התקהלות תמוהה בשעה קרירה של תחילת ערב ירושלמי, נראית כאילו סצנה אחת תפסה את כל המורכבות של סיר הלחץ בעיר הבירה. זה היה ברחוב הנביאים, בדיוק בקו התפר שבין שכונת מוסררה הרומנטית לבין מבוך העיר העתיקה. מכיוון מוסררה נודדת להתרחשות קבוצת נערים חרדים מסולסלי פאות, עטופים במעילים שחורים ועם מבט מסוקרן בעיניים. מנגד מגיע ילד נמוך קומה, מתרוצץ ברחוב וטוען במבטא ערבי שהוא רק מסתכל. בין לבושי השחורים לילד יושבים על המדרכה ארבעה עצורים, שעונים על קיר עשוי אבן ירושלמית, קפוצ'ונים צבעוניים מכסים את פניהם. הם ישבו על תרמיליהם, אחד מהם, מבוגר למראה, מחבק את תיקו אליו. שעה קלה קודם לכן, הם נסעו באוטובוס שעשה את דרכו מיהודה ושומרון למערב העיר. בדיקה שגרתית שערכו שוטרות מיחידת "הסיירות" של משמר הגבול העלתה כי ארבעת הפלסטינים לא החזיקו באישורי שהייה בתחומי מדינת ישראל, לכן, הם נחשדו כשוהים בלתי חוקיים, והורדו מהרכב.
הסיירות ניצבות עכשיו מול הארבעה. עמידתן זקופה, הן לא מסירות מהם את המבט ולו לרגע. "בפעמים הראשונות זה קצת קשה", מודה עדן עודד, אחת הסיירות, כשעין אחת נשארת תמיד על העצורים. "יש הרבה תקיפות שוטרים, קללות והתפרעויות של עצורים, בעיקר כאלו שמשפיל אותם שבחורה עוצרת אותם, אבל כבר בהתחלה לומדים לנתק בין הרגש לבין העבודה שצריכה להיעשות", היא מסבירה. "אין ברירה".
הסיטואציה הזו לא חדשה לעדן ולא ליחידה בכלל: רק בחודש ינואר האחרון תפסה יחידת הסיירות, שמורכבת מבנות בלבד, 205 שב"חים שניסו להסתנן לעיר. באותה תקופה הן בדקו כ־4,600 חשודים, עצרו ארבעה אירועי פגיון ותפסו שמונה-עשר עצורים דרושי חקירה. כל זה עם פז"ם יחידתי של שמונה חודשים בלבד, אחרי ששמונים הסיירות קובצו ליחידה אורגנית רק ביולי האחרון. לפני כן, הן היו מפוזרות בין פלוגות מג"ב השונות – מורגלות בהגנה על אזורים נפיצים בירושלים, מאבטחות עשרים וארבע שעות ביממה את העיר. על אף המקצועיות והשגרה שהן מוצאות בתסיסה התמידית, נדמה שהתקופה הקרובה עומדת להיות טעונה במיוחד: אפילו בסטנדרטים של הסיירות.
ירושלים - מבצע אחד גדול
חדר הדיונים שבבסיס "יהודאי" בירושלים מתמלא לאטו לאחר ארוחת צהריים מוקדמת. סביב שולחן הישיבות יושבים שלל קצינים ממשמר הגבול – ביניהם גם מפקד מרחב ירושלים במג"ב, תנ"צ יזהר פלד, שסוקר במבטו את הנוכחים. "לינור, בואי שבי לידי", הוא פונה למפקדת יחידת הסיירות, רפ"ק לינור פרנקל לוי, מי שהחיילות שלה הן אלה שיאיישו את הבירה באופן מוגבר בחודש הקרוב. רפ"ק פרנקל לוי עוברת כיסא, כותבת בפנקס כל משימה שנאמרת מסביב לשולחן.
על שני המסכים הדקים שתלויים על קירות החדר מתנוססת הכותרת "חגי ניסן" – שמזכירה לכולם מדוע כולם התכנסו באותו יום. השנה האביב מביא עמו עבודה רבה מהרגיל: עלייה מוגברת להר הבית והעימותים הבלתי נמנעים בסביבתו, ביקורו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה וחג הפסח – שעתיד להביא כמדי שנה מאות תיירים לבירה. הכותרת של "חגי ניסן" אף כוללת ימי ציון פלסטיניים – כמו יום השנה לחיסולו של סלאח שחאדה, לשעבר ראש הזרוע הצבאית של חמאס ויום השנה לחיסולו של השיח' אחמד יאסין, מייסד הארגון. מעבר לכך, יום האדמה יצוין ב־30 במרץ, כמחאה ערבית־ישראלית על אפליה בחלוקת הקרקעות. בתאריכים האלה, שהתנקזו לתקופת הלחץ של 'החגים', צפויות לא מעט הפרות סדר מצד פלסטינים. "מידע קונקרטי עדיין אין", אומר אחד הקצינים שבחדר. "אבל מניסיון העבר תמיד יש אירועים כאלה, והדברים חוזרים על עצמם".
"חגי ניסן מביאים איתם עלייה מוגברת לירושלים", מאשר תנ"צ פלד. "חוץ מזה יש שבועיים בלי לימודים, ורמת חיכוך גבוהה בין מוסלמים, נוצרים ויהודים שמגיעים למקומות הקדושים, כמו קבר רחל והכותל. שאר המחוזות בארץ בולעים אירוע כזה במשך שנה שלמה", מסכם מפקד המרחב. "בירושלים כמו בירושלים, אנחנו כל הזמן נמצאים במבצע אחד גדול".
דבריו קיבלו אישוש מההתפרעויות של השבת האחרונה בהר הבית, במסגרתן נפצעו קל ארבעים וחמישה בני אדם. למרבה הצער, נראה שהתיאור "מבצע אחד גדול" יכול לאפיין לא מעט מוקדים המעוררים חיכוך בתקופה האחרונה בין האוכלוסייה היהודית לזו הפלסטינית. שטחי יהודה ושומרון תוססים מתמיד בחודשים האחרונים ובמערכת הביטחונית כבר מדברים בפה מלא על תרחיש אפשרי של הסלמה משמעותית לאחר ביקור אובמה בישראל – כולל המילים "אינתיפאדה שלישית". כל התרחשות בשטחים, סביר להניח, תורגש גם בירושלים.
זו הולכת להיות תקופה לא פשוטה לכל הכוחות בשטח ועבור יחידת הסיירות מדובר גם בסוג של שעת מבחן. "יש מתח באוויר", מודה רפ"ק פרנקל לוי עם תום הישיבה, "ואנחנו גם עושות הכנות. אבל למרות שזאת הפעם הראשונה שלנו בתקופה לחוצה כזאת, אני סומכת על הבנות שלי ועל הסגל שנבחר בפינצטה", היא אומרת בחיוך. כשפרנקל לוי מדברת על סיירות, משהו בחזות הקשוחה שלה מתרכך מעט. "אני קוראת לזה תפקיד חיי. זאת יחידה שמתמודדת עם אתגרים רבים ואפשר בהחלט להגיד שאין כאן רגע דל". רפ"ק פרנקל לוי יודעת על מה היא מדברת. היא התגייסה כלוחמת, שירתה כמפקדת מחלקה בבסיס ההדרכה של משמר הגבול וכראש מגמת אימון גופני. המינוי האחרון הפך אותה לאישה הראשונה שמפקדת על פלוגה מבצעית במג"ב.
תפקיד הסיירות, בשונה מהיחידה, מוסד ב־1997, עוד בהשפעת האינתיפאדה הראשונה. מאז, תמצית התפקיד לא השתנתה: תפיסת עמדות מרכזיות בירושלים, ביצוע בידוק לרכבים וחשודים לצד פעולות שיטור סטנדרטיות. מאז ועד הקיץ האחרון, השוטרות שולבו בצוותים עם לוחמים גברים, אך טענו שהיחס בינן לבין הלוחמים לא היה שוויוני ושהן נדחקות הצדה. בעקבות כך, ביולי 2012 הוחלט לקבץ את כל הסיירות ליחידה עצמאית. "מאז הבנות תפסו ביטחון", מספרת רפ"ק פרנקל לוי. "הן מבינות שהתפקיד שלהן שווה וחשוב, הרי היחידה הזאת היא יחידה מבצעית לכל דבר. הבנות כאן עושות כל מה שלוחמים עושים", היא אומרת. "חוץ מזה, כולן כאן בנות, אז הן שוות זו לזו. גם לנו כסגל חשוב לשדר להן פתיחות ולתת להן כמה שיותר תשומת לב".
הסיירות פרוסות היום כמעט בכל רחבי העיר – מהכניסה ועד הגבול לחלקה המזרחי. "מה שחשוב מבחינתנו הוא הנוכחות בכל מקום. בשורה התחתונה, המטרה שלנו היא שהציבור ירגיש ביטחון", היא מוסיפה.
כשהוקמה יחידה מגדרית, הביקוש לתפקיד עלה
האחריות המוטלת על הסיירות כבדה, ובכל זאת, יש מי שעדיין מופתע מכך שהן אלו שנבחרו לשאת אותה על כתפיהן. סגנית מפקדת היחידה, פקד מגי פורטל, זוכרת היטב את המבט על פניו של הקצין משירות בתי־הסוהר (שב"ס) שנחשף לפני כשלושה שבועות ליחידה הפועלת על טהרת הנשים. פקד פורטל התלוותה לשלוש סיירות, אותן היא מכנה בטבעיות "הבנות שלי", שהובילו שב"ח למעצר בכלא עופר. "ברגע שהחוקר מהשב"ס פתח את הדלת הגבה שלו התרוממה, הוא לא האמין. 'מה, אתן רק בנות? והבאתן אותו לבד?'" היא משחזרת את דבריו של הקצין המופתע. "אבל מבחינתנו, המגדר לא משחק תפקיד. כחלק מההכשרה הן לומדות להיות אסרטיביות ואיך לאבטח את עצמן ובינתיים יש גם קבלות להראות לכולם. רק לפני חודשיים שתי בנות מהיחידה קיבלו תעודת הערכה ממפקד המרחב, אחרי שאיתרו חשודים ששדדו באיומים ובמכות אדם מבוגר באזור כיכר החתולות. בשביל החיילים והשוטרים התעודה הזו היא כמו תוספת השכר שאנחנו לא יכולים לתת להם. מפקד המרחב ציין כמה הוא מעריך ומוקיר אותן, וזה מסוג הדברים שנותנים מוטיבציה לשנתיים. אם השוטרת משתחררת בעוד שנה וחצי, חצי שנה אחר כך היא עוד תבדוק חשודים בבית", צוחקת פקד פורטל.
המפקדת וסגניתה מקפידות להבהיר שמדובר ביחידה מבצעית לכל דבר. לאור העובדה הזאת ונוכח האתגרים המסוכנים להן נחשפות הסיירות ברמה היום־יומית, מפתיע לגלות שההכשרה שלהן כוללת טירונות ברובאי 01 בלבד, לצד קורס בבסיס ההדרכה של משמר הגבול, בו הן משתלמות בתפקידי שיטור וירי באקדח. גם יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (היוהל"ן), תא"ל רחלי טבת־ויזל, הופתעה מהפרט הזה, ובעקבות סיור שערכה ביחידה לפני כחודש הדברים הולכים להשתנות. על פי מסמך המתגבש בימים אלו, הסיירות העתידיות יוכשרו לרמת רובאי 03 ויוגדרו תומכות לחימה. "זה גם אומר שכשהן ישתחררו, המענק שלהן יהיה גדול יותר", מסבירה רפ"ק פרנקל לוי. "קיבלנו יד מושטת מהצבא, וזה מחמם את הלב".
השמועות על השינויים המבניים ביחידה עשו להן כנפיים ויש מי שטוען שניתן ממש להבחין בהשפעתן על פני הסיירות. רוית קפילוטו, למשל, שירתה כסיירת בפלוגה לוחמת בתקופה שלפני הקמת היחידה. כשהיחס לא מצא חן בעיניה היא עברה לעבודה משרדית, מהשלא החזיק זמן רב. "התגעגעתי לאוויר הפתוח", היא נזכרת. "חוץ מזה, שמעתי שמפקדת הפלוגה והסגנית הן בחורות, וראיתי שמשהו בסיירות 'חי' יותר משהיה קודם. הגעתי בספטמבר ליחידה, ומבחינתי תביאו לי את כל יתרת השירות של הבנות כאן, אני עושה אותה. אין על כוח נשי", היא מוסיפה בחיוך. "יש כאלה שאומרים 'נשים זה שק של נחשים', כל הזמן מריבות ותככים – תשכחו מזה", פוסקת קפילוטו. "אנחנו חברות ולא משאירות אחת לשנייה מקום להישבר. אנחנו יודעות מה אנחנו שוות, ולמרות שהשם שלנו הוא סיירות, כולן פה לוחמות שנהנות לקום בבוקר. גם אם זה מאוד מוקדם".
ולא, הן לא קמות מוקדם כדי להספיק למרוח קרמים. ביחידה מבהירים שהכוח הנשי שמזכירה קפילוטו לא מתבטא בשיחת בנות קבוצתית מדי ערב – ושלנוכחות המין היפה יש יתרונות בולטים בשטח. "לבנות יש חשיבה יותר רציונלית וראייה רחבה", טוענת פקד אביטל מזרחי, אחת ממפקדות הצוותים ביחידה. "ויש לזה השפעה גם ברמה האישית. אנחנו כמו האמא והאבא שלהן, והן ירגישו יותר בנוח לדבר עם בחורה מאשר עם גבר".
גם רפ"ק פרנקל לוי מציגה תפיסת נשיות שהייתה משמחת את ח"כ מירב מיכאלי. "הייחוד שלהן מתגלה למשל בטיפול בערביות חשודות, אבל גם במוטיבציה, בציונות וברצון לתרום, מאהבת ירושלים ומדאגה לביטחון המדינה", היא מונה. "העבודה הזאת תורמת להן רבות לביטחון העצמי ולהעצמה שלהן כנשים".
יחידה משפחתית
הרחק מהכניסה לבסיס של הסיירות, קצת אחרי חדר האוכל, נמצאים מגורי הבנות, ובקומה התחתונה המשרדים. הקירות מלאים בלוחות שעם עם הודעות, שלא מסגירות שמדובר במגורי נשים בלבד ושהגבר היחיד שנמצא בהם הוא הרס"ר. על הקיר מתנוסס ציור גדול ומרשים של שוטרת, אוחזת ביד אחת דגל, ולצדה יונה. על הכורסא שמול הטלוויזיה שרועות שתי שוטרות, לא ברור אם זה עתה חזרו ממשמרת או שמתכוננות לשעות הארוכות שיבלו באחת כזאת. מאחד החדרים בוקעת מוזיקה ים תיכונית, והבנות שרות לקולה.
אוכלוסיית הבנות המשרתות בסיירות מגוונת למדי. לא מעט מהן מוגדרות כשוטרות בודדות, וכרבע מהן עולות חדשות. כמו בכל יחידה, כל שוטרת מגיעה עם מטען משלה מהבית. אחת מהן היא אסתר אלגידז', שעלתה ארצה עם אחותה הגדולה ממרסיי בדרום צרפת – במיוחד כדי להתגייס. "בחו"ל הרגשתי כמה אנשים יכולים לשנוא יהודים", היא מסבירה, עדיין עם מבטא קל. "אי־אפשר להסתובב עם תליון של מגן דוד ברחוב והבנים לא יכולים להסתובב עם כיפה. בכל אירופה יש את ההרגשה הזאת והנה אני הגעתי להגן על ירושלים. זה מדהים", היא אומרת בהתרגשות, ומוסיפה שבחודשים הקרובים אף תצא להכשרת לוחמות במג"ב. "אני ממש לא מאמינה וזה מדהים. המשפחה שלי בחו"ל מאוד גאה בי".
את המשפחה שלה בארץ, במובן מסוים, מחליפות המפקדות – בראשן רפ"ק פרנקל לוי. "המוטיבציה לשרת כאן גבוהה מאוד, כי אנחנו עובדים על זה – אנחנו משמשות כאמא, כאבא ואוזן קשבת לטיפול ותמיכה עבור הבנות", מדגישה פרנקל לוי. "לפני כן הן היו די תלושות. לא היה מי שיקשיב לצרכים שלהן והיה נשר מטורף. עכשיו הכול שונה. הגענו למצב שבנות ששירתו כסיירות ועברו מהתפקיד רוצות לחזור. ככה זה, דברים כאלה עוברים מפה לאוזן במהירות", היא מחייכת.
טיפול בפרט אינו הפרמטר היחיד שהיחידה עובדת על פיו. גם פעילויות מבצעיות תורמות רבות להעלאת המוטיבציה בקרב המשרתות. לפני כשלושה שבועות נערך תרגיל גדול של יחידת המסתערבים של מג"ב, ויחידת הסיירות קיבלה פנייה מיוחדת לקחת בו חלק. "פנו אלינו וביקשו מהבנות שלנו לקחת חלק, כי הן מבצעיות. זה תרם למוטיבציה שלהן בטירוף", מתארת מפקדת היחידה בגאווה. "כשאני מראיינת שוטרת ליחידה, אני מחפשת כזאת שיש בה נכונות, ציונות ויכולת. לגבי מוטיבציה, אנחנו כבר ניתן לה את זריקת המוטיבציה שהיא זקוקה לה".