היא יודעת שזה היה בעיצומו של גל טרור. ברור לה שהחיילים שירו בבן שלה בלב ירושלים חששו שהוא עומד לבצע פיגוע. אבל כמעט ארבע שנים לא מצליחה ביצ'ה ניסנובה, אמו של שמחה חודדטוב ז"ל, להבין למה כל זה קרה. "אני רוצה להסתכל בעיניים של האנשים שרצחו את הבן שלי ולקבל מהם תשובות", היא אומרת השבוע. "הסרטון שבו רואים איך הם הורגים אותו לא יוצא לי מהראש, הוא מלווה אותי כל הזמן. הם הוציאו אותו להורג, למחבל אמיתי לא עושים דבר כזה. למה עשו לו משפט שדה?".
שמחה חודדטוב לא היה מחבל. הוא היה עולה מרפובליקת דאגסטן, בן 28 שהגיע לבד לישראל ממניעים ציוניים, שכנע את אמא שלו להצטרף, למד בישיבה, התגייס לצה"ל, שירת ביחידת "נצח יהודה" ולאחר ששוחרר עבד כמאבטח – בתחילה בגן ילדים ומאוחר יותר בבניין הסוכנות היהודית בירושלים. ב-21.10.2015, בסביבות 11 בלילה, הוא היה בדרך הביתה לאכול מרק עם אמו. "הוא אמר לי שהוא מגיע אחרי יום עבודה, אז חיכיתי לו. היינו לבד בארץ והוא היה כל החיים שלי", אומרת ביצ'ה.
חודדטוב עצר לרגע במאפייה בשכונת הר נוף בעיר ובש-23:20 עלה על אוטובוס בקו 69 לכיוון רוממה. הוא היה עטוף במעיל חורף שחור ולא נשא איתו דבר מלבד כיכר לחם. מאוחר יותר, כשהאירוע ייחקר, אחת מהנוסעות תספר שחשדה בכוונות שלו אבל לא התקשרה למשטרה. מבחינת הנוסעים האחרים לא היה בו שום דבר ראוי לציון.
"זה היה סיבוב אחרון, לא היו הרבה נוסעים", שחזר הנהג, לסטר גבידיה, בפני החוקרים בתחנת המשטרה "לב הבירה". לפי עדותו של גבידיה, האירוע החל כשעצר בתחנה בפינת הרחובות ירמיהו ואהליאב וראה שני חיילים מגיעים לדלת הקדמית. הנהג ידע במה מדובר והכיר את הנוהל – החיילים שסייעו באותה תקופה לאבטחת התחבורה הציבורית היו אמורים לעלות לאוטובוס, לסרוק את הנוסעים ולרדת מהדלת האחורית – אבל לפני שהם הספיקו לעלות, חודדטוב ירד מהדלת הקדמית.
משהו במראה של חודדטוב נראה חשוד לשני החיילים, טירונים ביחידה מובחרת שפועלת הן בגבולות הארץ והן מעבר לים, והם דרשו ממנו להציג תעודה מזהה. בתגובה ביקש גם הוא שיזדהו ובין השלושה פרץ ויכוח קולני. לדברי הנהג גבידיה, בשלב מסוים הבחין שחודדטוב מושך את הנשק של אחד החיילים. באותו רגע החלו הנוסעים באוטובוס לצעוק "מחבל, מחבל, תברחו מפה".
גבידיה שלף מתיקו מכשיר טייזר שמשמש אותו להגנה עצמית וירד מהאוטובוס. הוא ניסה לנטרל את חודדטוב, שלדבריו רק המשיך להשתולל וניסה לחטוף את נשקו האישי של החייל. "לחצתי שוב לחיצה ארוכה עד ששמעתי את החשוד בוכה וצועק", העיד גבידיה וסיפר שחודדטוב נשכב כשידיו מסוככות על ראשו. גבידיה עצמו נפל ומצא את עצמו שכוב לצד חודדטוב כשמישהו – הנהג לא ידע לומר מי - צעק "תתרחק ממנו".
חודדטוב ניסה להיחלץ מידי החיילים שהיכו אותו בכל חלקי גופו וגררו אותו מהכביש אל המדרכה. "כשהייתי איתו על הרצפה הוא קיבל מכות חזקות מאוד", סיפר הנהג, "הרגשתי את כל הגוף שלו מזדעזע". מצלמת האבטחה שפעלה במקום תיעדה לפחות שני עוברי אורח שהצטרפו לחיילים, היכו את חודדטוב ובעטו בו. התיעוד הקשה חושף פרץ אלימות של כ-40 שניות שבמהלכן בוצע בו לינץ'.
השעה הייתה 23:29. החיילים ניסו להשתלט על חודדטוב המוכה וזב הדם כשאחד הנוכחים אמר ששמע אותו צועק "אני דאעש, אני דאעש". בחקירה לא נמצא כל גיבוי לטענה הזו, אבל הדברים עשו את שלהם. מאבטח של משרד הפנים שנקלע למקום ירה כדור אחד בחודדטוב, שנזרק הצידה מעוצמת הירייה ולא קם שוב. כעבור מספר שניות ירה בו אחד החיילים שלושה כדורים מטווח קצר מאוד.
53 שניות לאחר שירד מהאוטובוס, שמחה חודדטוב לא היה עוד בין החיים. פרמדיקים של מד"א שהוזעקו לזירת האירוע קבעו את מותו הטרגי והמיותר.
הרבה דברים מוזרים
בנתיחת גופתו של חודדטוב במכון לרפואה משפטית עלה כי נורה ארבע פעמים. הכדור הראשון, של המאבטח, לא היה קטלני. השלושה של החייל, רב"ט ב', פגעו בחזה וחדרו ללב.
בעוד שסיבת המוות לא נתונה לוויכוח, עד היום לא ברור מה בעצם הצית את התקרית כולה. "הייתה שם שורה של מחדלים", טוען קצין משטרה שנחשף לחומרי החקירה. "הרי כבר השתלטו עליו, מה גם שמדובר בלוחמים ביחידה מובחרת שיודעים להתנהל בסיטואציות כאלה. הם היו צריכים להתרחק מהמקום, להזעיק משטרה. אם הוא היה באמת מחבל שנשא על עצמו חגורת נפץ, הוא יכול היה להפעיל אותה והיו הרבה הרוגים. איפה הזהירות? למה לא ניסו לברר את הזהות שלו? הוא דובר עברית, למה המאבטח או הלוחמים לא ניסו לברר מיהו? יש הרבה דברים מוזרים בסיפור הזה".
עו"ד שחאדה אבן ברי, שמייצג את משפחתו של חודדטוב, תיאר לפני כשנתיים את נסיבות האירוע. "כל המקרה היה יכול להיחסך בבירור קטן, אלא שצבע העור שלו והחזות שלו הכריעו", אמר בראיון שהעניק בינואר 2017 לעיתון "ירושלים". מבדיקה שערך אז המקומון עלה כי שני הלוחמים היו משוכנעים שמדובר באדם ממוצא ערבי והבינו שטעו רק לאחר מותו, כשנמצאה בארנקו תעודת שחרור מצה"ל. גם לסטר גבידיה, שהביע צער על מותו של חודדטוב, סיפר כי הניח כל העת שמדובר בערבי.
בין הדיווחים הראשונים על התקרית ברחוב ירמיהו נשמעו רמזים לכך שחודדטוב היה מעורער בנפשו או תחת השפעה. אלא שבנתיחת הגופה לא נמצאו בדמו שרידי סם, אלכוהול או תרופות, ואילו אחותו קרינה פשייב הגיבה בראיון ל"כיכר השבת" לשמועות על בעיות נפשיות: "הוא היה נורמטיבי, ספורטאי מצטיין, ציוני שרצה לשרת את עמו ומצא את מותו בטרגדיה".
פשייב אמרה את הדברים מיד לאחר הלווייתו של אחיה. עשרות אנשים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון למרות מזג האוויר הסוער ששרר באותו יום בירושלים, אבל נדמה שמאז נשכח המקרה של המאבטח שהוצא להורג בגלל טעות בזיהוי. "אחי היה ילד מקסים שמעולם לא פגע באיש, אהוב על כולם, איך פתאום בישראל הפכו אותו למחבל?", אומרת פשייב השבוע ממקום מגוריה ברפובליקת דאגסטן, שם נולד חודדטוב. "הם רצחו אותו בצורה אכזרית כל כך, כאילו הוא היה זבוב, והכי חמור זה שאף אחד מאלה שרצחו אותו לא נענש. זה מה שאוכל אותי ואת אימא שלי".
החקירה בעניינו של חודדטוב נוהלה במקביל במשטרה ובמצ"ח ולאחר מכן הועברה לידי הפרקליטות הצבאית, שם הוחלט לפני כשנה וחצי לסגור את התיק נגד הלוחמים. לפי מידע שהגיע לידינו, התלבטות קשה קדמה להחלטה שלא להעמיד אותם לדין. את קרינה פשייב זה לא מנחם. "אני רואה את הסרטון עם החיילים שיורים באחי כשהוא שכוב על הכביש ולא יכולה לישון בלילה עד היום. הם רצחו אותו, אתה מבין. סתם מרחו שנים את תיק החקירה שלו ובסוף נתנו פרס למי שחיסל אותו. הם יכלו לירות בו בידיים, ברגליים, למה בלב?".
לא דאע"ש, רק יריות
בני משפחתו של חודדטוב לא התאוששו ממה שקרה באוקטובר 2015. "כל המשפחה נהרסה, שמחה היה הכל", אומרת פשייב ומספרת שמאז מותו של אחיה חלתה אמה בסוכרת והיא עצמה אובחנה כחולת לב.
לא רק בני המשפחה מתקשים להתמודד עם האופן שבו הסתיימו חייו של חודדטוב ועם הדרך שבה התנהלה החקירה. "אתה יודע מה מרגיז בכל הסיפור? זה שאף אחד לא שאל ברוגע את חודדטוב 'מי אתה'. לא ניסו לברר את זהותו, ישר התבייתו עליו שהוא מחבל בלי שום סיבה", אומר קצין משטרה במטה הארצי בירושלים שמכיר היטב את פרטי האירוע. "צריך לזכור שהוא לא תקף אף אחד בשלבים המוקדמים של האירוע, לא עורר חשד, התנהג בצורה רגילה".
הייתה נוסעת אחת שחשדה בו.
"אם מישהו מהנוסעים חשד שהוא מחבל, למה לא התקשרו מיד לדווח? למה נהג האוטובוס לא התקשר במהלך הנסיעה למשטרה? הרי הם טענו שמדובר במחבל. ניתן היה למנוע את המוות שלו, יש כאן דברים שחייבו חקירה מעמיקה יותר והעמדה לדין של האחראים". בהקשר זה ייאמר שלפי עדותו של גבידיה, הוא לא היה מודע לכך שמישהו מנוסעי האוטובוס חשד בחודדטוב ולכן לא פנה למשטרה.
התיק נסגר אמנם, אבל לא מעט שאלות נותרו פתוחות. למה ניסה חודדטוב לחטוף את נשקו של הלוחם? אם החיילים והאזרחים היו משוכנעים שמדובר במחבל, כלומר אדם שבסבירות גבוהה נושא נשק או חגורת נפץ, למה התגודדו סביבו במקום לשמור ממנו מרחק? האם נעשה ניסיון ממשי לנטרל אותו לפני שנורה? ומי, אם בכלל, צעק "אני דאעש"?
את השאלה האחרונה הציגו חוקרי המשטרה לגבידיה, שהיה הקרוב ביותר אל חודדטוב כשהחלה האלימות. הנהג העיד שלא שמע אותו מזכיר את דאעש בשום הקשר. "אולי שמעת את המאבטח צועק משהו לחשוד לפני הירי, אומר לו משהו?", שאלו החוקרים. "לא. רק יריות", ענה גבידיה.
חוקרי מצ"ח גבו עדויות משני הלוחמים שהיו בשטח. אחד מהם טען שהיה חשד כי חודדטוב נושא חגורת נפץ, אבל לא הצליח להסביר למה לא התרחקו ממנו למרות האפשרות שיפעיל את המטען. הלוחם שממנו ניסה חודדטוב לקחת את הנשק סיפר מתי החל לחשוד שמשהו לא בסדר: "בזמן שאנחנו מבקשים ממנו לעצור הבן אדם שולח ידיים לגוף שלו, מתחיל לזוז, לא נענה לבקשות שלנו". לשאלה על הסירוב להזדהות בפני חודדטוב השיב הנחקר, רב"ט ב': "הוא בעצם מבקש ממני להציג תעודה כשאני על מדים. אני אומר לו שאין לי בעיה להציג תעודה אבל שהוא יציג קודם [...] חשבתי שמדובר באזרח שרוצה לראות תעודה ולא הבנתי בדיוק לאיזו מטרה. לא סירבתי, פשוט ביקשתי שיתרחק ויציג תעודה מזהה והוא לא עשה את זה. למה הוא ניסה לקחת ממני את הנשק? אין לי תשובה".
רב"ט ב' טען בעדותו שחודדטוב דחף אותו לפני שניסה לחטוף ממנו את הנשק והבהיר שהרגיש מאוים. אחד מעוברי האורח שנחקרו במשטרה תיאר אחרת את הנסיבות – לדבריו חודדטוב היה זה שחש שחייו בסכנה כשראה את אחד הלוחמים מכוון לעברו את הנשק ולכן ניסה לחטוף אותו – אלא שרב"ט ב' הכחיש את הדברים על הסף.
הרגע הבעייתי ביותר בסרטון שמתעד את האירוע הוא הרצף של שלוש היריות שבא לאחר הפגיעה הראשונה בחודדטוב. הלוחם שירה הסביר לחוקרי ימ"ר ירושלים: "זיהיתי שהוא מנוטרל, אבל הידיים שלו זזו. פחדתי שיש לו נשק קר, רימון או מטען ויריתי בו כמה כדורים. חשבתי שהוא יכול לקום".
מבדיקה שערכנו עולה כי החיילים נחקרו לא מיד לאחר האירוע אלא כעבור מספר שעות, לאחר שביקשו להתייעץ עם עורכי דין או עם הוריהם מחשש שיפלילו את עצמם. "אני לא רוצה לשפוט את הלוחמים", אומר לנו השבוע גורם במשטרה, "אבל בגדול, אם היו מציגים למנוח תעודה מזהה - אולי כל האירוע הטרגי הזה היה נמנע".
המדינה סערה בעקבות הירי של אלאור אזריה במחבל מנוטרל. איך אתה רואה את הירי הנוסף בחודדטוב, שלוש היריות של הלוחם?
"הכדור שהוא חטף מהמאבטח נטרל אותו. הירי השני היה מיותר".
על האדמה, בידיים חשופות
שמו של שמחה חודדטוב אולי נעלם מהשיח הציבורי, אבל בני משפחתו לא מתכוונים לתת למדינת ישראל לשכוח אותו והגישו תביעת נזיקין נגד משרד הביטחון. בתביעה על סך כעשרה מיליון שקלים טוענת המשפחה שרשלנות החיילים גרמה למותו של יקירם וכי לא היה מקום להשתמש בנשק נגדו: "אם היו שולחים לוחמים מנוסים ולא צעירים ומעניקים להם תדרוך כיצד להתנהל במקרים כאלה, שמחה לא היה נהרג. החיילים התרשלו בתפקידם ופעלו בניגוד להוראות פתיחה באש כשלא נשקפה להם כל סכנה מהמנוח. הלוחמים ביצעו וידוא הריגה כאשר המנוח היה פצוע ושרוע על האדמה בידיים חשופות [...] בוצע בו לינץ', לא היה מקום לשימוש בנשק חם".
משרד הביטחון הגיש כתב הגנה שבו ביקש לדחות את תביעת בני המשפחה. הובע בו צער על מותו של חודדטוב, אבל בהסתמך על עדויות הלוחמים שטענו כי חשו סכנה לחייהם, המשרד טוען כי האחריות למקרה היא על חודדטוב עצמו. לטענת המשרד פעלו החיילים במצב של מלחמה שמקנה למדינה פטור מאחריות למקרים מסוג זה; כתב ההגנה קובע גם שהלוחמים והמאבטח פעלו על פי כל הנהלים ובשיקול דעת סביר, ומכחיש שבוצע לינץ' במנוח.
למרות העמדה המוצהרת הזו של משרד הביטחון, הצדדים נפגשו באחרונה לפגישת גישור בניסיון להגיע לפשרה שבמסגרתה תפצה המדינה את בני המשפחה. גובה הסכום נתון עדיין למשא ומתן. עו"ד שחאדה אבן ברי טוען גם שבכוונתו לדרוש פתיחה מחדש של תיק החקירה. "שמחה לא התגרה בחיילים, לא היווה איום ממשי ולא נשא על גופו שום נשק. זה עוד יותר חמור מהמקרה של אלאור אזריה, שירה למוות באדם שתקף חיילים והיה חשד סביר שהוא מחבל. אפשר היה לנטרל את שמחה בירי ברגל ולא להוציא אותו להורג בצורה אכזרית כל כך", אומר אבן ברי. "זה מקרה שזועק לשמיים ומחייב העמדה לדין של המעורבים במותו. לבקשת המשפחה אפנה כבר בימים הקרובים לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה לפתוח מחדש את תיק החקירה. ואם לא נענה - אפנה לבג"ץ".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לטענות המשפחה: "בעקבות מותו של המנוח נפתחה חקירה משולבת של מצ"ח ומשטרת ישראל. מהחקירה עלה כי בעקבות גל הטרור שהכה את המדינה בשבועות שקדמו לאירוע, החליט הקבינט המדיני-ביטחוני כי חיילי צה"ל ישולבו ויסייעו באבטחת התחבורה הציבורית, בין השאר במרחב ירושלים.
ביום 21 באוקטובר 2015, כוח צה"ל מנוסה של יחידה מובחרת ביצע פעילות אבטחה באזור רחוב ירמיהו בירושלים. מעט לפני השעה 23:30, המנוח ירד מאוטובוס שעצר ברחוב והתנהג באופן שגרם לנוכחים במקום לסבור כי הוא מחבל. כך, המנוח ניגש לאחד מהחיילים, ביקש ממנו את נשקו ולאחר מכן ניסה לתפוס את נשקו של החייל. שני החיילים, אשר חשו סכנה לחייהם, ניסו להדוף את המנוח ובמהלך התגוששות המנוח ניסה בשנית לאחוז בנשק.
נהג האוטובוס, שראה את ההתגוששות, עשה שימוש בנשק הלם חשמלי (טייזר), שלא סייע בעצירת המנוח. לאחר מכן, אזרח נוסף ששימש כמאבטח ירה לעבר המנוח. משהמנוח לא חדל לנוע, לא נענה לקריאותיהם ושלח יד לעבר כיסו, ירה בו אחד החיילים.
על אף החקירה המאומצת, לא עלה בידי גורמי החקירה למצוא הסבר להתנהגותו של המנוח. נוכח השתלשלות האירועים נמצא כי לא התעורר חשד לביצוע עבירה פלילית מצד חיילי צה"ל, ותיק החקירה נסגר בחודש מרץ 2017 ללא נקיטת הליכים נגד מי מהמעורבים. צה"ל שולח תנחומים למשפחה על אובדנם".
גורם צבאי מוסיף כי משפחת המנוח עיינה בתיק החקירה.
ממשרד הביטחון נמסר: "במסגרת ההליך המשפטי הופנו כל הצדדים בתיק לגישור. מעבר לכך, מטעמים מובנים, לא נוכל להתייחס".