חטיבה 188, המכונה "עוצבת ברק", היא חטיבת שריון סדירה שהשתתפה במלחמות ישראל החל ממלחמת ששת הימים, כאשר במלחמת יום כיפור היה לה תפקיד משמעותי בבלימת הכוחות. היא אחת משלוש חטיבות השריון הסדירות בצה"ל, שיחדיו נחשבות לגורם מכריע בשדה הקרב – נהוג להגיד שאיפה שעוצרים הזחלים, שם ייקבע הגבול. גדוד 71 בחטיבה הוא הגדוד בו שירת גלעד שליט בזמן שנחטף בידי החמאס.
סמל היחידה: כאשר הוקמה חטיבה 188 של חיל השריון, נקבע תג היחידה שלה על פי מה שהיה מקובל כסמל ''ההגנה במרחב חיפה''. ברקע הסמל רכס הכרמל ומפרץ חיפה, כשהחרב מסמלת, כמובן, את הלחימה.
שיעור היסטוריה: עוצבת ברק (45 לשעבר) הוקמה עוד לפני קום המדינה, על חורבות חטיבת חי''ר 18 ועברה הסבה לשריון. היא לחמה בצפון הארץ, מהגליל המערבי ועד מנרה. במלחמת ששת הימים לחמה חטיבה 188 בעמק דותן כנגד השריון הירדני, אותו הדפה אל מעבר לגשר אדם. במלחמת ההתשה נפרסה לאורך הגבול עם סוריה והשתתפה במבצע קיתון 10. במלחמת יום הכיפורים נשאה החטיבה בעול הבלימה של הכוחות הסוריים ברמת הגולן – וכמעט הושמדה כליל בעשותה זאת. בסופו של דבר, בעזרת 77 טנקים, בלמה את הכוחות שהסתערו עם כמעט 1,000 טנקים.
אחד הסיפורים המרתקים בקרב הבלימה ההוא הוא סיפורו של צביקה גרינגולד, קצין שריון לו הוענק עיטור הגבורה על לחימתו ברמת הגולן במסגרת כוח מאולתר שהקים, ושכונה ברשת הקשר "כוח צביקה". כששמע על המלחמה הגיע גרינגולד ביוזמתו לאזור הקרבות, ותפס פיקוד על כוח מאולתר שאורגן מאנשי צוות ומטנקים פגועים במחנה נפח. שניים משלושת הטנקים שמנה הצוות נפגעו כבר בתחילת הקרב, ואחד מהם אף הושאר מאחור. גרינגולד נדהם לגלות שמולו עומדת חטיבת שריון סורית שלמה, שהצליחה להבקיע את קו ההגנה הצה"לי ולחדור אל מרכז הגולן. תוך תמרונים רבים, שנעשו על מנת ליצור את התחושה של מספר טנקים רב, הצליח הכוח הקטן להחזיק בעמדותיו, עד שחבר אליו לקראת הלילה כוח מילואים.
מבנה: חטיבה 188 נמצאת תחת עוצבת געש (אוגדה 36) החולשת על אזור רמת הגולן, שבפיקוד הצפון. תחתיה מתפקדים גדוד 53 (סופה), גדוד 71 (רשף), גדוד 74 (סער) ופלס"ר 188, כוח מילואים הנמצא ישירות תחת המח"ט. אל החטיבה מסופח גם גדוד ההנדסה הקרבית "המחץ" (605).
תנאי קבלה: פרופיל רפואי 72-97. הסטריאוטיפ הצבאי גורס שהשריונרים הם השמנמנים שבקרביים, אבל האמת היא שגם הם נדרשים להיות בכושר – הרי תמיד יכול להיות שייאלצו לנטוש את הטנק ולהסתער קדימה. אל דאגה, באימונים דואגים להזכיר את זה, דרך הרגליים.
הכשרה: טירונות 03 בשיזפון שאורכת חודשיים, ובמהלכה עוברים השריונרים לעתיד אימוני קליעה, שדאות, כושר גופני ועוד. לאחר הטירונות מתחיל שלב המסלול. ראשיתו בפרק המקצועות הנערך בביסל"ש (בית הספר לשריון) במשך חודשיים, במהלכם נלמדים מקצועות הנהג, התותחן או הטען-קשר. בסיום הפרק עובר החייל לגדוד אחר הנמצא גם הוא בבית הספר לשריון בשיזפון, בו מתחיל אימון הצמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה), האימון המתקדם של השריונרים, שכולל אימונים ותרגולים רבים על הטנקים עצמם בשטח. הצמ"פ אורך כארבעה חודשים. בסיום האימון מקבל השריונר הצעיר את ה"צפרגול", סיכת אות הטנקיסט. כעת יתפזרו השריונרים למחזור בן ארבעה חודשים של אימונים ופעילות מבצעית בגדודים המבצעיים. המצטיינים יוצאים לקורס מפקדי טנקים (מט"קים) בן ארבעה חודשים, שלאחריו אפשר להמשיך לקורס קציני יבשה בבה"ד 1 שאורכו חודשיים וחצי, ולבסוף להשלמה חילית בת ארבעה חודשים.
ובסדיר: באופן כללי התנאים בשריון לא רעים כל-כך, כל עוד אתם במגורים, בכל אופן. בשטח ישנים על הטנק, או, אם לא התמזל מזלכם, בתוכו. הקו הקלאסי של השריונרים של חטיבה 188 הוא ברמת הגולן, אבל הם תופסים קווים מבצעיים בכל רחבי הארץ ברוטציה עם שאר הכוחות, בייחוד באזור יהודה ושומרון, ולפעמים מבצעים גם בט"ש (ביטחון שוטף) הכולל גם קווי חי"ר.
אבל, כמובן, מה שחשוב הוא הטנק עצמו – מוקד הפעילות של השריונר. אז מה הפלא שהעיסוק המרכזי שלו הוא הטיפול בטנק? לפני ירידה לשטח צריך לעשות טל"ת (טיפול לפני תנועה) ותיאום כוונות, ואחר-כך עוד צריך לעשות טיפול אחרי תנועה. אחרי שחוזרים מהשטח יש גם טפ"ש (טיפול שבועי) הנערך לרוב לקראת סוף השבוע וכולל בערך חצי יום עבודה על הטנק, וכל זה בלי להזכיר מסדרי מ"פ (לפחות יום עבודה על הטנקים) ומג"ד (שבוע טיפולים). אז מה בעצם עושים הטנקיסטים בכל הטיפולים האלה? מתחזקים, משמנים ועוד; מכונת המלחמה הזאת הרי לא תתחזק את עצמה, נכון? מי שאוהב מכונאות בוודאי ייהנה, ומי שלא - מתרגל.
יציאות: על אף שנהוג להגיד ש"שריון – שבת ראשונה יוצאים ובשאר נשארים", בדרך כלל יוצאים פעם בשבועיים, אלא אם כן יש מחסור בכוח אדם או פעילות מוגברת. במהלך ההכשרה, מן הסתם, יוצאים פחות.
תפקידים במסגרת היחידה: בצוות הטנק ארבעה חיילים – נהג, תותחן, טען-קשר ומפקד. כיוון שהשירות בשריון הוא מטבעו די צפוף –כדאי ליפול על צוות שתאהבו. אנשי הצוות יהיו האנשים הכי קרובים אליכם בשירות הצבאי.
נשק ואמל"ח: החיילים נושאים כמובן נשק אישי, אבל גולת הכותרת של השריון היא, איך לא, הטנק. חטיבה 188 השתמשה בטנקי שוט עד 1992, והייתה לאחרונה בחטיבות צה"ל הסדירות שהשתמשה בהם. אז עברה הסבה לטנק מרכבה סימן 3.
מדים: השריונרים נעים במדי חילות ירוקים, נעליים שחורות וכומתה שחורה. למדי ה-ב' שלהם נוסף גם סרבל. אפשר להגיד שלתלבושת נוסף גם גריז תמידי המכתים את הידיים, הודות למלאכת הטיפול בטנקים.
שילוב בנות: שריונריות עוד אין – תומכות לחימה משרתות בתפקידים שונים בחטיבה, למשל כמש"קיות טנק וחינוך, ואפילו כקשר"גיות (קצינות תקשוב קרביות). ישנן גם מדריכות שריון המשובצות בבסיסי ההדרכה של חילות השדה ומדריכות מקצועית את לוחמי החיל במקצועות השריון השונים.
המרוץ לרמטכ"לות: על אף שבתחילת הדרך התמקצעו כמה וכמה רמטכ"לים כשריונרים – למשל חיים לסקוב - אין מקרב עונדי דרגת הרא"ל שריונר שהחל את שירותו ככזה.
כולם יודעים ש: "האדם שבטנק ינצח", או, בגרסת המתוסכלים מהסכנות שבשירות, "האדם שבטנק יתלקח": שנים של מלחמות הביאו למיתוס השריונרים הנשרפים. למרות שהטנק מגן על הלוחמים, הם עדיין חשופים, כמו כל לוחם, לסכנות הקרב. כל זה לא מפריע להם לצחוק על עצמם (ועל הסכנה).
המוטו של חטיבת ברק הוא "ברק בעיניים". כל שריונר יגיד שהחטיבה שלו היא הכי טובה – והאמת? ההבדל הוא בעיקר במור"קים. הפעילויות של חטיבות השריון השונות די דומות זו לזו. אבל בשנים האחרונות התפרסמה חטיבה 188 דווקא בנסיבות מצערות: גדוד 71 בחטיבה הוא הגדוד בו שירת גלעד שליט בזמן שנחטף בידי החמאס, ובאותו הגדוד אירעה גם פרשת הירי במפגין הכפות בנעלין, בעקבותיה הודח המג"ד דאז.
האתר הרשמי של חטיבה 188
פספסנו משהו? מצאתם טעות? נשמח לשמוע מכם עדכונים ותיקונים ולשמור את פז"ם מעודכן בחזית. כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il