הפיכה בראייה. בשלב המוקדם של המחלה רוב האנשים עדיין לא סובלים מתסמינים, אבל ככל שהמחלה מתקדמת עם הגיל, בקרב בני ובנות 70–80 פגיעה מורגשת בראייה הינה תופעה נפוצה יחסית", מסביר פרופ' אלעד מויסייב, מנהל מחלקת עיניים במרכז הרפואי מאיר ויושב ראש האיגוד הישראלי לרפואת עיניים. "ההבדלים בין אנשים שונים נובעים בעיקר מגנטיקה – מי שיש לו סיפור משפחתי של המחלה נמצא בסיכון גבוה יותר, בעוד אחרים יכולים להגיע לגיל מבוגר עם רשתית תקינה לגמרי. עוד אנחנו יודעים שרקע של עישון ממושך, אפילו בגיל צעיר, עלול לתרום להתפתחות של AMD".

נהוג להבחין בין שני סוגים של AMD: מחלה יבשה – צורה שנחשבת ליותר קלה ובעלת התקדמות איטית יותר, אך כזו שעלולה גם כן לגרום לאובדן ראייה משמעותי עם הזמן, ומחלה רטובה. לדברי פרופ' מויסייב, במקרה של מחלה רטובה מעבר לתהליך הניווני יש גם כלי דם לא תקינים שדולפים אל תוך ומתחת הרשתית, וגורמים להתקדמות מהירה יותר של הפגיעה בה. במקרים אלה, החולה יבחין בירידה מהירה יחסית בחדות הראייה, ועלול לסבול מפגיעה משמעותית באיכות חייו. "כשיכולת הראייה נפגעת, נפגעת איתה גם היכולת לבצע פעולות יום־יומיות – אשר מתבצעות לאט יותר, בקושי רב יותר או מצריכות עזרה מאחרים. זה משפיע באופן ישיר על תחושת העצמאות ועל איכות החיים הכללית".

למרות ההדרדרות המהירה האפשרית במחלה הרטובה, פרופ' מויסייב מסביר כי קיים עבורה מענה שעשוי גם לתקן נזק שכבר נגרם. "אנחנו יודעים להציע טיפול באמצעות הזרקות תוך־עיניות, ועם טיפול בזמן, ניתן לא רק למנוע את המשך ההדרדרות אלא לעיתים להחזיר את הגלגל אחורה ולשפר בחזרה חלק מהראייה שאבדה", הוא אומר.

להאריך את המרווחים

ההזרקה התוך־עינית היא טיפול יעיל מאוד, הנעשה בהרדמה מקומית ואורך שניות ספורות בלבד. אבל הטיפול אינו חד־פעמי – ועד לפני כ-שנתיים נדרשו לרוב הזרקות תכופות, מדי חודש ובמקרה שיש הטבה לעבור לתדירות נמוכה מעט יותר, של אחת לחודשיים או שלושה. התגובה לטיפול משתנה בין מטופל למטופל, ויש מקרים שבהם רק לאחר מספר רב של הזרקות ניתן לראות שיפור ולנסות להרחיק בין מועדי ההזרקות.

"הטיפול דורש ביקורים תכופים במרפאה, גם עבור הזריקה וגם לצורך בדיקות ומעקב", מסביר פרופ' מויסייב. "התוצאה היא עומס טיפולי על המטופל, עומס על המלווים שלו – כי בדרך כלל מי שיש לו ראייה ירודה, בטח בגיל מבוגר, זקוק לא אחת לליווי – ועומס על המחלקה שבה הוא מקבל את הטיפול וכן על הרופאים והאחיות, ולמעשה על מערכת הבריאות כולה. בשנים האחרונות נכנסו תרופות מתקדמות שניתנות לרוב במקרים שבהם אין תגובה מספקת לטיפול הראשוני, תרופות שהיעילות שלהן טובה לפחות כמו הקודמות אבל שניתן לרוב לרווח מהר ולהאריך את הזמן בין ההזרקות ובכך להקל את העומס הטיפולי על המטופלים, המלווים שלהם ועל המערכת".

הטיפולים היום כוללים הזרקות תוך עיניות של תרופות המעכבות את פעילות קולטני ה-VEGF על ידי היקשרות לחלבונים המפעילים אותם. תרופה נוספת, משלבת עיכוב כפול של פעילות קולטני VEGF ו -ANG-2 ע"י היקשרות לחלבונים אלו, המעורבים בהתפתחות מחלות רשתית.

הטיפולים המתקדמים הניתנים כיום למחלת AMD מפגישים את פרופ' מויסייב לא אחת בסיפורי הצלחה. "מדובר במחלה מאוד נפוצה, ולכן בכל מרפאת עיניים אנחנו פוגשים הרבה מטופלים שהטיפולים הביאו לשיפור באיכות חייהם. ישנם אנשים שלא מגיבים טוב לטיפול הראשון שאנחנו מנסים – וגם כשהם מקבלים זריקות כל חודש, המצב לא משתפר. אבל אז, כשאנחנו מחליפים לתרופה אחרת, לעיתים אנחנו מגלים שהיא יותר מתאימה להם ומשיגה תוצאות טובות. פתאום מופיע שיפור בחדות הראייה, ואפשר גם להרחיק בין הטיפולים – מביקור חודשי לביקור פעם בשלושה ארבעה חודשים ואף יותר".

טיפולים הניתנים במרווחים גדולים יותר עשויים לשפר את התמדת המטופלים בטיפול, ובכך לתרום ליעילותו הכוללת. "במחקרי שאלונים שנערכו נמצא כי מה שאנשים רוצים בסופו של דבר זה לראות טוב יותר. אם מטופל ידע שבזריקה אחת לחודש הוא יראה טוב יותר לעומת זריקה אחת לחודשיים, הוא יגיע כל חודש. אבל אם אבשר לו שיש תרופה אחרת שאותה הוא יכול לקבל כל חודשיים או פחות ולשמור על אותו הישג, בוודאי שהוא ישמח להגיע פחות, ולא רק הוא – גם המלווים שלו ישמחו וגם זה יקל על המערכת העמוסה שלנו".

תחילת טיפול מוקדם לשימור הראייה

אחד הגורמים שזוהו במחקרים כחשוב ביותר להשגת תוצאות טובות לטווח הארוך הוא תחילת טיפול בשלב מוקדם, ומכאן שחשוב מאוד להקפיד על ההמלצות הכלליות של רופאי העיניים. לפי פרופ' מויסייב, "מי שלא עבר בדיקה מסודרת עד גיל 50, מוטב שילך לפחות פעם אחת, ואם הכול תקין שיחזור על הבדיקה לאחר כמה שנים. אם יש סיפור משפחתי של מחלות רשתית, מומלץ להגיע בתדירות גבוהה יותר לבדיקה. אבל הכי חשוב – אם מופיעה ירידה בראייה, גם אם זו ירידה שלא קשורה כלל ל־AMD, לכו להיבדק. מחקרים הראו כי ככל שנזהה מוקדם יותר את המחלה ונתחיל טיפול לפני שהנזק מתקדם והראייה נפגעת, התוצאות יהיו טובות יותר לטווח הארוך, במיוחד מבחינת שיפור הראייה".

בהמשך לכך הוא מציע: "אחד מהנהלים שאנחנו ממליצים לאנשים מבוגרים, הוא אחת לכמה זמן לעצום בכל פעם עין אחת ולבחון אם יש הבדלים בראייה של כל עין בנפרד. לעיתים קיימת בעיה בעין אחת אך העין השנייה מפצה על החוסר וגורמת לכך שאנחנו לא נשים לב לירידה בראייה, עד שהמצב יהיה חמור. בנוסף, אם אדם מבחין שקווים ישרים של פרטים מסוימים נראים עקומים – יתכן ומדובר בסימן הקשור ל‏־AMD, ולכן גם במקרה זה כדאי לגשת ולהיבדק".

הזריקות התוך־עיניות בכלל והטיפולים המתקדמים בפרט הביאו לשינוי ברפואת העיניים ובטיפול וניהול החולים במחלות רשתית. "הטיפול היום יעיל מאוד בכל הנוגע לשימור הראייה במחלות רשתית, ולפעמים הוא מצליח ממש לשפר את הראייה ולהחזיר את מה שאבד", מדגיש פרופ' מויסייב. "כעת השאיפה היא להביא לפתרונות שיאפשרו לרווח עוד יותר את הטיפול, אפילו אחת לשנה או יותר, מבלי לפגוע ביעילות ובבטיחות".

למידע נוסף על מחלות רשתית, היכנסו לאתר "לראות ולדעת" >>

יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון ליולי 2025. למידע נוסף יש לפנות לרופא המטפל. שירות לציבור. מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ.