לפני כשנה הייתה מיטל (שם בדוי) קורבן לתקיפה מינית. זה קרה כששירתה בבסיס בדרום, והתוקפים היו חיילים ששירתו איתה. לא בקלות, אבל בהרבה נחישות ואומץ, היא התלוננה באוזני חוקרת מצ"ח בדרגת רב"ט כי החיילים אנסו אותה. מיטל גוללה את פרטי המקרה כשהחוקרת קטעה אותה ושאלה: "האם הבעת הנאה בדרך כלשהי?".
"לא חושבת", ענתה מיטל בהיסוס. לא מפני שלא הבינה את השאלה: מפני שלא האמינה שהיא נשאלה.
"האם עזרת לו (לאחד החיילים – ש.א) להכניס את איבר מינו לאיבר מינך?".
"לא, ממש לא".
זה לא סיפק את החוקרת. לפי תמליל העדות של מיטל, הרב"ט לא הרפתה ונכנסה לפרטים גרפיים: באיזו תנוחה הייתה החדירה? האם השמיעה קולות במהלך האקט המיני? האם גנחה? קו התשאול הזה הסתיים ברצף של שתי שאלות שהדעת אינה סובלת והבטן אינה מעכלת: "האם הגעת לפורקן מיני בעקבות הסיטואציה? האם חווית הנאה כלשהי?".
בשלב אחר של גביית העדות הציגה החוקרת למיטל תמונה אנטומית של גוף האדם וביקשה ממנה להציג בפניה את המקומות שבהם נגעו בה החיילים - פרקטיקה מקובלת במקרה של פגיעה בילדים, אבל לא בחקירה של עבירת מין בבגיר.
המושג "אונס שני" לא נולד בחלל ריק. נבירה בטראומה של פגיעה מינית היא חוויה קשה, טראומטית בפני עצמה. אבל מה שקרה באותו בסיס בדרום לא היה איזה רע הכרחי; זה היה מחדל, חד וחלק. "לתת לחוקר מצ"ח בדרגת רב"ט לגבות עדות מנאנסת במה שמוגדר כתיק פשיעה חמורה - זה לא תקין ולגמרי מנוגד לנהלים", אומר מפקד מצ"ח דרום לשעבר, אלוף משנה במיל' מאיר לוי. "בתיקים מורכבים כאלה, רק נגדים וקצינים צריכים לגבות עדות ולחקור את המעורבים. לא חוקרים חסרי ניסיון בדרגות זוטרות".
שבוע אחרי העדות הראשונה שלה, מיטל באמת נחקרה בידי רב סמל. אבל גם הוא שאל אותה מפורשות אם היא נהנתה או הגיעה לפורקן מיני.
"זה ממש לא לעניין. אין שום הצדקה לשאול שאלות חסרות רגישות כפי שהופנו לנאנסת. אפשר לנסח דברים בצורה אחרת, לא באופן שהמתלוננת או המתלונן ייפגעו שוב".
זה קרה למיטל גם מול חוקרת בדרגת רב"ט וגם מול חוקר בדרגת רב סמל – היא אישה והוא גבר, היא בעלת ניסיון מועט והוא ותיק. זה מעיד על בעיה ברמה מערכתית.
"הכי קל במקרים כאלה זה להאשים את החוקרים הצעירים וחסרי הניסיון, אבל איפה המפקדים שלהם? האם מישהו מהם עבר על תמלילי החקירה כדי לעקוב אחר אופן התנהלותה? האם החוקרים עברו בכלל הכשרה לטפל בתיקי אונס על כל המשתמע מכך, מה שואלים ומה לא ואיך מתנהלים בתיק כזה רגיש?".
בניגוד לדברים של אל"מ במיל' לוי, גורם בכיר במצ"ח כיום אומר בעניין חקירתה של מיטל: "אם חייל חשוד באונס טוען שהמתלוננת נהנתה או חוותה אורגזמות ושהכל היה מרצונה החופשי, אז אנחנו חייבים לשאול את המתלוננת את השאלות הללו. חוקרת בדרגת רב"ט יכולה לשאול את המתלוננת האם חוותה אורגזמה או נהנתה מהאקט המיני, כי הרבה פעמים זו מילה מול מילה. ככלל, ברוב תיקי עבירות המין נחקרות הטענות גרסה מול גרסה. לעתים, החשודים טוענים שהיחסים היו בהסכמה, ועל פי הנהלים יש לבחון את כלל הטענות של שני הצדדים. במקרים אלה, לעתים חוקרי היחידה נאלצים לשאול שאלות רגישות על מנת להגיע לחקר האמת".
החקירה הבעייתית של מיטל אינה מקרה מבודד. לידי מגזין mako הגיעו עדויות על עשרות מחדלים במצ"ח: התנהלות לא מקצועית מול מתושאלים, חומרי חקירה קריטיים שאיכשהו הולכים לאיבוד, נחקרים שלא זוכים להתייעץ עם עורך דין ואפילו חשודים שפשוט נעלמים מחדרי החקירות.
כשבודקים את הדברים לעומק מתבררים שני דברים: ראשית, הבעיה אינה רק בחוקרים הצעירים אלא במערכת שמאפשרת להם לנהל חקירות רגישות. וזה כבר מחדל גדול ממצ"ח עצמה: הוא של המדינה, שנותנת לצה"ל את הפריווילגיה התמוהה - יש שיאמרו המסוכנת - לחקור את עצמו. איך ניתן למנוע מקרי טיוח והשתקה והאם ההיררכיה הצבאית בכלל מאפשרת ניהול חקירות תקין? למה מנוהלים תיקים רגישים בידי חיילים בסדיר כשקיימת מערכת אזרחית מנוסה בהרבה, נטולת פניות בכל הנוגע לנעשה בתוך צה"ל, שיכולה לעשות זאת - ובמילים אחרות, למה מצ"ח היא בכלל חלק מהצבא ולא מהמשטרה? לאחר חודשים של תחקיר ושיחות עם גורמים בתוך המערכת ומחוץ לה, נדמה שהתשובה הקולעת ביותר היא "שאלה טובה".
עדת הראייה היחידה לא נחקרה
בסמכותה של המשטרה הצבאית החוקרת - יחידה שהוקמה עוד ב-1949, וזה אולי חלק מהבעיה – לחקור חשדות לעבירות שבוצעו בידי חיילים ובמסגרת הצבא. טווח העיסוק שלה רחב מאוד, החל בגניבות נשק ורכוש וכלה בעבירות מין ומקרי מוות. ובעוד שאיש מהמרואיינים לכתבה זו אינו מפקפק ביכולת של יחידה פנים-צבאית לטפל למשל במקרים של שימוש בסמים או אפילו גניבת נשק, קשה מאוד למצוא קולות שמסנגרים על הסמכות של מצ"ח לטפל בעבירות חמורות. חוסר ניסיון של החוקרים, תקופת הכשרה קצרה (שרק הולכת ומתקצרת ככל שהשירות הצבאי מתקצר), הבעייתיות המובנית בכל גוף שחוקר את עצמו – לא חסרים טיעונים כבדי משקל נגד פעילותה של מצ"ח במתכונתה הנוכחית.
"יש המון מחדלים בחקירות ולא מפיקים מהם לקחים", טוען חוקר לשעבר במצ"ח שביקש להישאר בעילום שם. "הנהלים וההנחיות לא יורדים בצורה חלקה וברורה מהקצונה הבכירה לחוקרים בשטח, וגם אין מספיק פיקוח על החקירות. מסמכים, סרטונים ותמונות בתיקים חשובים פתאום נעלמים ולאף אחד אין מושג איפה הם. יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה".
מקרה אחד שממחיש את עומק הבעיה אירע לפני כשנתיים. שני חיילים הגיעו למרפאה במפקדת פיקוד העורף, ביקשו להיבדק על ידי רופא בטענה שאינם חשים בטוב, ונענו על ידי חובש שאין תורים פנויים ושלא יוכלו להיבדק באותו יום. החיילים הגיבו באלימות קשה: הם היכו את החובש, שברו על ראשו שתי תמונות ממוסגרות ובעטו בו.
כשהחובש התלונן במצ"ח, החיילים הודו שהיכו אותו אבל טענו שפעלו מתוך הגנה עצמית. התביעה הצבאית הגישה נגדם כתב אישום על פציעה בנסיבות מחמירות, שהיה עשוי לשלוח אותם למספר חודשים בכלא צבאי, אלא שבמהלך המשפט החלו לצוץ עובדות תמוהות באשר לחקירת מצ"ח. אחראית המרפאה שהייתה עדת ראייה להכאת החובש כלל לא נחקרה; התמונות שצולמו בזירת האירוע, כולל תיעוד הפציעות של החובש, נעלמו מתיק הראיות; וחמור מכל, החוקרים לא טרחו לערוך עימות בין החובש לחיילים - למרות שבתיק החקירה נכתב במפורש שהעימות נערך. כלומר, מישהו במצ"ח כתב מזכר שקרי.
המחדלים החמורים הובילו לכך שהתביעה הצבאית נאלצה לחתום על הסדר טיעון מקל עם החיילים המכים והם נשפטו לשלושה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי לחובש בסך 500 שקל כל אחד וקנס של 1,000 שקל. דובר צה"ל מסר בזמנו בתגובה כי "יחידת מצ"ח קיבלה את פסק הדין, תלמד אותו ותפיק את הלקחים הנדרשים". האם החוקרים הועמדו לדין משמעתי? האם ננקטו נגדם צעדים כלשהם? לא ברור. כשפנינו לדובר צה"ל בעניינים דומים ושאלנו אילו לקחים הופקו במצ"ח, לא זכינו למענה.
רק בבג"ץ התגלה: תיק החקירה הלך לאיבוד
מקרי מוות הם באופן טבעי החמורים ביותר שנחקרים במצ"ח, והדעת נותנת שהם נבדקים בשבע עיניים. זה לא הרושם שנוצר במקרה של באסם אבו רחמה, שבאפריל 2009 נהרג בהפגנה בכפר בילעין. בני משפחתו וארגון "יש דין" פנו לפרקליט הצבאי בדרישה לחקור את נסיבות מותו, בטענה שנורה מאש חיילי צה"ל. הפרקליטות הצבאית הודיעה שאין מקום לחקירה מפני שלפי תחקיר הצבא, אבו רחמה כלל לא נפגע מירי אלא מרימון גז. אנשי "יש דין" ערערו והציגו חוות דעת של מומחים שקבעו כי אבו רחמה כן נהרג מירי; הערר התקבל, מצ"ח פתחה בחקירה, וכעבור 15 חודשים הודיע הפרקליט הצבאי כי אין די בחומר הראיות, הכולל "עדויות ראייה וחומרים ויזואליים נוספים", כדי לנקוט הליכים משפטיים נגד מי מהחיילים המעורבים באירוע.
"יש דין" הגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק, בית המשפט הורה על השלמת החקירה, הפרקליט הצבאי החליט שוב שאין להגיש כתב אישום נגד החיילים, "יש דין" הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לחשוף את חומרי החקירה – ורק אז התבררה האמת. הפרקליט הצבאי הראשי והתובעת הצבאית בערר, וכן נציגי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, הודו כי תיק החקירה המקורי "לא אותר" וכי "חלק מחומר הראיות, ובכללם ממצאים ויזואליים המתעדים את האירוע, לא ניתן לשחזור".
לפני כארבעה חודשים, תשע שנים לאחר מותו של אבו רחמה, קבעו שופטי בית המשפט העליון שההחלטה לסגור את תיק החקירה הייתה סבירה, אבל מתחו ביקורת נוקבת על התנהלות מצ"ח: "אובדן תיק החקירה פוגע ברגשות משפחת המנוח בפרט ובאמון הציבור בכלל, אשר סומכים ידיהם על רשויות התביעה....", הדגישו השופטים. "לא ניתן להתעלם מהתמונה הקודרת שמציירת העתירה לעניין התמשכות הטיפול בפרשה ואובדן תיק החקירה. יש לקוות כי מדובר במקרה חריג, וכי הלקחים ממנו הופקו ולמצער יופקו ביחס לטיפול במקרים עתידיים".
אלא שהמקרה של אבו רחמה אינו חריג. לכל הפחות, הוא לא מספיק חריג. במקרה מוות אחר, של חיילת שנמצאה מתה בבסיס שבו שירתה, השופט-החוקר בפרשה טען כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית אם נורתה או התאבדה עקב כשלים בחקירה. השופט ייחס לכך פרק שלם בהחלטתו: "הטעות הראשונה והמרכזית היא בכך שצוות מצ"ח לא הזמין את המעבדה הניידת של מז"פ לזירה [...] הצילומים של נתזי הדם בזירה היו חלקיים בלבד ולא הציגו בפנינו תמונה מלאה [...] היה מקום לבדוק אפשרות של קיומה של טביעת אצבע חשודה של אדם אחר על הנשק".
"לא ניתן להתעלם ממחדלי החקירה", סיכם השופט, ואיש כבר לא יידע אם החיילת נטלה את חייה או שהאחראים למותה הרוויחו מן ההפקר.
"נראה לך שחוקר צעיר במשטרה יקבל לידיו טיפול בתיק אונס?"
לפני כשלוש שנים הואשם ש', קצין בדרגת סרן בחיל הים, בביצוע מעשים מגונים בחיילת שהסיע לביתה. ש' טען שמדובר בעלילת שווא, אבל שופטי בית הדין הצבאי של חיל הים הרשיעו אותו על סמך עדותה של החיילת. ש' הגיש ערעור על הרשעתו באמצעות סנגוריו, עו"ד מיכאל כרמל ודן אסלנוב. השופטים בבית הדין הצבאי לערעורים זיכו אותו מחמת הספק ומתחו ביקורת נוקבת על התנהלות חוקרי מצ"ח, שהצטיירה כשלומיאלית במקרה הטוב: החוקרים לא טרחו לגבות עדויות מחבריה או מהוריה של המתלוננת לגבי נסיבות המקרה, ולא תשאלו ידיד קרוב שלה שלטענתה שלחה לו הודעת ווטסאפ בעת התקיפה המינית.
"קשה להעלות על הדעת כיצד אירע שעד מפתח שעמו התכתבה המתלוננת, ממש בעת שלטענתה נעשה בה מעשה מגונה, כלל לא נחקר. גם מי ששמעה מהמתלוננת מיידית על האירוע כלל לא נחקרה (הכוונה לחברה של החיילת – ש.א). מדובר במחדל חקירתי משמעותי של הימנעות מחקירת עדי מפתח", קבעו השופטים.
ממה נובעים המחדלים של מצ"ח, שנדמה כי אינם מפלים כלל בין נאשמים לקורבנות אלא מחרבים מאמצי חקירה באשר הם? לדברי רב נגד בדימוס חיים דידי, שחקר מאות תיקי פשיעה חמורה במהלך שירותו במחלק התשאול במשטרת מרחב הנגב, התשובה היא בראש ובראשונה חוסר ניסיון.
"לחוקרים במצ"ח אין אפשרות לצבור ותק בחקירת פרשות מורכבות שדורשות מיומנות", טוען דידי, "ונאשמים או נחקרים מרוויחים מזה. כלומר, המחדלים שנוצרים בחקירה מובילים לא פעם לזיכוי נאשמים או להפחתת משמעותית של סעיפי האישום. קח לדוגמה תיקי פגיעה מינית כמו המקרים של מיטל ושל ש': החוקרים חייבים לגלות רגישות רבה כלפי המתלוננת, ומצד שני לאסוף כל פרט מידע ובנוסף לערוך עימות במידת הצורך. כשנותנים לחייל צעיר עם ותק של חצי שנה בצבא לחקור פרשות כאלה, אז התוצאות עגומות. תבין - במשטרה לוקח עשר שנים לפני שחוקר מגיע ליחידה מרכזית כדי לחקור תיקי רצח, אונס ופשיעה חמורה אחרת. נראה לך שחוקר צעיר במשטרה יקבל לידיו טיפול בתיק אונס, ללא פיקוח מקרוב של קצינים בכירים? אין חיה כזו".
גורם בכיר במערכת המשפט הצבאית מנסח כך את הבעיה: "בשל גילם וחוסר ניסיונם, חוקרי מצ"ח רבים נוהגים בחוסר מתינות ולוקים בשיקול דעת. נחקרים בעבירות פעוטות עשויים לעבור חקירה ממושכת ומשפילה, ומנגד, במקרים של חשדות כבדי משקל עשויות לא להתבצע פעולות חקירה מהותיות בשל חוסר ניסיון של החוקר".
"הבעיה של חוקרי מצ"ח? הם חושבים שהם להב 433"
ההכשרה של חוקרי מצ"ח נמשכה בעבר כחמישה חודשים - קורס של תשעה שבועות ואחריו חניכה בשטח שארכה כשלושה חודשים. בסוף השנה שעברה הוכרז על הכשרה חדשה ומקוצרת: קורס בן שישה שבועות, חניכה בבסיסים שנמשכת חודשיים והסמכות של שבועיים-שלושה. זה, לשיטת צה"ל, אמור להספיק כדי להפוך בני 18 לחוקרים שמסוגלים להתמודד הן עם פשיעה חמורה והן עם המערכת הצבאית, על הביורוקרטיה והפוליטיקה הייחודיות שלה.
לדברי רב נגד בדימוס דידי, אין מנוס מלבדוק את האפשרות של העברת תיקי חקירה מורכבים לטיפול המשטרה הכחולה.
כלומר, להוציא את התיקים ממצ"ח.
"כן, צריך לבחון אפשרות רצינית של העברת חקירות מורכבות לטיפול המשטרה. יש בה יחידות מובחרות כמו להב 433 שיכולות לתת מענה למקרים שמצ"ח לא יכולה לחקור כראוי בגלל חוסר ניסיון של חוקרים או אמצעים טכנולוגיים". אפשרות נוספת שמעלים דידי וקצינים אחרים לשעבר במשטרה היא גיוס לשורות מצ"ח של חוקרי משטרה ותיקים שפרשו מהשירות ויוכלו לסייע בחקירות סבוכות על תקן אזרחים עובדי צה"ל.
דידי הוא לא המרואיין היחיד שמזכיר את יחידות העילית של המשטרה. "אתה רוצה לדעת מה הבעיה הכי גדולה של חוקרי מצ"ח? הם חושבים שהם ברמה של להב 433", אומר גורם צבאי בכיר. "הם מאוד שחצנים ויהירים, אבל זו בדיחה להשוות בין הגופים האלה. הם ממש חיים בסרט. שלא תהיה אי הבנה, חוקרי מצ"ח משתדלים לעשות את עבודתם על הצד הטוב ביותר, אבל להב 433? הם רחוקים מזה שנות אור".
"חוקרים מנסים לשכנע נחקרים לא להיוועץ בסנגור"
טוראי א', ששירת בבסיס באזור השרון, הפך בשנה האחרונה למלך הטלגראס. בחודשים ספורים הוא ביצע מאות עסקאות סמים עם חיילים ואזרחים וגרף רווחים של יותר מ-100 אלף שקל. חוקרי מצ"ח שקיבלו מידע על פעילותו ביצעו לו האזנות סתר ועצרו אותו.
כתב האישום שהוגש נגד א' כלל עשרות סעיפים. על סמך ניסיון העבר בעבירות דומות, הוא היה צפוי לעונש מאסר חמור עד כדי שבע שנים. אלא שבסופו של דבר נאלצה התביעה לחתום על הסדר טיעון ששלח אותו ל-32 חודשי מאסר בלבד. הסיבה: קשיים ראייתיים שחשפו סנגוריו של א', עורכי הדין שי לוי וצחי מצרי. אלא ש"קשיים ראייתיים" הוא ביטוי מעט מטעה בהקשר הזה - כי א' נעצר על סמך הקלטות סתר בלבד. מאות עסקאות סמים, אפס ראיות מלבד הקלטות? המספרים לבדם מעידים על כשל תמוה בחקירה.
מהצד השני של הדברים, עורכי דין פליליים טוענים שמצ"ח מנצלת את חוסר הידע של החיילים הנעצרים בחשד לעבירות סמים: החוקרים לא תמיד מבהירים להם את זכותם ליצור קשר עם עורך דין, והתוצאה היא שחיילים רבים מודים בעבירות סמים שלא ביצעו ונשארים עם רישום פלילי. "אנחנו נתקלים במקרים רבים של חיילים שחוקרי מצ"ח לא טרחו ליידע אותם על זכויותיהם, ויש כאלה שמתוך לחץ מודים בדברים שהם לא עשו", אומרים עורכי הדין מיכאל כרמל ודן אסלנוב, מומחים לדין פלילי ולדיני צבא. "מניסיוננו - החוקרים לא מקצועיים, עושים עבודה קלוקלת, הרבה פעמים לא עורכים מסדרי זיהוי ומסתפקים בלהציג תמונות לנחקרים. הם מקבלים המון כוח וסמכויות בגיל צעיר מדי".
גורם במערכת המשפט הצבאית מחזק את הטענות של עורכי הדין: "יש חוקרים שרואים בסנגור מכשול בדרך להוצאת הודאה מהנחקר, והם מנסים לשכנע נחקרים לא להיוועץ בסנגור. חלקם רומזים שעדיף לא ליצור רושם 'חשוד' או שפשוט אין בזה צורך".
"צה"ל קיבל הזדמנות לחקור את עצמו ונכשל בגדול"
כבר בשנת 2005 התייחס הכתב הצבאי דאז של עיתון "מעריב", עמיר רפפורט, לבעיות האינהרנטיות בתפקודה של מצ"ח. בתחקיר שערך גילה כי מתוך 92 חקירות מצ"ח בנוגע לחיילים שירו לעבר פלסטינים וגרמו לפציעתם או למותם, רק ב-29 מקרים הוגשו כתבי אישום נגד החיילים. רפפורט חשף מקרים רבים של מחדלים בחקירות מצ"ח, וגורמי צבא שרואיינו בכתבה קבעו כבר אז: יש להעביר את החקירות הפליליות לידי המשטרה.
"צריך להוציא חקירות כאלה החוצה כדי לשמור על האמינות שלנו ולהוכיח שאין לנו מה להסתיר", צוטט המפקד היוצא דאז של המכללה לפיקוד ומטה, תת אלוף יעקב זיגדון. מי שהיה אז הפרקליט הצבאי הראשי, אל"מ בדימוס עו"ד אילן כץ, היה נחרץ יותר בדבריו למעריב: "צה"ל קיבל הזדמנות גדולה מהחברה הישראלית לחקור את עצמו, אבל הוכיח שהוא נכשל בגדול. לכן אין ברירה אלא להורות על חקירות חיצוניות לצה"ל".
באחרונה נרקמה תכנית להקמת יחידה לחקירות אירועים מבצעיים שתהיה מורכבת מחוקרים ותיקים ששירתו במצ"ח בשלל תפקידים. היוזמה באה מתוך דו"ח "ועדת טירקל" משנת 2011; בדו"ח, שנדרש לאירועי משט ה"מרמרה", נטען כי לא ייתכן שהצבא יחקור את עצמו לגבי חשד להפרת דיני מלחמה. הופיעו בו המלצות לתחום את שיקול דעתו של הפרקליט הצבאי הראשי, והוכרז כי על המשטרה הצבאית החוקרת להקים משרדים בשטחים שבהם ישרתו דוברי ערבית כדי להקל על התושבים להגיש תלונות.
בשנה האחרונה פרסם מבקר המדינה דו"ח שבו נקבע חד משמעית כי על צה"ל "לשפר את מנגנוני הבירור והחקירה שלו במהלך מבצעים צבאיים". הדו"ח בא בעקבות אירועי מבצע "צוק איתן", שבו מפקדים בשטח ערכו תחקירים עצמאיים ולא חוקיים לכאורה. על פי המבקר, מתוך מאות מקרים שנבדקו על ידי רשויות החקירה השונות, הועברו לידי מצ"ח 25 תיקים בלבד. מרביתם הסתיימו ללא נקיטת הליכים נגד חיילים ורק חקירה אחת הובילה לכתב אישום - פרשת הביזה של לוחמי גולני בשכונת שג'אעיה בעזה. שלוש חקירות נוספות יסתיימו בקרוב.
בתגובת דובר צה"ל לדו"ח מבקר המדינה נאמר בין השאר: "צה"ל מקדם בברכה את דו"ח המבקר, ילמד בקפידה את ממצאיו ויפעל ליישום הליקויים... צה"ל כבר החל ביישום המלצות 'ועדת טירקל', כך למשל הוקמה יחידה ארצית של מצ"ח לחקירת פעילות מבצעית".
"נביא את בעלך לחקירה ונספר לו שאשתו בוגדת בו"
לפני כשבע שנים זיכה בית הדין הצבאי ביפו חייל שהואשם בשימוש בסמים עקב מחדלי חוקרי מצ"ח. השופטת אורלי מרקמן מתחה ביקורת נוקבת על החוקרים: "חוקרי מצ"ח מסרו עדויות מגמתיות ומטעות בניסיון לחפות על מחדלי חקירה. עדותו של הקצין הייתה מעושה, בלתי רצינית ובלתי הגיונית. נראה כי החוקרים שיבשו מסמכים בתיק החקירה והדבר מעורר חשד שמא אין מדובר באירוע חד פעמי של שיבוש מסמכים ועריכתם אלא בתופעה שחוזרת על עצמה בבחינת הרגלי עבודה".
בהקשר הזה, גורם בכיר במערכת המשפט הצבאית חושף הרגל בעייתי במיוחד שהשתרש במצ"ח: "רוב החקירות לא מצולמות או מוקלטות ודברים רבים מתועדים רק על ידי החוקר, בזיכרון דברים שהוא עורך לאחר מעשה. אפילו במקרים שבהם חלה חובה לתעד את החקירה בווידאו מוציאים את הנחקר מהחדר ומעודדים אותו להודות בחשדות מחוץ לטווח תיעוד המצלמות".
היעדר התיעוד פותח את הצוהר לשיטות חקירה פסולות. לפני כשלוש וחצי שנים היכה בלש מצ"ח באכזריות חייל חשוד שהיה כבול באזיקים. הוא בעט ברגליו והיכה אותו בסטירות ואגרופים בפניו. כתוצאה מהמכות נשברה אצבע באחת מידיו של החייל. הבלש ניסה להסתיר את מה שקרה בדו"ח מפוברק, אולם בית הדין הצבאי גזר עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר, שאותם ריצה בעבודות שירות בבסיס. ואגב שיטות פסולות, הנה סיפור מהשנה האחרונה: נגדת נחקרה בחשד לקיום יחסי מין עם חייל. כשהכחישה את הטענות, חוקרי מצ"ח איימו עליה ש"נביא את בעלך לחקירה ונספר לו שאשתו בוגדת בו" (הסנגוריה הצבאית שיגרה מכתב תלונה חריף בעניין לפצ"ר, שהבטיח כי הנושא ייבדק).
כאמור, לא רק בשלב החקירה מתגלות בעיות חמורות: בשנה האחרונה בלבד נמלטו ממתקני מעצר שלה שני חיילים שנחקרו בגין עבירות שונות. במתקן החקירות של מצ"ח יואב יצא חייל מחדר החקירות לעשן סיגריה ללא פיקוח של החוקר; הוא ניצל זאת כדי לקפוץ מעל הגדר ולברוח. כעבור יממה הסגיר את עצמו. במקרה אחר, חייל שהוחזק במתקן הכליאה בכלא 4 דילג בין גגות הכלא ונמלט מהמקום. הוא נתפס כעבור מספר שעות. לצד המקרים האלה זכור אירוע מלפני כשלוש שנים, שבו חייל שהובא לבית הדין הצבאי מלווה בשוטרי מצ"ח ניצל חוסר עירנות שלהם כדי לקפוץ מחלון הבניין ולהימלט.
קצרה היריעה מלפרט את כל המחדלים שהעלה התחקיר שערכנו בחודשים האחרונים, אבל נדמה שהשורה התחתונה ברורה: משהו יסודי צריך להשתנות במשטרה הצבאית החוקרת.
תגובת דובר צה"ל:
"המשטרה הצבאית החוקרת פועלת לאכיפת הדין בקרב משרתי צה"ל באופן מקצועי ללא מורא ומשוא פנים. מפקדי וחוקרי היחידה עושים לילות כימים לחקירת חשדות בדבר ביצוע עבירות פליליות על ידי משרתי צה"ל עד להגעה לחקר האמת. היחידה ומשרתיה עצמאיים בפועלם פעילות היחידה נעשית באופן ענייני ושקוף, וממצאי החקירות עומדים למבחן מתמיד בפני בתי הדין הצבאיים. כמו כל גוף אחר מתרחשות לעיתים תקלות המחייבות לימוד והפקת לקחים. מצ"ח כגוף לומד - מתחקר את עצמו ופועל למניעת תקלות בעתיד".
גורם בכיר במשטרה הצבאית: "תיקים רגישים במיוחד נמצאים בבקרה אישית של מפקדי המרחבים"
בתגובה לטענות המועלות בכתבה מסר גורם בכיר במשטרה הצבאית: "בנוגע לטיפול בתיקים רגישים, במצ"ח משרתים חוקרים ומפקדים מנוסים. ביחידה נערכו לאחרונה שינויים מבניים וארגוניים במטרה לייעל, למקד, למקצע ולהיטיב את תהליכי העבודה ביחידה. במסגרת זו אוחדו מסגרות ודרגת מפקדי הבסיסים (המקבילים לתחנות המשטרה) הועלו כולם לדרגת רב-סרן. הקצינים מחזיקים בידע וניסיון רחב בחקירות ומעבירים ידע זה גם ליתר המשרתים תחת פיקודם. לאור העיסוק הרגיש מתקיים תהליך בקרה סדור אחר הטיפול בתיקי החקירה. תיקים רגישים במיוחד נמצאים בבקרה אישית של מפקדי המרחבים, קצינים בדרגת סגן אלוף ובמקרים המתאימים גם של מפקד המשטרה הצבאית החוקרת, קצין בדרגת אלוף משנה.
"בתיקים המתאימים עורכים את החקירות קציני חקירות במילואים להם ניסיון רב בחקירות מורכבות הן בשל ניסיון העבר שלהם במצ"ח והן בשל ניסיונם באזרחות. באשר להצעה להעביר את הטיפול בתיקים המורכבים למשטרת ישראל - הטיפול בתיקים הנוגעים למשרתי צה"ל דורש היכרות עם המערכת הצבאית על מורכבותה והאתגרים אותם היא מציבה.
"בנוגע לשינוי בהכשרה, תכליתו הייתה לאפשר גמישות במעבר החוקרים למקצועות אחרים – בילוש, מודיעין וכיו"ב ואולם לא זוהתה כל פגיעה במקצועיות החוקרים או תוצרי חקירותיהם.
"הטענה בדבר אי מתן זכויות לנחקרים אינה נכונה. חוקרי מצ"ח מקפידים על הוראות הדין קלה כבחמורה. הטענות המועלות בעניין זה נבחנות באופן פרטני הדיוני בתי הדין הצבאיים בכל הליך בו הן מועלות.
"בנוגע לאבדן תיקי חקירה, התופעה אינה מוכרת למצ"ח. אין כל בסיס לטענה שבתי הדין הצבאיים נוקטים יד קלה כלפי עבריינים בצה"ל בשל אובדן תיקים או חומרי חקירה. לעניין מקרה הבריחה ב-2017, האירוע תוחקר והלקחים הופקו. לנושא תיק אבו רחמה - תיק החקירה אכן אבד לאחר כ-10 שנים של ניהול הליכים, אבל מדובר במקרה חריג שאינו משקף את המצב הכולל. המקרה מצוי בבחינה והלקחים ממנו נלמדו.
"בעניין השינויים ביחידה, בעקבות דוחות של ועדות ציבוריות הוקמה בשנת 2017 יחידת מצ"ח לחקירות מבצעים (יאל"מ) הפועלת בשנה וחצי האחרונות לחקירה ומיצוי דין בעבירות מבצעיות. היחידה מקצועית ועם הקמתה התקצרו פרקי הזמן לטיפול בחקירות מורכבות אלו".