העין הישראלית מורגלת היטב למראה חיילים במדים, אבל במלון המפואר וולדורף אסטוריה שבלב מנהטן מדובר באטרקציה. בתוך המון של שמלות אוסקר וחליפות מחויטות של מיטב המעצבים, דווקא לובשי המדים זוהרים משל היו יצירת הוט הקוטור האחרונה מבית כריסטיאן דיור. אחת לשנה כ-30 חיילים שנבחרו בקפידה מוטסים כל הדרך לניו יורק, וע"ח הפז"ם, רק כדי שעשירי אמריקה יוכלו לגעת בהם.
המניגלינג המשונה הזה מתרחש במסגרת ערב הגאלה השנתי של ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF), ערב שבמהלכו מותרמים מילוני דולרים לרווחת חיילי צה"ל. כ-1,400 איש, ידידי ישראל ובעלי כיס עמוק, משלמים כל אחד מהם לא פחות מ-1,000 דולר, כדי להריח מקרוב את החיילים האלו. מה טוב שהם לא הגיעו ישירות מהשטח ועצרו למקלחת הגונה בבית מלון קודם לכן. השנה, אפילו הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו הצליח להגיע לאירוע, וכעת הוא מוצב על במת צילומים, כזוכה אוסקר טרי, כדי שכל מי שחפץ בכך ובתנאי שתרומתו נאה, יוכל לעמוד לצדו לתמונה ומזכרת.
הצעת נישואין, פשיטה על ספינה – ועשרות מיליוני דולרים
זו היא עונת השנור הגדולה של הארגונים הפרו ישראלים, באוקטובר האחרון סיימון קאוול תרם 150,000 דולרים ל-FIDF בערב בגאלה של סניף לוס אנג'לס, ערב שהפיק חיים סבן, סה"כ נאספו שם 20 מיליון דולר. באירוע דומה שהתקיים במיאמי בחודש שעבר, סרן זיו שילון שנפצע אנושות ואיבד את ידו בפיצוץ במטען חבלה בעזה בשנת 2012, הציע נישואים לזוגתו אל מול 1,500 אורחים. מיתרי הרגש עבדו חזק והתרומות שנאספו – בהתאם לכך.
למרות שמדובר באותו ארגון אב, התחרות הסמויה מורגשת היטב כאן בניו יורק, כמו הניסיון להרים את הרף שהוצב בחלק המערבי של אמריקה. אחת השמועות שקדמו לאירוע אומרת שהארגון אף פנה לגלעד שליט שנמצא בימים אלו בארצות הברית עם חברתו, וביקשו ממנו להציע לה נישואים. נאמין שמדובר רק בשמועה מרושעת. לשמחת המארגנים, בשבוע שקדם לערב הגאלה צה"ל פשט על ספינת הנשק האיראנית KLOS C והנה נמצא הת'ים המרכזי לאירוע. ברגע האחרון צורפו למשלחת שני חיילים שלקחו חלק בפשיטה, ולמרות שחל איסור מוחלט לחשוף אותם או להצטלם איתם, תחושת הגאווה בקרב עשירי ניו יורק נסקה לשמיים.
בין לובשות השמלות והיהלומים, ראשונה בתור לתצלום עם הרמכט"ל, עומדת נילי פאליק, יו"ר הארגון, עם חיוך של שני מיליון דולר (הסכום שנפרדה ממנו במהלך האירוע): "זה הערב הלאומי שלנו, כי מגיעים לכאן תורמים מכל ארצות הברית ופנמה, כך גם כל ראשי הסניפים והפעילים שלנו. השיא היה בשנה שעברה, אז גייסנו 27 מיליון דולר. זה אמנם ערב גיוס כספים מאוד גדול, אבל אנחנו מגייסים כל השנה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
בדרך למטרת העל – גיוס כספים – הערב מתוכנן לפרטי פרטים, מבחירת המיקום היוקרתי, דרך המזון שכלל צלעות עגל, סושי, וקינוחים מפוארים (הכל גלאט כושר), ועד התכנית האמנותית, סידורי השולחנות והדקורציות. האורחים המכובדים מוזמנים לשעה חמש ואחרי בידוק בטחוני שתורם אף הוא לאווירה, הם מובלים לאולם קבלת הפנים – שם כבר מחכים להם החיילים ברי המזל. אחד אחד הם לוהקו, עברו מיונים וסימולציות כדי לוודא שיש בהם את היכולת לדברר את צה"ל מבלי חשש לפליטות פה אנרכיסטיות.
ורוניקה, עוזרת קצין חימוש, ומיכל, קצינת מדריכות ח"יר, הן בין המאושרות שקיבלו את הצ'ופר של החיים שלהן. "קודם כל זו החלטת מפקד" ורוניקה משחזרת את תהליך המיון, "ואז עברנו סימולציות", מוסיפה מיכל. "נתנו לנו להתמודד עם התקלות באנגלית של שאלות קשות שיכולות להשאל כאן. אותי שאלו איזה איומים יש למדינת ישראל וגם שאלות פוליטיות שאנחנו לא אמורים לתת להן מענה. זה בדיוק מה שעניתי, איי דונט טאק אבאוט פוליטיקס, והתקבלתי". ורוניקה התמודדה עם שאלה מעט יותר מסובכת: "שאלו אותי איך אני יכולה להסביר שאזרחים נהרגו בעופרת יצוקה. עניתי שלפני שתקפנו עם המטוסים פיזרנו פליירים שהזהירו מפני ההתקפה ושכל מי שלא פעיל חמאס שיתפנה מהאזור כי אנחנו לא רוצים לפגוע בחפים מפשע". בשלב הבא הן תודרכו כיצד להסביר לנדיבים על התרומה האדירה שלהם: "יש לי כל כך הרבה חיילים שמקבלים מלא כסף מה-FIDF", אומרת ורוניקה, "חיילים עם צרכים בסיסיים לבית כמו מיטה, או ארון. יש לי חיילת שמתמודדת עכשיו לתכנית אימפקט שנותנת מלגה ללימודים, כמעט כל חייל שלי מקבל משהו מה-FIDF , לכן אני פה, כדי לספר על החיילים שלי, לא לדבר על עצמי. לספר על המקום שבו התפקיד שלי כמפקדת מסתיים ואין לי מה לעשות למענם יותר, ופה נכנס הארגון הזה ואני רוצה להגיד לתורמים שאני מעריכה את זה".
גל, מדריך בקורס חובלים, דילג על המיונים לאחר שהפגין כישורי גיוס תרומות באירוע שקיים הארגון בארץ. "בסך הכל דיברתי שם עם תורמים על התרומה שלהם בתחום חינוך החיילים", הוא מצטנע, "וכאן התפקיד שלנו זה לבוא ולהציג לאלו שגרים רחוק את הצבא מקרוב, ללחוץ יד, ולעזור, בדרך הזו של גיוס כספים, זו מצווה. לא קיבלתי הוראות מיוחדות חוץ מלשמור על נימוסים אמריקאים ולספר את הסיפור שלנו כצבא וכיחידים".
בין הממתינות לחיבוק מחייל, עומדת ג'ניפר גלאדיסטר, ככל הנראה בעלת חולשה לצעירים במדים: "אני תומכת בארגון כבר 20 שנה, ואני אפילו לא יהודיה", היא מסבירה. "אני פשוט אוהבת את החיילים שלנו, ואוהבת את הארגון הזה כי הוא היחיד שתורם באופן ישיר לחיילים, ואנחנו כל כך צריכים את החיילים, אחרת איפה היינו אם לא הם. אני לא אתרום הערב, כי כבר תרמתי בשני אירועים אחרים השנה, אז הגעתי רק כדי לפגוש את החיילים מקרוב, לראות אותם באופן אישי".
ממטוס קרב היישר לוולדורף אסטוריה
כשקבלת הפנים מסתיימת, האורחים מובלים לאולם הנשפים המפואר של וולדורף אסטוריה. בפנים האולם מסודרים עשרות שולחנות מעוצבים בהוד והדר, ובמרכזם תמונה מוארת של חייל נושא נשק. מנחת האירוע, אושית הרדיו מוניקה קראולי, מתכבדת להזמין את הרמכט"ל – שלדבריה הגיע היישר מהתפיסה הימית ללב ליבה של מנהטן. רב האלוף בני גנץ אף מתייחס לכך בנאומו: "האיראנים מנסים להציג למערב חזות של שלום, אבל מתחת לפני השטח הם מפעילים תעשייה ענפה של טרור", הוא אומר מעל הפודיום, "הם עושים מאמץ גדול להסתיר את הרשת הזו, אבל אנחנו רואים אותם, שומעים אותם, מכירים אותם ופועלים בתעוזה, חדשנות ואומץ לעצור אותם בכל מקום ובכל דרך".
אחרי דבריו מתחילה התכנית האומנותית של הערב שכוללת מעוררי זקפה לאומית, לצד סיפורי גבורה ורגש. על המסך הגדול נפרש שידור ישיר מבסיס חיל האוויר בחצור, מפקד החיל האלוף אמיר אשל, מתבדח עם האורחים באמריקה, ומפנה לשידור מתא הטייס של מטוס קרב שנמצא בדיוק ברגעים אלו בשמיים. הטייס חובש קסדה ומשקפים כך שלא ניתן לזהותו, ובדו שיח שהוא מנהל עם מנחת האירוע היא כמובן מברכת אותו על הולדת בתו, וכעת תמונות של הצאצאית הקטנה והמתוקה מוקרנות על המסכים באולם. מחיאות הכפיים כה רמות שאפשר לשמוע אותן עד עזה.
לתכנית האומנותית יש חשיבות רבה בגיוס התרומות, ובקהל עוד מדברים על הופעתה הבלתי נשכחת של מירים פרץ בשנת 2011. מרים, ששכלה את שני בניה בקרבות, קרעה את ליבם של היושבים בקהל, איש לא עמד בסיפור המצמרר שלה. מאז, כך מספרים, יודעים האורחים שמיותר להחליט מראש על הסכום, שכן הוא נוטה לתפוח במהלך הערב. "אנחנו אף פעם לא יודעים כמה אנחנו הולכים לתרום מראש", אומר ארתור סטארק, הבעלים של רשת הכלבו bed bath & beyond וגם יו"ר אירוע ההצדעה השנתי ומנהל מכרז התרומות. "כולם נותנים הכי הרבה שהם יכולים, אומרים לתת עד שכואב ואז לתת קצת יותר, כי זו התרומה הכי גדולה שאנחנו יכולים לעשות למען עתיד ישראל".
סטארק הוא ציוני אמיתי, שאחראי גם על תרומה אישית וחשובה לא פחות – שליחת ילדיו מהחיים הנוחים של ניו ג'רזי לשירות קרבי ומלא בצה"ל, "הבן שלי היה חייל בודד בסיירת צנחנים, והבן הצעיר שלי יתגייס גם הוא מיד אחרי התיכון", הוא אומר בגאווה. "זה לא שאני שולח אותם, הם מחליטים ללכת. אנחנו מנסים להאחוז בהם, אבל הם כמו סוסים שדוהרים לאן שהם רוצים. התרומה ל-FIDF מאוד מתגמלת כי ברוב הארגונים אתה לא יודע לאן התרומה שלך הולכת, וכאן אתה ממש רואה ומרגיש, אתה פוגש את החיילים ורואה איך אתה משנה את החיים שלהם. אני רוצה שהחיילים בישראל ידעו שיש להם המון משפחות פה, ואנחנו אוהבים ומעריכים אותם ואני אומר את זה בשם כל היהודים בעולם".
קל לפספס את המטרה ולהתמלא בציניות האירוע כזה, כשמנגנון כל כך אמריקאי מנסה לשווק משהו כל כך ישראלי, יש ניחוח מוזר באוויר. תחושה שאולי אנחנו הישראלים פספסנו משהו, אולי זה הזיכרון הצבאי שאנחנו מנסים לשכוח, אולי כי בעבור רוב הישראלים תרומה לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לסיים את החודש. כל זה נעלם ברגע אחד – כשיעל שיפנבאור, אלמנת צה"ל, עולה אל הפודיום כדי להכיר ליושבים באולם את בעלה ואב ילדיה - אל"מ דני שיפנבאור ז"ל, שנהרג באסון היסעור ברומניה ב-2010.
דני היה גיבור מהסוג שממנו בנויה אגדת צה"ל. הוא עשה עליה לישראל בשנת 1973, גם היא הייתה עולה חדשה והם הכירו בישראל בשנת 1985. הוא היה חתיך בעיניה, חתיך שחלם להיות טייס. "דני התגייס ובהינד עפעף הילד הפך לגבר", היא מספרת בקול רועד. "צה"ל עושה לך את זה. כשילקוט בית הספר מתחלף ב-M16 תחושת האחריות בהגנה על המדינה שלך פתאום הופכת מציאותית. הכוח להרוג, הכוח להציל חיים – שנמצא בידיים שלך, מכריח אותך להתבגר במהרה". היא מספרת על אבא ובעל נפלא, על החיים הלא פשוטים לצד טייס, אל מול החום והאושר שהביא לה ולשלושת ילדיהם עמית, רועי ויונתן. והקהל שותק ודומע. ביום חמישי אחד, בחודש יולי 2010, הם עברו סופסוף לבית החלומות שהצליחו לקנות. לא רחוק מבסיס חיל האוויר, קרוב מספיק כדי לראות ולשמוע את המטוסים שממריאים ונותתחים, מקשטים את השמיים שלהם. שלושה ימים אחר כך הוא יצא לטיסת אימון ברומניה. דני היה מפקד טייסת היסעורים, שהציל צוות של סיירת מטכ"ל במלחמת לבנון השניה, בפעולת חילוץ נועזת. אז הוא סירב לקבל צל"ש, סיפרה אלמנתו. בזמן ששהה ברומניה, יעל החליטה להפתיע אותו ולפרק את כל הארגזים בבית החדש. בעודה עוסקת במלאכה, ב-26.7.10, לאחר שמסוק ועליו שישה חיילי צהל התרסק על צלע הר באדמה רחוקה כל כך, הגיעה הדפיקה הארורה בדלת. "אתם לא יכולים לדמיין כמה אני מתגעגעת לדני", היא ממשיכה בסיפורה. "עדיין קשה לי לעכל שהחום הגדול מהחיים שלו ממש לא כאן יותר. אבל דני עדיין איתי בכל מיני דרכים. הוא באור הבוקר שנוסך מחלוני, נותן לי את הכוח לצאת מהמיטה. הוא במשב הרוח שמנענע את סוכת הגפנים שבנה במרפסת האהובה שלו. הוא גם נמצא בחיוך של שלושת הילדים שלנו, ובנחישות שלהם להמשיך את המורשת שלו ולשרת את המדינה שלנו ואת האנשים שלנו. גבירותיו ורבותי, דני גם נמצא בכם, ובכל מי ששומע את הסיפור שלו".
"בכל שנה אנחנו מחפשים איך לעשות אירוע יותר מרגש מהקודם", מספרת יעל בר–טור, מנהלת מחלקת השיווק של הארגון, זו שאחראית על התכנית האומנותית של ערבי הגאלה, "אנחנו רוצים להביא את הסיפורים הכי מרגשים של צה"ל, ואת ההשפעה שלנו על החיילים. זה נכון שהשנה היו יותר סיפורי גבורה מרגש, אבל צריך להבין שבשביל האורחים שלנו גבורה היא גם רגש, כי בשבילם זה פחות מובן מאליו לפגוש לוחם שייטת שזה עתה חזר ממבצע. להביא את שני הלוחמים מהמבצע זו הזדמנות שהייתה לנו ברגע האחרון ואני חושבת שזה עשה הרבה לתומכים שלנו, שהם ממש יכלו לגעת בהם".
"פשוט הרמתי את היד וצעקתי 10,000 דולר"
אחרי דבריה של שיפנבאור, כשאין עין יבשה אחת בעולם, מגיע הזמן לפתיחת הביד – סוג של מכרז והמטרה המרכזית של הערב. מספר נערות חן מתפזרות באולם, כדי לגשת לחפצים בכך עם מיקרופון ולהכריז על סכום תרומתם. ה-FIDF הוא ארגון עצמאי אמריקאי ללא מטרות רווחה שהוקם ע"י ניצולי שואה ב-1981. בשנת 2013 גייס הארגון כ-85 מיליון דולר לטובת רווחת חיילי צה"ל, באותה שנה זכה הארגון גם לביקורת סביב עלות העסקתו של המנכ"ל אלוף (מיל’) יצחק (ג’רי) גרשון, ע"פ עיתון "הארץ" העסקתו הגיעה לשיא בשנת 2012 ועמדה על 546 אלף דולר. ייאמר לזכותו שהוא העלה את גובה התרומות בצורה משמעותית ועמד ביעדים שהציב עם כניסתו לתפקיד. בארגון טוענים לשקיפות מלאה, לדבריהם כ-15 אחוז מכספי הארגון מושקעים בתפעולו, שזה כולל בין היתר מימון שכר 90 העובדים בו. יתרת כספי הארגון, מופנת אך ורק לרווחת החיילים ולמשפחות שכולות, וכוללת מימון פעולות חינוך ותרבות לחיילים, תכנית המלגות IMPACT, דאגה לרווחת החיילים הבודדים בצה"ל, מימון נופשונים ללוחמים ושיפוץ והקמת מבני רווחה כגון חדרי כושר, מועדוניות וצרכים שמועברים לארגון ע"י צה"ל.
"ברור שכארגון שעוסק בגיוס כספים אנחנו רוצים לעשות תוצאה שתבטיח את היכולת שלנו למלא את צורכי החיילים בתחומים שונים, אבל לא רק זו המטרה פה", מסביר אלוף במיל' יצחק (ג'רי) גרשון. "החשיבות היא גם בעובדה שההסברה של ישראל בעולם היא לא מיטבית, והארגון הזה מהווה פלטפורמה לחבר יהודים ולא יהודים למדינת ישראל, דרך התמיכה בחיילים. זו לא רק תמיכה בישראל, אלא הגנה על הערכים הבסיסים של העולם החופשי. כל מי שנמצא פה הופך אח"כ לשגריר, וכל אדם פה יש עוד עשרה חברים, וגם הם הופכים אח"כ לשגרירים".
מי שממחישה את דבריו של ג'רי היא סוזן סילבר, "לייק דה קאלר", היא אומרת. סילבר, פילנטרופית ששואבת סיפוק אישי רב מהתרומה לחיילים: "הכרתי את הארגון לפני שש שנים", היא מספרת, "יחד עם חבר אימצנו חייל, ועכשיו יש לי שלושה חיילים. אני פשוט אוהבת את הארגון ומרגישה שזו הדרך הכי קרובה, אחד על אחד, שבה אני יכולה להיות מעורבת במה שקורה בישראל", כשהיא אומרת "אימצתי חיילים", היא מתכוונת לתמיכה כספית שמספקת להם לימודים אקדמאים: "שלחתי אותם לקולג', זה סכום כל כך קטן בשבילנו, וענק בשבילם. באמריקה קולג' זה מאה אלף דולר, ושם ב-16,000 דולר לכל תקופת הלימוד (4 שנים) אנחנו יכולים לשנות למישהו את החיים. אני מאוד קרובה לחיילים שלי, אנחנו מדברים בפייסטיים כל הזמן וסקייפ פעם בשבוע, הם כמו המשפחה שלי, אני אוהבת אותם. הם יוצאי דופן אחד מתחתן בקרוב, לאחד יש תינוק כך שאני הולכת לבלות איתם יותר השנה. אין לי ילדים, אז הם המשפחה שלי". לסילבר גם לא אכפת מהדמעות שלא אחת מקלקלות את האיפור בערב כזה: "באירוע אחר פגשתי ילד ששבר לי את הלב, הוא היה כל כך מקסים וחצי פרצוף שלו התפוצץ כשנפצע בשירות שלו. בגללו אני מקימה עכשיו חדר שיקום ע"ש ההורים שלי, באחד הבסיסים בארץ בעלות של 200,000 דולר. הכי קשה לדעתי זה להתמודד עם פציעות, אבל הם כל כך אמיצים ובוגרים, הם מתמודדים עם זה יפה. את יכולה לתרום אחרי שאת מתה בצוואה, או שאת יכולה לעשות את זה כשאת חיה ולקבל את ההרגשה הכי טובה בעולם". סילבר עוד לא החליטה כמה תתרום הערב, "בגאלה הראשונה שלי לא התכוונתי לתרום, אבל אז עלה ילד חייל ודיבר, ומשהו השתלט על הגוף שלי. משהו קפץ, זו לא הייתי אני, פשוט הרמתי את היד וצעקתי 10,000 דולר. מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם, אומייגוד. אבל זו ההרגשה הכי טובה העולם".
"התמיכה יותר חשובה מהכסף"
וכאן השאלה הבלתי נמנעת היא מדוע גוף כמו צה"ל, שנשען על נתח משמעותי מתקציב המדינה זקוק לשנור כדי לדאוג לחייליו לצרכים בסיסים כמו מיטה או חינוך. על כך משיב תא"ל במיל' אבי בניהו, לשעבר מפקד גלי צה"ל ודובר צה"ל וכיום יועץ אסטרטגיה ותקשורת: "צה"ל היה מסתדר גם ללא הסכומים האלה, אבל זו התנהלות שהמדינה שלנו בנויה עליה, בתי חולים, מוסדות חינוך וגם צה"ל נעזרים בתרומות. מה שיותר חשוב לצה"ל מהכסף זו התמיכה. הארגון מחבר באופן ישיר בין יהודים בארצות הברית ומרכז אמריקה לבין החיילים. זה כסף שאנחנו צריכים לברך ולא לבכות עליו. לא פחות מעניין זו ההתלכדות שיש באירועים כאלו, יש לא מעט משברים בתוך הקהילות היהודיות בארצות הברית, בין רפובליקנים לדמוקרטים, בין חרדיים לחילונים, בין יורדים ותיקים לחדשים, ומה שמאחד את כולם בא לידי ביטוי בערב גאלה – כשבאולם אחד יושבים חרדיים, חילוניים, אנשי עסקים יהודיים שמקורם ברוסיה ויהודים מכל העולם וכולם עוטפים את צה"ל באהבה. הארגון גם ממציא דור המשך של תומכים שמגיעים המון לארץ כדי לבקר את החיילים ואלו מסייעים מאוד לצה"ל בפעולות ההסברה. לא בכדי הארגון ניתק את עצמו בשנים האחרונות מהאגודה למען החייל ופיתח זהות משל עצמו, זאת כדי להבטיח שהכסף ינוצל בצורה הכי טובה".
שלב המכרז נמשך כשעתיים, במהלכם גויסו כ-20 מיליון דולר. בין התרומות הבולטות היו אלו של איש העסקים בני שבתאי שתרם מיליון דולר, קרן ג'נסיס שתרמה גם היא מיליון דולר, יו"ר הארגון, נילי פאליק, ומשפחתה שנתנו 2 מיליון דולר למען החיילים, והמנהיגות הצעירה של הארגון שתרמה 1.5 מיליון דולר. אחרים תרמו סכומים קטנים יותר, ומשמעותיים לא פחות. בערב המרשים הזה אמנם גויס סכום נמוך יותר מהשיא שנקבע בשנה הקודמת – 27 מיליון דולרים – אבל האכזבה, לא נעים להודות, נרשמה דווקא למחרת היום, עת החלה מתקפת הטילים האחרונה בדרום הארץ. תזמון, למרבה הקלישאה, הוא הכל בחיים. שהרי, שידור ישיר של יירוט טילים על ידי כיפת ברזל, היה יכול בוודאי לסחוט עוד מיליון או שניים.
הכתבת הייתה אורחת ארגון "נפש בנפש" בניו יורק.