את בין היחידים שהיו ב"כוכב נולד" ובסופו של דבר פרצה דווקא דרך האלטרנטיבה בהרכב אינדי. יש חוט מקשר בין שתי הדרכים האלו או שבכל אחת מהן קיבלת כלים שונים כדי להתקדם?
"רוב האנשים לא יודעים אבל די במקביל לכוכב נולד עבדתי כבר על אלבום של חומרים שלי עם ג'וני גולדשטיין מההרכב TYP (ג'וני ועברי לידר). בעצם הכרתי את ג'וני דרך ההשתתפות שלי בתכנית - הוא נכח על הסט של אחד מימי הצילום שהיו באולפן כלשהו בתל-אביב. האלבום בסופו של דבר נגנז, אבל כל החוויה, גם של התכנית וגם של העבודה עם ג'וני, פתחה לי את הראש וגרמה לי להבין טוב יותר מי אני ומה אני שואפת לעשות. מעבר לזה אני וג'וני נהיינו חברים מאד טובים וגם שרתי קולות באלבום האחרון שעברי והוא הוציאו כ-TYP.
מאז ומעולם שמעתי מוזיקה אלטרנטיבית כך שזה היה הדבר הכי טבעי והגיוני לי. דווקא ההשתתפות בתכנית הייתה המעשה ההזוי וזה גם מה שכל מי שסביבי חשב בזמנו. אין ספק שמשתי הדרכים קיבלתי המון, בעיקר ניסיון והבנות על מי אני בתור אמנית ולאיזה קהל אני רוצה לפנות, וכמובן את הדחיפה שכנראה הייתי צריכה כדי להבין שאם נבחרתי מכל כך הרבה אנשים, אז כנראה יש שם משהו ששווה להשקיע בו.
את חושבת שאם היית מגיעה לשלבים המתקדמים יותר בתוכנית, לגמר נגיד, היצירה שלך הייתה מתפתחת בכיוון שונה? לורנהB הייתה קיימת בכלל?
אני מאד שמחה שלא הגעתי לשלבים מתקדמים בתכנית כי אני לא מרגישה שזה מתאים לי. לא מבחינה מוזיקלית ולא מבחינת הדרך. אני בנאדם שמאמין בלגדול מלמטה, מאמינה שהדרך והעבודה והקשיים מעצבים אותי כאמנית. תהילה מהירה זה fake. זה לא משהו יציב ולא משהו שמחזיק לאורך זמן כי אין לזה שום בסיס.
אני לא חושבת שאם הייתי נשארת יותר זמן בתכנית הייתה מתפתחת אחרת מוזיקלית כי אני פשוט לא מסוגלת לעשות לאורך זמן משהו שאני לא אוהבת ומחוברת אליו באופן מוחלט. גדלתי על מוזיקה לועזית, אלטרנטיבית, אנדרגראונד. מרדיוהד ששמעתי יותר בצעירותי ועד די אנטוורד, האדסון מוהוק ואיינג'ל הייז שאני שומעת היום.
אלו אמנים היוו השראה עבורך כשהתחלת ליצור מוזיקה?
עם הזמן הלכתי ויותר ויותר לאלקטרוניקה ונחשפתי לז'אנרים חדשים שהיום מעניינים אותי יותר - מהיפהופ, דרך טראפ, פוסט דאבסטפ, טו סטפ ועוד. היום אני בעיקר מקשיבה למפיקים אלקטרוניים ואמני היפהופ. אבל לא רק.
למה החלטת הפעם לעשות את זה לבד בלי שאר חברי לורנהB?
בעצם מאז ומתמיד עשיתי גם מוזיקה לבד שאני כותבת מפיקה ושרה, אבל פחות שמתי על זה דגש. כבר הרבה זמן שאני מדברת על שיחרור חומרים לבד. זה משהו שמאז ומתמיד קרה במקביל ללהקה ועכשיו החלטתי פשוט לשים על זה דגש ולתת שם את הפוש הזה. זה משהו שידעתי שאני חייבת לעשות וזה מדהים שזה סוף סוף קורה. זה מאד מפחיד לעשות הכול לבד - לקחת את כל ההחלטות, את כל האחריות. אם משהו לא מצליח - אתה האשם הבלעדי. אבל זה גם מאד מרגש ונותן המון מרחב ליצור ולהתבטא.
בקליפ החדש שלך לקראת אלבום הסולו את מתפרצת לתוך חתונה ישראלית טיפוסית. יכול להיות שזו ביקורת על העובדה שחאפלות בחתונה הפכו לחלק מרכזי מהתרבות שלנו?
גם הקליפ וגם השיר נעשו ממקום מאד מודע ועם הרבה קריצה.
ברור שיש פה ביקורת. ברור שיש פה ציניות. אבל זה לאו דווקא בא להגיד שזה משהו רע. זה יותר בא כדי לייצר מראה. לשים דגש. להתייחס לתופעה שמתרחשת סביבנו ולהראות אותה פתאום בקונקסט אחר. קיבלתי מלא תגובות על כמה שהטקסט רדוד. זה מגוחך בעיני. הטקסט הוא פאקינג איות של השם המלא שלי כולל וואי וואי וואי וואי בסוף. יש דרך יותר שקופה להפגין ציניות מזה?!?!
חוץ מזה נמאס לי שטועים באיות של השם משפחה שלי (צוחקת) סתם...
היית מוכנה להופיע בחתונות כדי להגיע לקהל רחב יותר?
כל עוד אני נאמנה למוזיקה שלי ומופיעה עם החומרים שלי, אני לא רואה בעיה עקרונית בהופעה בחתונות. אני פשוט לא בטוחה שלהופיע בחתונות זה משהו שמעניין אותי יותר מדי. בגדול אני די בונה את הקרקע כרגע כדי להגיע למצב שאני חיה פרופר מהמוזיקה ולא צריכה לעשות דברים אחרים שלא מדברים אליי.
ב-A.D.I ששיחררת לאחרונה מתוך הפרויקט, יש אלמנטים מזרחיים ברורים, זה משהו שיאפיין את הפרויקט בכלל?
המיקסטייפ שאני מוציאה משלב כמה ז'אנרים וקיבל השפעות מכמה כיוונים - חלקם ממוזיקה אלקטרונית כמו טראפ, פוסט דאבסטפ והיפהופ וחלקם השפעות מכיוונים של מוזיקה אתנית, מזרחית וגם הודית. חלק מהאלמנטים והשילובים נעשו ממקום של ציניות מעורבבת בחיבה לז'אנרים האלה.
מה שמצחיק זה שדווקא כשהגעתי ללונדון לתקופה, פתאום התחלתי להפיק ולכתוב שירים שיש בהם אלמנטים ים תיכוניים. דווקא שם גיליתי שלהיות אמן ישראלי באירופה זה דבר מאד אטרקטיבי מבחינתם - תרבות חדשה ואחרת שהם לא באמת מכירים ולא יודעים איך לאכול. כמו ש-M.I.A הכניסה למוזיקה שלה המון אלמנטים של מוזיקה הודית (היא מסרי לנקה במקור וחיה חלק מחייה בהודו) ככה הרגשתי שאני משלבת גם את כל האלקטרוניקה והאנדרגראונד שאני אוהבת לשמוע וגם מייצרת משהו יחסית חדש.
הסטיילינג ווהויז'ואל הוא חלק מאוד בולט ביצירה שלך. את חושבת שזה הכרחי היום כדי להתקדם ובארץ פשוט לא הפנימו את זה?
אני משתדלת לחשוב כמה שפחות קונבנציונלי וכמה שפחות שמרני ולעשות כמה שיותר דברים במקביל כדי לנסות להגיע לעוד ועוד יעדים. דבר שמאד מאד מעסיק אותי כרגע למשל זה קליפ שלי שמצלמים בקרוב שאני מביימת יחד עם חבר - לבנות את הקונספט, את ההתפתחות, את האימג'ים את הסטיילינג ואת המסר.. הכול יחד כדי לשקף את מה שהמוזיקה מנסה להגיד במטרה שעוד אנשים יוכלו להיחשף אליה. המוזיקה תמיד הייתה ותמיד תהיה בשבילי המרכז של העשייה, הלב שממנו הכול נובע, אבל אני לא רואה את הדברים שמסביב כנחותים או פחות חשובים.
מה יותר חשוב לך- להגיע ללב המיינסטרים הישראלי, או לחתום על חוזה הקלטות עם חברת תקליטים בינלאומית מצליחה כמו יוניברסל?
זאת שאלה מורכבת במובן מסוים. מצד אחד אני אמנית עצמאית - הקלטתי הכל בבית ובאולפן שנקרא "האמבטיה" בדרום תל אביב, בלי שאף אחד היה מעליי ואמר לי מה לעשות ככה שיש משהו כיף מאד בלייצר את המוזיקה ממקום של חופש יצירתי. מצד שני חברות תקליטים בינלאומיות יכולות לדחוף אותי כל כך הרבה צעדים קדימה מבחינת הכרה והופעות ויח"צ עולמי ככה שזה מאד מאוד מפתה.
מן הסתם אני חולמת להגיע רחוק. מבחינתי לכמה שיותר אנשים. כמה שיותר קהלים וארצות ויבשות. אז מהבחינה הזאת אין ספק שחוזה עם חברת תקליטים בינלאומית מצליחה - מפתה יותר. למרות שאני יודעת שאין תחליף לאנשים שהאמינו והיו שם מתחילת הדרך. שתמכו ועזרו לי להמשיך לייצר ולהאמין בפרוייקט הזה.
מתי צפוי לצאת הפרויקט והאם ילווה אותו סיבוב הופעות?
המיקסטייפ כנראה יצא עוד חודש בערך. אני די בסיומו של כל התהליך והשירים כרגע במאסטרינג. הוא הולך לצאת דיגיטלית וחוץ מהשירים יהיה ניתן להוריד חוברת עם הליריקס והארט של האלבום. אני מתכננת לטוס לאנגליה לסיבוב הופעות יחד עם הבן זוג שלי אלון לדר שמופיע איתי ובלי קשר כמובן שגם נופיע בארץ.
עדי אולמנסקי משתתפת בפרויקט The Young Professionals של אמריקן אקספרס>>