החלום להצליח ובגדול לא מרפה מכם ורודף אתכם כל לילה? ברוכים הבאים למועדון. למען בטיחותכם העתידית החלטנו לקבץ את הדובדבן שבקצפת בעולם היזמות ולבדוק מי התחיל מאיפה, באיזה גיל הם הרוויחו את הדולר הראשון ומאלו טעויות כדאי לכם להימנע:
דיוויד אוגילבי | אבי הפרסום
כמו בכל סיפור סינדרלה, גם דיוויד אוגילבי לא נולד למשפחה עשירה שתמכה בו כל הדרך עד להכתרתו כ"אבי הפרסום". מכיוון שעסקיו של אביו כשלו, התקבל אוגילבי רק בזכות מלגה לאוקספורד. אלא שלימודיו שם לא צלחו והוא נפלט מהמערכת בגיל 20 כשהוא נאלץ למצוא דרכים חלופיות כדי להתפרנס. המשך הסיפור שלו נראה כאילו נלקח מתוך הביוגרפיה של חיים כהן: הוא ניסה לעבוד כשף מתלמד בפריז ומאוחר יותר מכר תנורים מדלת לדלת בסקוטלנד. אוגילבי היה כל כך טוב בזה, עד שמנכ"ל "אגה", חברת התנורים, ביקש ממנו לכתוב ספר הוראות שיהווה מדריך לאנשי המכירות האחרים של החברה. 30 שנה מאוחר יותר, המדריך של אוגילבי הוכתר במגזין "Fortune" כמדריך המכירות הטוב ביותר בכל הזמנים. אחיו הגדול העביר את המדריך למשרד הפרסום שבו עבד – ואוגילבי הצעיר התקבל לעבוד כמנהל חשבונות בחברה.
הפעם הראשונה שבה אוגילבי הוכיח את עצמו הגיעה כאשר אדם רצה לפרסם את פתיחת בית המלון שלו תמורת סכום עלוב של 500 דולר. מכיוון שבסכום כזה איש לא לקח את המלונאי ברצינות, הפנו אותו לאוגילבי הטירון שהוציא מספר הטלפונים האזורי רשימת שמות של אנשים, הדפיס גלויות והניח אותן בתיבות הדואר עם פנייה אישית בבקשה להגיע לערב ההשקה. בית המלון היה מלא עד אפס מקום באותו היום, ואוגילבי הודה מאוחר יותר: "הרחתי דם" – תכונה אופיינית הכרחית בתחום הפרסום.
מאותו רגע שמו של אוגילבי הלך לפניו, הוא התקדם למשרת קופירייטר זוטר וכולם התחילו לדבר על הנשק הכי גדול שלו – פרסום ישיר. בשנת 1949 הקים בניו יורק משרד משלו בעזרת 6,000 דולר בלבד. עקרונותיו של אוגילבי – פרסום שמטרתו היא מכירה בלבד – הביאו לקוחות כמו רולס רויס, דאב, ענקית הגז של ועוד. הסלוגנים שלו היו ברורים – דאב הוא הקרם היחיד שמכיל 25 אחוזי לחות. לא מתחכם. לא מתפשר. רק מה שמוכר. 13 שנים מאוחר יותר הוא כבר הוכתר כ"האשף המבוקש ביותר היום בעולם הפרסום" ב"טיים". בשנת 89', ארבעים שנה אחרי שהקים את המשרד, החליט אוגילבי לצאת לפנסיה ומכר את החברה במיליארד דולר. כעבור עשור החלך לעולמו האיש שנחשב יותר מכולם ל"אבי הפרסום
מייקל דל | מלך המחשבים הביתיים
כמעט כל דוגמנית, שחקנית או זמרת מציינת בראיון הביכורים שלה את העובדה שכבר בגיל שבע היא עמדה מאחורי הווילון בסלון ועשתה הופעות פרטיות מול עיני משפחתה. אצל מייקל דל זה קרה עם מחשבון; הראשון שלו נקנה עבורו בגיל שבע. ומאוחר יותר, עקב בצד אגודל, עבר לטלפרינטר, משם כנער בן 15 עבר למחשב אפל שאותו הרכיב, פירק, פיצח ולמד, בדרך הבטוחה להיות מי שהוא היום. ההבנה הבסיסית של דל הנער היתה שהמחשב השלם יקר עשרות מונים מסך חלקיו. האיש שהונו השנה הוערך ב-16 מיליארד דולר עבד לפי הספר, כאילו נולד עם מחשב ביד.
את הדולר הראשון שלו עשה ממכירת אוסף בולים. 1,000 הדולרים שהרוויח מהעסקה הראשונה בחייו, בגיל 12, שימשו אותו לקניית חלקי מחשב. כמה שנים מאוחר יותר הוכיח שהוא מבריק גם במכירות, לא רק בצד הטכני. הוא מכר מנויים לעיתון "יוסטון פוסט" אחרי שניתח דמוגרפית את קהל היעד והניח נכון שמי שיקנו את העיתון הם נשואים טריים. הוא הרוויח באותה שנה 18 אלף דולר – הכנסה נאה ביותר לסוג עבודה שכזה.
לתחום המחשבים נכנס כשהחליט למכור ישירות ללא תיווך מחשבים ביתיים ששדרג, ומחזור המכירות עמד על 50-80 אלף דולר, מה שאיפשר לו להכניס עוד עובדים לחברה. בשנת 92', בגיל 27, כבר היה למנכ"ל הצעיר ביותר שכיהן ברשימת החברות הכי מצליחות של המגזין "פורבס". ארבע שנים מאוחר יותר מחזור המכירות שלו הגיע למיליון דולר ביום. ומאז הוא זכה בכל תואר אפשרי במגזינים הכלכליים הכי נחשבים – פריצת השנה, איש העסקים האמריקאי של השנה, מנכ"ל השנה ועוד.
סטייסי בנדט | מלכת הבגדים המשוגעים
בספר חוקי ההלבשה לראיונות עבודה לא הייתם יכולים למצוא סימוכין שיצליחו לשכנע שהמהלך של סטייסי בנדט היה עובר את הרף של משטרת האופנה אחרי שהגיעה לפגישה עם מעסיקיה הפוטנציאליים בוול סטריט כשהיא לבושה במעיל פרווה ומכנסיים בצבע כתום. באותו יום היא החליטה שהיא לא מתכוונת להאריך את החצאיות שלה בשביל הקריירה ועזבה את החלומות על יחסים בינלאומיים לטובת עיצוב בגדי נשים. היזמות של בנדט היתה למעשה התמדה חסרת פשרות במוטו שלה – תהיי את, אל תשתני בשביל האחרים.
בנדט הייתה מהבנות הללו שכבר בגיל 13 תפרו לעצמן מכנסיים. ואצל בנדט הכלל היה ברור – כמה שיותר משוגע, ככה יותר יפה. מאז ששותפתה עזבה, חודשים ספורים בלבד אחרי שפתחו השתיים את העסק, בנדט פרחה. בשנת 2011 הכנסותיה עמדו על 85 מיליון דולר והיא זכתה להיכלל ברשימת המתלבשות הכי טובות של ה"וניטי פייר" שנתיים ברציפות. את העיצובים המוטרפים שלה, אגב, היא משתדלת לאזן בעזרת יוגה.
אנדרו מייסון | האיש שאמר לגוגל "ללכת לחפש"
אנדרו מייסון, 29, החל את דרכו העסקית כבר בגיל 15 כשהקים קו משלוחים בשם "בייגל אקספרס" שפעל בכל בוקר שבת בשכונת מגוריו ליד פיטסבורג, פנסילבניה. לאחר סיום לימודיו עבד מייסון כמעצב אתרים אצל יזם בשם אריק לפקופסקי, שהיווה עבורו מקור להשראה ולימים היה האיש הראשון שהשקיע ברעיון הכביר של מייסון ששינה משמעותית את כוחו של הצרכן ברשת. הקונספט של קניה חברתית ברשת היה קלף מנצח לכולם – הצרכן שילם מחיר נמוך יותר, כי היה חלק מקבוצת קונים; העסקים קיבלו נהר עצום של רוכשים שהם לא היו מקבלים בחנות בקניון ואפילו לא בחנות וירטואלית פרטית; האתר, גרופון, זכה בנתחים מכל עסקה.
ב-2010 הסתכמו הכנסות גרופון ב-800 מיליון דולר, מה שגרם לגוגל להציע שישה מיליארד דולר על האתר והמותג. מייסון, שידע איזו ביצת זהב יש לו בלול, פשוט סירב. "אני רוצה שגרופון תהיה חברה שהילדים שלי לא יוכלו לדמיין את העולם בלעדיה", היה אחד ההסברים. וזה גם עומד בקנה אחד עם ההחלטה מלפני ארבעה חודשים להפסיק למכור הנחות לסרטים למבוגרים בלבד.
בובי בראון | ממציאת המראה הטבעי
לפעמים היזמים הגדולים ביותר הם לאו דווקא אלה שהמציאו פטנט, אפליקציה או גאדג'ט טכנולוגי מתוחכם, אלא האנשים שחשבו על הרעיונות הקטנים ביותר. כוהנת הקוסמטיקה הגדולה של דורנו ידעה שהיא רוצה להיות מאפרת עוד מילדותה. לאחר שהשלימה תואר באיפור תיאטרלי בבוסטון, עברה בראון (55) לניו יורק והחל את הקריירה שלה כמאפרת עצמאית. הימים היו ימי האייטיז העליזים והאיפור המוגזם העביר בבראון חלחלה גדולה. לאחר שסבלה במשך שבע שנים מצלליות תכולות וליפסטיקים ורודים החליטה בראון להעניק לנשים את מה שהן באמת רוצות – שפתון שנראה כמו שפתיים, רק טוב יותר. פשוט כל כך, נכון?
בראון החליטה לשתף פעולה עם כימאי שפגשה וביחד הם פיתחו את קולקציית השפתונים הראשונה בגוונים טבעיים אשר קיבלה את השם "השפתון החיוני של בובי בראון". את 100 היחידות שציפתה למכור בחודש, מכרה בראון כבר ביום הראשון. הצלחת האיפור של בובי הייתה מסחררת ובשנת 1995 המותג "בובי בראון" עשה אקזיט ונרכש על ידי ענקית הקוסמטיקה "אסתי לאודר". כיום היא יועצת בלעדית של ה"טודיי שואו", מתארחת בערוץ E ובערוצי אופנה על בסיס קבוע וממשיכה לפתח מוצרי איפור.
ג'יימי אוליבר | השף שהפך לאימפריה
ג'יימי אוליבר הוא הדוגמה הקלאסית לכך שגם אם יש לך חלומות גדולים, לפעמים כדאי שמישהו יוריד אותך לקרקע בזמן, עדיף שזה יהיה בן משפחה סמכותי, למשל אבא שלך. אוליבר, 37, נולד לשני הורים בעלי פאב בכפר אנגלי קטן, שם הוא עשה את צעדיו הראשונים בתחום הקולינרי, אבל חלם על קריירת פופ בינלאומית. אביו החזירו לקרקע ושלח אותו ללמוד בישול, כהמשך ישיר למסורת המשפחתית. אפילו הוא לא ידע שהבן יתעלה על כולם.
עבודתו הראשונה של אוליבר היתה בתור שף המאפים במסעדה איטלקית, שם התמחותו המרכזית לצד המזון האורגני, ומאוחר יותר עבר להיות סו שף במסעדת "דה ריבר קפה" בפולהאם. במהלך צילומי סרט דוקומנטרי במקום, המפיקה התרשמה מאוליבר ומשם הדרך ל"השף העירום" היתה קצרה. ההצלחה הפנומנלית של התוכנית הובילה לפתיחת מסעדות, כתיבת ספרי בישול ומעמד של סלב בכל העולם. ובנוסף, הוא היה הפרזנטור של רשת הסופרמרקטים סיינסבורי'ז במשך 11 שנה תמורת 1.2 מיליון דולר לשנה. אבל הכסף לא עלה לו לראש; הוא הגה את רשת המסעדות והקרן שעל שמה הן נקראות, "15", ומדי שנה הוא לוקח 15 צעירים עם בעיות סמים, חוסר הסתגלות ומעוטי יכולת ומלמד אותם את רזי המטבח.
.
