שלושת הגברים התמקמו בשעת לילה מאוחרת מול הבית בכפר אל-פורידיס שבשומרון. אחד מהם שלף מתוך מעילו הצבאי פחית של משקה האנרגיה XL שהוסבה למטען חבלה מאולתר, מלא אבק שריפה ומלופף באיזולירבנד שחור. בלי להתמהמה או לבדוק מי נמצא בבית הוא השליך את המטען, שגרם לפיצוץ עז ולשריפה. השלושה יידו אבנים לעבר הבית לפני שנמלטו מהמקום בחסות החשיכה.
הפיצוץ שהחריד את הכפר הפלסטיני העיר גם את סעד, תושב המקום, שהפך לאיש מפתח בפרשה כעד ראייה. "התעוררתי מהרעש וראיתי שריפה, ואחר כך ראיתי שלושה אנשים בורחים", סיפר בשעתו סעד לאיתי בלומנטל, הכתב הצבאי של חדשות כאן 11. "נעלתי את הבית ורדפתי אחריהם, אבל הם ברחו לתוך המוצב הצבאי. ראיתי אותם בין העצים ורצתי אחריהם עד לבסיס".
המוצב שאליו ברחו השלושה הוא הרודיון שבגוש עציון. סעד יצר קשר עם קציני צה"ל במקום וחשף בפניהם את המקרה; הקצינים, שהבינו את חומרת המעשה, הביאו אותו לידיעת חוקרי מצ"ח. מהר מאוד התברר מה עמד מאחורי היוזמה האלימה שנקטו החיילים בליל 27 בנובמבר 2022: נקמה של שריונרים דרוזים המשרתים בהרודיון על חטיפת גופתו של הנער הדרוזי טירן פרו בידי מליציות מג'נין, וסירובן להחזיר את הגופה לישראל.
מחבלים מהג'יהאד האיסלאמי נכנסו לבית החולים בג'נין, ולטענת בני משפחתו של טירן פרו ניתקו אותו מהמכשירים בעודו בחיים, גרמו למותו וחטפו את גופתו. בתמורה דרשו לשחרר 16 גופות מחבלים המוחזקות בישראל
לדעת מה קרה זה דבר אחד, ולהוכיח שחיילי צה"ל ניסו לבצע פיגוע נקמה בפלסטינים זה עניין אחר לגמרי. למרות שהחוקרים תשאלו חיילים רבים, הם נתקלו בתחילה בחומת שתיקה ולא הצליחו להשיג ראיית זהב שתפליל את החיילים המעורבים. אבל כשהחקירה התמקדה בחיילים היהודים שחלקו חדרים עם החיילים הדרוזים מגדוד 46 של השריון, מישהו סוף-סוף דיבר.
טוראי אילן (שם בדוי), שנחקר באזהרה לאחר שהתברר שהיה בסוד העניינים, פתח את כל הסיפור. עדותו, שמתפרסמת כאן לראשונה, סללה את הדרך להגשת כתב אישום חמור נגד השריונרים. מדברים שאמר לחוקריו עולה כי שני חיילים דרוזים שגרו איתו בחדר יזמו את הפעולה וניסו לשכנע אותו לקחת בה חלק; אילן טען שסירב על הסף, אבל כבר בתחילת חקירתו הצהיר שהוא לא מתכוון להתעמת עם החיילים הנוקמים. "אני לא מוכן לבצע עימות איתם, זה מפחיד אותי באמת. אני לא יודע מה הוא (אחד החשודים – ש"א) יעשה אם הוא יראה שפתחתי עליו", הסביר אילן. "אני באמת מבקש לא לעשות את זה".
לשאלת החוקר אם הוא חש מאוים השיב אילן: "פחדתי מה יקרה אם אני אגיד לכם דברים והם יגלו שאמרתי את הדברים האלה. כאילו, ממה שהם יעשו. פחדתי על החיים שלי".
בשלב זה חזר חוקר מצ"ח לאירועים שקדמו לפיצוץ ושאל את אילן מתי הבין שחבריו מתכוונים להשתמש במטען חבלה. "ברגע שהם אמרו שזה ישרוף בית, שהם יזרקו את זה וזה יעשה שריפה", השיב החייל וחזר: "הם אמרו שהם יזרקו את זה לעבר בית פלסטיני. הם אמרו שזה בשביל לשרוף".
כשאילן נשאל למה לא דיווח על כך למפקדיו, הוא הסביר: "פחדתי שהם יגלו שאני אמרתי את זה, וגם אלה היו פשוט דיבורים. לא חשבתי שהם באמת יעשו את זה [...] לא חשבתי שהם באמת ילכו וינסו לפגוע באנשים".
אמרתי לעצמי בראש שזה מסוכן
לפני כשלושה שבועות הוגש כתב אישום נגד שני החיילים הדרוזים שעליהם דיבר אילן. לפי עדותו, הרעיון של פיגוע נקמה נולד אצלם מתוך הזעם על חטיפת גופתו של פרו – זעם שהוציא לרחובות רבים מבני העדה הדרוזית והכניס ללחץ הן את מערכת הביטחון והן את הרשות הפלסטינית. אלא שעל פי החשד, גם אילן עצמו לקח חלק באותה פעולה, ומאוחר יותר הוגש גם נגדו כתב אישום חמור.
בעקבות חטיפת הגופה נערכו הפגנות סוערות ביישובים דרוזיים רבים. הדרישה הייתה להחזיר את פרו הביתה ללא תנאי; אחרת, איימו עשרות צעירים חמושים, ניכנס בכוח לג'נין ונפגע בתושבים
אילן סיפר שאחד הנאשמים, זכי (שם בדוי), לקח את החטיפה קשה ואישי. "הוא היה עצבני ממש על כל העניין הזה. שאלתי למה הוא כזה עצבני, וזכי אמר לי שהוא רוצה לזרוק אבנים על בתים בגלל החטיפה. גם סמיח (הנאשם השני, שם בדוי – ש"א) כעס מאוד, הוא כל הזמן אמר שהדרוזים לא ישתקו על מה שעשו לטירן. זה היה יום אחרי שחטפו את הגופה של הנער".
בעדותו תיאר אילן את הרגע שבו הפכו הדיבורים למעשים – והאבנים למטען חבלה. על פי התיאור, שתואם את הממצאים בשטח, המטען המאולתר הורכב מפחית XL, אבק שריפה מכדורי רובה M16 ושמן דליק. אילן העיד גם שבסוד העניינים היה לוחם דרוזי נוסף, נעים (שם בדוי), אלא שבחקירה נוצר קושי לקבוע מה בדיוק היה חלקו בסיפור. "נעים לא היה שם כשהם בנו את המטען", אמר אילן, "אבל אני חושב שהוא בא אחרי שהם חזרו עם השמן". כך או כך, נגד נעים לא הוגש כתב אישום בהיעדר הוכחות למעורבותו בפרשה.
כשהלוחמים החלו לחפש פתיל למטען החבלה, אילן ניסה לדבריו להניא אותם מלבצע את הפיגוע. "אמרתי שהם מפגרים, שלא יעשו את זה", אמר בחקירה.
חוקר: "מה סמיח סיפר לך?".
אילן: "שהוא מתכנן נקמה. הוא לא פירט איך הוא רוצה לנקום [...] הוא רק אמר שתהיה נקמה".
חוקר: "מה הוא אמר בנוגע למטען?".
אילן: "אני רק זוכר בוודאות שהוא אמר 'נקמה', 'נקמה'".
חוקר: "הבנת שזה מטען. למה הבנת שזה יכול לגרום?".
אילן: "ידעתי שהכוונה היא שזה יתפוצץ [...] אמרתי לעצמי בראש שזה מסוכן".
כשסמיח נחקר לראשונה במצ"ח, הוא הכחיש את חלקו בפרשה וטען שאילן היה זה שסיפק את הפחית להכנת המטען. כשעומת עם הטענה הזו השיב אילן שזכי היה מי שהביא את פחית ה-XL, וטען שסמיח שיקר בעדותו: "הוא שיקר כשאמר שהבאתי את הפחית, הוא משקר על הרבה דברים [...] כל מילה שנייה שלו היא שקר".
בשלב זה סיפר אילן לחוקריו שחייל יהודי נוסף, נאור (שם בדוי), סייע לעטוף את המטען באיזולירבנד שחור. כשנאור עצמו נחקר במצ"ח, הוא הכחיש וטען שדיבר עם זכי וסמיח על ההשלכות של מעשיהם. "הזהרתי אותם מפגיעה באחרים, אמרתי להם שחבל להם להסתבך", אמר נאור לחוקרת מצ"ח. "אני באמת לא עשיתי כלום, הייתי במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, הכי לא נכון. לא חשבתי שהם באמת יעשו עם זה משהו, הייתי בטוח שהם רק מדברים ולא מתכוונים לעשות את זה. בדיעבד יצאתי תמים".
מזל שזה נגמר כמו שזה נגמר
חטיפת גופתו של טירן פרו בן ה-17 הסעירה את מדינת ישראל. זה קרה ב-22 בנובמבר, שישה ימים לפני השלכת המטען על הבית באל-פורידיס; פרו, תיכוניסט תושב דאליית אל-כרמל, נכנס עם חברו דרך מעבר גלבוע לכפר ברטעה, שחציו נמצא בשליטת הרשות הפלסטינית וחציו האחר בשליטת ישראל. השניים היו בדרכם לקניות בכפר כשהיו מעורבים בתאונת דרכים קשה. פרו פונה לבית החולים בג'נין כשמצבו מוגדר קשה מאוד, ואילו חברו הוטס במסוק לבית החולים רמב"ם.
פרו מת מפצעיו כעבור יממה. הטרגדיה של משפחתו נהפכה למשבר ביטחוני כשמחבלים חמושים מארגון הג'יהאד האיסלאמי נכנסו לבית החולים, ולטענת בני משפחה ניתקו אותו מהמכשירים בעודו בחיים, גרמו למותו וחטפו את גופתו. בתמורה דרשו לשחרר 16 גופות מחבלים המוחזקות בישראל, ובהן גופתו של רעד חאזם, שביצע את פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב בשנה שעברה. בישראל סירבו בתוקף לדרישה.
טירן פרו נקבר בישראל, והרוחות לכאורה נרגעו. ברשתות החברתיות שיבחו את בני העדה הדרוזית על עמידתם האיתנה ועל האיומים להיכנס לג'נין – שלתפיסת רבים גרמו לפלסטינים להתקפל ולהחזיר את הגופה
בעקבות חטיפת הגופה נערכו הפגנות סוערות ביישובים דרוזיים רבים. הדרישה הייתה להחזיר את פרו הביתה ללא תנאי; אחרת, איימו עשרות צעירים חמושים, ניכנס בכוח לג'נין ונפגע בתושבים. "תחזירו את הגופה לפני שיתחילו בעיות, עוד הלילה. אם לא נקבל את גופת בננו ואחינו טירן – אנחנו לא נסלח ולא נחוס על אף אחד, ראו הוזהרתם", איימו החמושים בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות.
כאמצעי לחץ נוסף על הפלסטינים הושמעו איומים לפגוע בשוהים לא חוקיים בישראל ולהחזיק בהם כבני ערובה עד להחזרת גופתו של פרו. ביישוב ירכא מימשו חמושים דרוזים את האיומים, חטפו שלושה תושבי חברון ואיימו לפגוע בהם אם גופתו של פרו לא תוחזר. בסופו של דבר נסוגו החמושים, והשלושה שנפצעו באורח קל עד בינוני פונו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.
בינתיים הפצירו בני משפחתו של פרו בצה"ל שלא ליזום מבצע בג'נין לשחרור הגופה, מחשש שחיילים ייפגעו. המשפחה הודיעה שהיא מוכנה לחכות עד שהרוחות יירגעו וגופת הבן תוחזר בשקט, אלא שהפרשה המשיכה להסעיר את מערכת הביטחון. החשש היה שמליציות דרוזיות יממשו את האיום, ייכנסו לג'נין – ואז לך תדע מה יהיה.
הרמטכ"ל אז, אביב כוכבי, קיצר את ביקורו בארצות הברית כדי לחזור בדחיפות לארץ לטפל במשבר. גורמים בצה"ל איימו שאם הגופה לא תוחזר מיד, יחידות מיוחדות ייכנסו למבצע בג'נין. האולטימטום, שהועבר באמצעות צינורות דיפלומטיים לגורמים ברשות הפלסטינית, עשה את שלו. הגופה הוחזרה לישראל ביום שבו היה אמור פרו לחגוג 18.
טירן פרו נקבר בישראל, והרוחות לכאורה נרגעו. ברשתות החברתיות שיבחו גולשים את בני העדה הדרוזית על עמידתם האיתנה, ואת החמושים על האיומים להיכנס לג'נין – שלתפיסת רבים גרמו לפלסטינים להתקפל ולהחזיר את הגופה. ב-1 בדצמבר 2022 חוסל מי שפיקד על מבצע חטיפת הגופה מבית החולים – מוחמד א-סעדי. הוא נהרג במהלך חילופי אש בין לוחמי צה"ל למחבלים בכפר בורקין הסמוך לג'נין.
השריונרים יצאו למסע הנקמה הפרטי שלהם בשבוע שבין החזרת הגופה לסגירת החשבון עם א-סעדי. למזלם של בני הבית שעליו הושלך המטען, הם יצאו ללא פגע מהפיצוץ ומהשריפה שבעקבותיו. "זה יכול היה להסתיים באסון כבד ולגרום למהומות שהיו מבעירות את השטחים", מעריך כיום גורם צבאי בכיר. "מזל שזה נגמר כמו שזה נגמר".
אנשים אלימים שהכבוד חשוב להם
השלכת המטען על בית המשפחה הפלסטינית הובילה לגל של גינויים בעדה הדרוזית. מנהיגי העדה וראשי הרשויות הדרוזים הצהירו שמדובר במעשה חמור; אדי פרו, דודו של טירן, הצהיר: "זה לא מכובד ולא מקובל עלינו. אנחנו מבקשים מכל הצעירים הדרוזים באשר הם, חיילים או צעירים, לנהוג באיפוק ובכבוד". גם המנהיג הרוחני של העדה, שיח' מוואפק טריף, גינה את מעשה הנקם: "אני מוקיע מעשי אלימות מכל סוג שהוא. אין שום הצדקה או לגיטימציה, ולו ברמז, לכל מעשה לא חוקי כלפי אדם או רכוש. אין זו דרכם ורוחם של חיילי צה"ל בכלל, ושל חיילי צה"ל הדרוזים בפרט".
עם ההצהרות הללו ברקע, חוקרי מצ"ח דרשו מאילן להתעמת עם זכי וסמיח. בשלב מסוים הסכים החייל לעימות בתנאי שהפרקליטות הצבאית תבטל את כתב האישום נגדו או תפחית בעונשו אם יורשע בסיוע בפרשה. "אני יודע שאתם בבעיה עם נאור, אבל אני מוכן לעזור לכם רק אם יבואו לטובתי", אמר אילן. החוקרים סירבו להתחייב, אילן מצדו המשיך להביע חשש מהעימות – וזה לא יצא לפועל. בסופו של דבר מצא את עצמו אילן מול סעיפי אישום זהים לאלה של חבריו.
ר', חיילת שמשרתת בבסיס הרודיון, העידה בחקירתה שסמיח תיעד בטלפון שלו את השלכת מטען החבלה ויידוי האבנים לעבר הבית, והראה את הווידאו לה ולכמה חיילים אחרים. "הסרטון היה חשוך ולא ראו את הפנים שלהם", ציינה החיילת.
חוקר: "שאלתם את סמיח מה הסיבה לצילום הסרטון?".
ר': "אנחנו יודעים בגדול שזה בגלל שחטפו את הצעיר הדרוזי, אז הם רצו לנקום [...] סמיח אמר שזו נקמה והראה לנו סטורי שהוא שיתף בו פוסט של הצל שקשור לנושא הזה".
חוקר: "את יודעת שסמיח לקח חלק בסרטון?".
ר': "הוא התגאה בסרטון. הוא לא אמר את זה מפורש, אבל אני הסקתי את זה".
חיילת אחרת סיפרה שעוד לפני הפעולה באל-פורידיס, זכי השתמש באולר כדי להשחית צמיגים של כלי רכב בבעלות פלסטינית במהלך פעילות באזור איו"ש.
חמישה מהחיילים, ובהם החשודים המרכזיים בפרשה, נחקרו קודם להגעתם למצ"ח גם בשב"כ. כמה מהחיילים שהיו בחמ"ל, שממנו נשלטות המצלמות שתיעדו את האירוע, זיהו שניים מהמעורבים בהשלכת המטען; אחד החיילים, רב"ט א', אמר לחוקרי מצ"ח כי מדובר בזכי ובסמיח ואמר: "שניהם אנשים אלימים שהכבוד חשוב להם, וכנראה שזה גרם להם לעשות איזה מעשה שלא צריך לעשות [...] יום לפני המקרה הם אמרו לחיילת אחת שהם מתכוונים לעשות מעשים לא טובים".
אחת הנחקרות, סמלת א', סיפרה שהמ"פ זימן אותה לפגישה על האירוע, וכי לאחר הפגישה היה לה מפגש קשה עם זכי וסמיח. "כשיצאתי ממשרד הם באו ודיברו איתי, איימו עליי. אני בטוחה שזה הם", אמרה א'.
לוחם אחר העיד שאחד הפלסטינים מהבית שהותקף רדף אחרי זכי וסמיח כשנמלטו לעבר המוצב. "הייתי שם", אמר הנחקר שזיהה בבירור את שני הנאשמים באחד הסרטונים. "סמיח, כפרה עליו, אי אפשר לפספס אותו. הוא בן אדם ענק", הסביר הלוחם.
עדות המפתח לכל אורך החקירה הייתה זו של אילן. בין השאר הוא סיפר לחוקרים מתי הבין שפחית ה-XL הופכת למטען מאולתר: "ברגע שהם שמו את אבקת השריפה בפחית זה הפך מבחינתי להיות מטען, כל ניצוץ הכי קטן יכול להדליק את זה". אילן סיפר גם שעוד לפני הפעולה הלילית, סמיח הראה לו תיעוד וידאו שלו ושל זכי מיידים אבנים על בית של פלסטינים באזור. "כשהוא הראה לי את הסרטון הוא אמר, 'תראה, אבל תהיה בשקט'. הוא אמר לי 'אנחנו לא נשתוק ולא נסלח על טירן פרו".
זה קטע גזעני
כשזכי נחקר בפרשה הוא הכחיש כל קשר להשלכת המטען וליידוי האבנים. "תגלו אם הם מדברים אמת או מנסים להפיל אותי", הגיב זכי על העדויות נגדו. "אני לא יודע למה הם רוצים לעשות את זה, אין לי שום סכסוך איתם ואין להם משהו נגדי [...] סמכתי עליהם שיגידו את האמת".
כשהחוקרים סיפרו לו על עדותו של אילן, זכי אמר בתגובה: "כל מה שהוא סיפר זה שקרים, הוא עדיין ממשיך להמציא דברים. אני לא יודע למה". בהמשך טען שהחיילים היהודים מעלילים עליו בגלל שהוא דרוזי: "זה קטע גזעני. בגלל שאני וסמיח דרוזים רוצים להפיל עלינו הכל [...] הוא (אילן – ש"א) משקר, אחי. אני לא עושה דבר כזה גם אם ייתנו לי מיליון שקל". זכי הכחיש גם שאיים על סמלת א'.
סמיח מצדו טען בתוקף שהיוזמה לאירוע כולו הייתה של זכי, אבל התעקש שחברו הגדיר את פחית ה-XL המשופצרת כסוג של נפץ או זיקוק, לא מטען חבלה. סמיח גם סיבך בעדותו את אילן, וטען ש"הוא הביא מהרצון שלו את הפחית, זה היה הרעיון שלו להכניס פנימה את אבק השריפה".
חוקר: "זכי אמר לך מפורשות שזה לא מטען חבלה?".
סמיח: "מאה אחוז. שזה בשביל הרתעה".
חוקר: "איך בדיוק זכי אמר את זה?".
סמיח: "אמרתי לו בערבית, 'מה אתה עושה, זה יכול להרוג אנשים, נדפק לך המוח?'. הוא אמר לי, 'אל תדאג, זה בשביל הרתעה. אני לא מתכוון לפגוע באף אחד, זה רק יעלה באש'".
בינתיים המשיכו חיילים אחרים לסבך את זכי ואת סמיח. כך למשל סיפר סמל ש' לחוקרים שכשראה את השניים יוצאים מהבסיס, הוא שאל אותם מה הם נושאים ושמע בתשובה "מטען חבלה". ש', שצפה באותה עת במשחק כדורגל בטלוויזיה, שאל את סמיח "בשביל מה", ולדבריו האחרון ענה לו "נקמה, נקמה".
שני הלוחמים הדרוזים המשיכו להכחיש את החשדות, אבל העדויות נגדם הספיקו כדי לבסס את כתב האישום שהוגש לבית הדין הצבאי. הוא מייחס להם ייצור נשק, חבלה בכוונה מחמירה, היזק בזדון והדחה בחקירה.
זכי, סמיח ואילן עצורים כעת עד תום ההליכים נגדם.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה:
"התביעה הצבאית הגישה כתבי אישום חמורים נגד שלושה חיילים בגין זריקת מטען מאולתר לעבר בית פלסטיני באל-פורדיס בחטיבת ״עציון״. על פי כתבי האישום שהוגשו, הנאשמים הרכיבו מטען חבלה מאולתר, והשליכו אותו לעבר הבית, בעת שהיה מאוכלס במספר בני אדם, בכוונה לגרום לשריפה בבית, כנקמה על חטיפת גופתו של הצעיר הישראלי טירן פרו ז״ל בג'נין. בנוסף, שניים מהנאשמים יידו אבנים לעבר אותו בית מספר ימים קודם לכן, למחרת חטיפת הגופה, וניסו להניא חיילת מיחידתם לדווח פרטים שסיפרו לה אודות מעורבותם במעשים.
לבקשת התביעה הצבאית, ובהתאם להחלטת בית הדין הצבאי, הוארך מעצרם של כלל הנאשמים.
צה"ל רואה בחומרה כל סוג של אלימות וימשיך לפעול למיגורה".
מטעמו של "אילן" ומטעם עורכי דינם של "זכי" ו"סמיח", מיכאל כרמל ודן אסלנוב, טרם נמסרו תגובות. התגובות יפורסמו אם וכאשר יתקבלו.