16 ישראלים נרצחו בחודש וחצי האחרונים בגל הטרור שמכה את הארץ. ביום הזיכרון ישראל מתייחדת לזכר 4,216 הישראלים שנרצחו בפעולות איבה, אזרחים שבסך הכל ביקשו לשבת במסעדה או בפאב, לנסוע בתחבורה הציבורית למחוז חפצם או לבלות עם חברים ובני משפחה, ונפלו קורבן לפיגועי טרור אכזריים.
חגי מגיני, סבו של איתם מגיני ז"ל שנרצח בפיגוע בתל אביב, ושני דיין סוויסה, בת הדודה של שיראל אבוקרט ז"ל, לוחמת מג"ב שנרצחה בפיגוע בחדרה, נזכרו הבוקר בקרובים להם שכל כך אהבו וביום שבו הבינו כי לא יפגשו אותם יותר לעולם.
"אשתי ואני היינו בבית והיו דיווחים על הפיגוע. ניסינו לקבל מידע, אבל לא ענו לנו לטלפונים. הבנו לבד שקרה אסון", סיפר חגי, "סימסתי לאיתם, 'תן סימן שהכל בסדר'. הוא לא ענה וזה לא מתאים לו בכלל. הוא עונה תוך שתי שניות, לא משנה מתי ובאיזה נושא. התקשרתי לאבא שלו, שאלתי אם שמעו משהו, אמרו: 'אנחנו בדרך לאיכילוב'. ניסיתי בכל מיני קשרים לברר מה קורה, הגעתי גם למוקד מידע שאיכילוב פתחו ושם אמרו לי, 'אין לנו מטופל בשם הזה'. לא צריך יותר מזה כדי לעשות אחד ועוד אחד ולהבין מה קרה".
"יומיים קודם דיברנו, הוא סימס לי שהוא רוצה להתייעץ איתי על החתונה. שוחחנו בטלפון ועברנו על בני המשפחה, את מי להזמין ואת מי לא להזמין, מי יבוא ומי לא יבוא. מהגג העולם נפלנו לתחתיות השאול. השכל מבין, אבל ברגש זה תהליך שייקח שנים".
ספר על הקשר הקרוב שלכם.
"איתם היה ילד, נער ובן אדם בעל יכולת בין-אישית פנומנלית. הקשר איתו היה מיוחד, לא בגללי, אלא בגללו. לא דיברנו כל יום, אבל הקשר היה כזה שמגיע עד לעומק הלב. פתוח, מדברים על הכל, משתפים, כולל בדברים מאוד אישיים. תמיד חשבתי: איזה כיף שיש לי נכד כזה. זה היה איתם".
באילו רגעים הוא הכי חסר שלך?
"עצם המחשבה שלא אראה אותו יותר, מוציאה אותי מדעתי ממש. לא ייתכן, בחור בן 27, בעמדת זינוק להגיע לאן שרק יחלום עליו, מבחינת היכולות והאישיות שלו. פתאום זה נגמר? קשה ובלתי אפשרי לתפוס את זה".
אתה מצליח לתפקד?
"אני מתפקד בצורה מלאה וגם האחרים. יש שני עולמות, זה שכלפי חוץ והעולם שבפנים. כלפי חוץ אני מתפקד, חזרתי לעבודה, כל מה שצריך אני מתקתק, גם במסגרת המשפחתית. אבל בפנים, אני לא תופס שזה קרה".
שני גילתה כי בת דודתה האהובה שיראל נרצחה בפיגוע בחדרה דרך הסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות. "לא ידעתי ששיראל אמורה להיות בחדרה ביום הפיגוע. היא חיכתה בתחנת אוטובוס כדי לחזור לבסיס שלה ליד ג'נין, אחרי שסיימה את הקורס שיצאה אליו. לצערי הרב צפיתי בסרטון שהופץ, אבל עדיין לא חשבתי שמדובר בבת הדודה שלי. בדיעבד, אחרי שידעתי שזו שיראל - רואים אותה, מזהים אותה".
מתי הבנת סופית שזאת היא?
"התקשרו אליי כדי לבדוק אם השמועה נכונה. כמובן ששללתי את זה בכל תוקף, אבל אמרתי שאבדוק ואוודא. התחלתי לעשות כמה טלפונים ולא ענו לי. בזמן שאני עושה את הטלפונים התקשרו לבעלי והודיעו לו את הבשורה המרה, שזו אכן שיראל. היה לילה שחור, אני נזכרתי בזה וכולי צמרמורות".
מה את זוכרת ממנה?
"שיראל הייתה ילדה משכמה ומעלה, בכל דבר היא הצטיינה - בין אם כתלמידה ובין אם במסלול הצבאי. היא הייתה מלאה בנתינה, תמיד היה חיוך על הפנים שלה, לא היה אפשר לפספס את שמחת החיים שלה".
את מצליחה לעכל את האסון הזה?
"מדובר בילדה בת 19 שכל החיים עוד היו לפניה. אנחנו לא מעכלים, זה לא נתפס. אני חושבת על אמא שלה, אבא שלה ואחיה, לא יודעת איך הם יעשו את זה, איך הם ימשיכו הלאה או יחזרו לשגרה. הלב שלהם נלקח מהם".