ספינת ההברחה קלוס סי, תקיפות חיל האוויר שהיו או לא היו בסוריה וסודן ואפילו תקיפות צה"ל בעזה – כולן פעולות מפורסמות של צה"ל, שיחד עם הפעולות שלא זכו לפרסום יצאו לפועל בזכות מודיעין איכותי אותו קיבלו מבונקר סודי ומשוכלל. מאותו בסיס שנמצא אי שם מפקחים חיילים צעירים על לווייני הריגול של מדינת ישראל, אלה שמרחפים סביב כדור הארץ, מתעדים את כל המזרח התיכון ומציצים לחדר השינה של האויב. מה שקורה מאחורי גדרות הבסיס רחוק מהעין וניתן רק לדמיין, אבל העובדה שבשנים האחרונות עלתה פעילות יחידת הלוויינים ב-200 אחוז מלמדת אותנו על המעורבות הגדולה שלהם בפעילות של כל הזרועות בצבא, חיל האוויר הים וכוחות היבשה. הם אלה שלמעשה אחראים על בניית בנק המטרות ועל שלל פעולות נוספות שאסורות בפרסום – וכך הם עושים זאת.
זרוע החלל של יחידה 9900
יחידת הלוויינות של צה"ל היא זרוע ביחידה 9900, יחידה שעד לפני מספר שנים אסור היה לפרסם את שמה אם כי ניתן לנחש שהמספר הוחלף. מדובר ביחידה שהיא העיניים של מדינת ישראל וכוללת מלבד הצופים שבחלל גם את טייסות הסיור והמודיעין של חיל האוויר, מפענחים של תצלומי אוויר, יחידות מיפוי ואת אגו"ז אמ"ן שאחראים על מחקר מידע גיאוגרפי שנאסף על ידי חיל המודיעין, החל בהגעתו של המידע, עיבודו, והפקת מסקנות מודיעיניות.
מדינת ישראל מפעילה לפחות ארבעה לוויינים מסדרת אופק ובנוסף יש עוד מספר לווייני תקשורת אזרחיים. באופן טבעי הנתונים מסווגים אולם לפחות על פי הפרסום הלוויינים הישראלים מסוגלים להפריד עצמים בגודל 50 עד 70 ס"מ לפיקסל. לוויין נוסף המכונה אופק 8 או טכסאר מבוסס על תמונת מכ"ם ולכן אינו מושפע מנתונים כמו יום לילה או מזג אוויר.
אפשר לנחש שאנשי יחידת הלוויינים צפו בספינת הנשק האיראנית קלוס סי ובהתבסס על הנתונים האלה סביר שידעו איפה היא בכל רגע נתון ואפילו כמה מכולות יש על סיפונה. למעשה, לא יהיה זה מופרך לחשוב שהם עוקבים אחרי הנעשה בפרויקט הגרעין האיראני ואפילו סופרים ומנתחים את הסד"כ של האויב. באמצעות הלוויינים הם יכולים להציץ לכל מקום שלישראל יש בו עניין אסטרטגי וכאחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה גם יעדים טקטיים. רמת הכיסוי של היחידה גבוהה וברגע שמתרחש אירוע שמעניין אותם הם יכולים להגיב באופן מידי. זה יכול להיות יעד באיראן, אפילו אירוע הסלמה בדרום או מעקב אחרי מטרה חשובה, בכל רגע נתון לפחות לוויין אחד של היחידה מבצע סריקה שלאחריה מעברים למי שצריך את הנתונים הרלוונטיים.
"היכולת היא על גבול הדמיון וצריך להגיד שיש כל הזמן קפיצה טכנולוגית שמאפשרת לנו לנצל את זה בצורה טובה יותר", מסביר סמל א', חייל ביחידה. "היום אתה יכול לראות כלי רכב או למשל ספינה ולדעת מה העמיסו עליה ולאן זה מתקדם. רמת הפרוט שאתה מגיע אליה היא לא פחות ממדהימה ולפעמים אני חושב עם עצמי כמה זה חזק שמצלמים ככה ממרחק של מאות קילומטרים".
סגן ה' מהיחידה מוסיף: "יש לנו יתרון גדול גם מבחינה טכנולוגית וגם מהבחינה הזו שאני יכול לעבור איפה שאני רוצה מבלי להסתכן. זה לא במקום הסיור האווירי אבל אני לא מטוס ללא טייס שאפשר להפיל או חלילה גרוע מזה, מטוס סיור עם צוות של טייסים שיכולים להפיל ולקחת בשבי. בפעולות שלי אני לא פוגע בריבונות של מדינה וכמעט שאין עלי לחץ של זמן. אני יכול לעקוב אחרי נתיב או ציר למטרה חשודה ואז יש לי את האפשרות לנתח אותה, זה יכול להיות מבנה או משהו אחר".
ילדי החמ"ל
את השליטה על הלוויינים מבצעים מחמ"ל סודי של יחידת 9900 ובו עשרות מסכים ומחשבים מתוחכמים. מדובר בילדים בני 18 ששולטים על מערכת שהשווי שלה הוא מיליוני דולרים. את זה הם עושים אחרי קורס שעל פי אתר חיל המודיעין נמשך ארבעה חודשים. כמובן שיש גם קורסי המשך מתקדמים יותר. לא מדובר בעניין של מה בכך כי במדינות וגופים בחו"ל מפעילי הלוויינים הם חיילים או סוכנים מבוגרים לא פעם בעלי תואר רלוונטי בתחום ההנדסה.
"יש לנו זכות לגייס באופן כמעט בלעדי את הטופ של הנוער הישראלי", מסביר קצין ביחידה. "אני יכול להגיד שבזמן ביקורים של גורמים מחו"ל יש לא מעט הרמות גבה כשהם רואים את הפרצופים הצעירים מול המסכים".
י', חיילת צעירה שלא מזמן השתחררה, מספרת: "זה מאוד מלחיץ ואתה יודע שכל טעות שלך יכולה לעלות הרבה כסף. ברור לך שזה תפקיד שאין בו מקום לטעויות אבל הסיפוק הוא אדיר. לקח לי הרבה זמן להתרגל לזה שאני יושבת במקום ממוזג ומסתכלת על כל מני מקומות בעולם. הייתה לי שיחה עם אבא שאמר שזה מטורף איך ילדים מקבלים כזאת אחריות לידיים ומערכות כל כך יקרות, אבל לדעתי זה מה שמיוחד פה. כל חייל וחיילת יודעים כמה הם חשובים ותורמים לביטחון של המדינה. לי זה מאוד חסר כי הלוויין היה הבייבי שלי".
מהחמ"ל הסודי שלהם הם עוזרים לבנות את מה שמוכר כבנק המטרות של צה"ל. "זה מגיע לרמה שאני אומר לטייס איפה בדיוק הוא צריך לכוון ולירות. היחידה גם מסייעת לו בנתיב הטיסה הטוב והבטוח ביותר וזה נכון גם לספינות של חיל הים ולכוחות היבשה", מסביר קצין צעיר.
בההסלמה האחרונה שהייתה בדרום ובכל אלה שהיו לפני הם השתתפו בסריקות אחרי מטרות חשודות וסייעו לאתר מטרות עבור מטוסי חיל האוויר. "אנחנו בכל מקום וזה מגיע כמעט עד לרגע שהטייס לוחץ על ההדק". החיילים שמפעילים את הלוויינים מעבירים למי שאחראי על הפיענוח את הצילומים ואלה מנתחים אותם ומפיקים עבור הכוחות הרלוונטיים את המטרות.
"עושים עבודה מעולה. אבל צריך יותר"
מדינת ישראל היא בין הבודדות שמסוגלות לייצר ולשגר לוויינים לחלל. תחילת הדרך לא הייתה קלה ולא מעט גופים, בהם גם חיל האוויר, התנגדו להעביר תקציב ליחידה. אבל השנים שחלפו גרמו לכולם להבין שהמדענים כחול לבן שמו להם אוצר ביד ומאז הם נמצאים בכל מקום.
יחידה 9900 עשתה קפיצה גדולה בתחילת שנות ה-2000, אבל לאורך השנים הייתה התמקדות במטרות אסטרטגיות, למשל תכנית הגרעין של איראן, וזה הגיע על חשבון מטרות טקטיות – כמו למשל איפה האויב ובאיזה מספרים. הבועה הזו התפוצצה במלחמת לבנון השנייה, אז נכנס צה"ל לשטחים שמבחינתו היו חור מודיעיני חשוך. זה עלה לנו בלא מעט נפגעים, וביחידת הלוויינים זה הביא לדיון נוקב. הם הבינו שהייתה הזנחה והפיקו את הלקחים הדרושים. כאמור בעמוד ענן ושאר ההסלמות שבאו לאחר מכן הם כבר היו מקור איסוף חשוב ואף דומיננטי. בשנים 2007, 2008 הם זכו לקפיצה טכנולוגית מאוד משמעותית אולם על זה כבר אסור לנו לפרט.
אבל יש גם ביקורת על שיטת ההפעלה של מדינת ישראל. גורם בכיר בתחום החלל ולוויינים במדינת ישראל מסביר: "מדינת ישראל משקיעה היום במערכת משולבת של מעט לוויינים שמשולבים עם מטוסי סיור, מטוסים ללא טייס ועוד אמצעים שלא ניכנס אליהם. בוא נגיד על סמך מה שפורסם שבכל רגע נתון יש רק לוויין אחד באזור, זה פשוט לא מספיק. כי אם נדבר על התרחישים הישראלים צריך מערכת שלמה של לוויינים, אחד וגם ארבעה או שישה זה לא מספיק. במקום לזרוק כסף לכל מיני מקומות צריך שתהיה כמות שתספיק למעבר לוויין כל שלושים דקות. זה למשל מכסה לך מטרות ניידות נגיד טילים בליסטיים. בשלושים דקות טיל בליסטי על המשגר שלו יכול לזוז הכי רחוק 25 ק"מ, שזה כלום בשביל לוויין עם ספוט של אלפי קילומטר".
"כבר היום לוויינים יודעים להבחין בכל שינוי של תוואי הקרקע עד לרמת העקבות, שינוי של סנטימטר, מה שאומר שמבחינה טקטית לא צריך להתמגן לדעת כמו שאנחנו עושים כיום. מבחינה מעשית אפשר בעזרת לוויין לאתר הטמנה של מטעני חבלה בקרקע או לאתר חדירה בגבול כולל כמות החודרים והוא עושה זאת בשניות".
בשיחה נוספת עם גורם ביחידה נאמר בתגובה לדברים: "תמיד יש לאן לשאוף ואני לא יכול להיכנס ליכולות. אבל מה שאנחנו עושים היום עולה על הדמיון ונותן מענה לאתגרים שגם אם אני כן אספר, אנשים לא יאמינו".
אין ספק שתמיד יש לאן לשאוף ובינתיים חיילי היחידה פועלים לילות כימים כדי לשמור על גבולות המדינה. בשנים האחרונות המשימות שלהם גדלו ואיתן גם האתגרים והקושי. בטרוף של המזרח התיכון אין ספק שיש להם הרבה עבודה, שאותה הם מבצעים, לדבריהם – "עם הרבה מאוד יצירתיות".