חוד החנית של חיל האוויר הישראלי ומשאת נפשם של דורות מתגייסים, שגדלו על הילת טייסי הקרב. טייסות מטוסי הקרב מפעילות מטוסים ליירוט ולתקיפה, כאשר את חלק מהמטוסים מטיס טייס בודד, ואת חלקם מטיסים שני אנשי צוות אוויר (טייס ונווט קרב).
שיעור היסטוריה: ראשית חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות, עוד כשנקרא "שירות האוויר" והיה הזרוע האווירית של ההגנה. אחרי פלישת צבאות ערב השיג החיל מטוסי קרב בעלי חימוש תקני, ופעולתם הראשונה יצאה לדרך ב-29 במאי 1948, אז תקפו ארבעה מטוסים ישראליים כוחות מצריים. בתקיפה זו השתתף עזר ויצמן. ימים ספורים לאחר מכן נחלו מטוסי הקרב הישראליים את ההצלחה המשמעותית הראשונה, עת הפיל הטייס מודי אלון שני מטוסים מצריים שהפציצו את תל אביב לאור יום.
עם התבססותו, רכש החיל עליונות אווירית בשמי הארץ ואף הפציץ את ערי הבירה של מדינות האויב – עמאן וקהיר. לקראת תום מלחמת העצמאות כבר היה החיל שליט יחיד בשמי מדינת ישראל.
מבנה: הטייסות פזורות בבסיסי חיל האוויר ברחבי הארץ, והן למעשה יחידות בחיל האוויר, שלאו דווקא קשורות לטיסה – ישנן גם טייסות תחזוקה ומנהלה, למשל. טייסות מטוסי הקרב השונות פזורות בבסיסים השונים, ולכל טייסת כלי הטיס הייחודיים לה. למשל, טייסת ה-F16i נמצאת בכנף רמון (כנף, אגב, בניגוד לבסיס חיל אוויר – בח"א – הוא בסיס שבו טייסות בלבד, ואין בו יחידות נוספות).
"טייסת הפטישים" מפעילה כיום את מטוסי הרעם (F15i) מבסיס חצרים. מספר הטייסת אמנם נבחר בשל הקונוטציה המינית שלו, אבל ב"הפטישים" אין הכוונה לביצועיהם המיניים של אנשי הטייסת, כפי שגורסת האמונה הרווחת, אלא בגלל שהפעילה בעבר מטוסי "מבצר מעופף" שכונו בחיל "פטיש".
"טייסת הקרב הראשונה" היא אכן הראשונה בטיס, וקיימת מ-1948. כיום היא מפעילה מבסיס חצור את מטוסי ה-F16c (ברק).
"טייסת הנמר המעופף" ממוקמת בבסיס חצרים. היא מפעילה מטוסי עיט משופר (סקייהוק A4) ומשמשת בעיקר כטייסת הדרכה לחניכי קורס הטיס ולטייסי קרב צעירים.
"טייסת העקרב" מפעילה מטוסי ברק (F16d) מבסיס חצור.
"טייסת חוד החנית" מפעילה כיום מבסיס תל נוף את מטוסי הבז (F15a/b/c/d).
"טייסת אבירי הזנב הכתום" מפעילה מטוסי סופה (F16i) מבסיס חצרים שבנגב.
"טיסת העמק" הטיסה לאורך שנותיה חמישה סוגי מטוס קרב, וכיום מפעילה את מטוסי הברק (F16d) הדו מושביים מבסיס רמת דוד.
"טייסת אבירי הצפון" מפעילה כיום מטוסי ברק (F16c) מבסיס רמת דוד.
"טייסת הדרקון המעופף" היא טייסת מטוסי ומסוקי קרב. כיום מפעילה הטייסת את כל סוגי מטוסי ומסוקי הקרב בחיל ומספקת אימונים לכל הטייסות. בנוסף, בטייסת קיים גף האחראי על דימוי קרקעי של האויב.
"טייסת מגני הדרום" מפעילה כיום את מטוסי הנץ (F16a/b) מבסיס נבטים.
"טייסת הסילון הראשונה" היא אכן טייסת הסילון הראשונה בצה"ל. כיום היא מפעילה מטוסי ברק (F16c) חד מושביים מבסיס רמת דוד.
"טייסת העטלף" מפעילה כיום מטוסי סופה (F16i) מבסיס רמון. מוטו הטיסת הוא "ביום, בליל ובערפל – אנחנו טסים גם כשהציפורים הולכות ברגל", מה שבוודאי קורה לא מעט.
"טייסת אבירי הזנב הכפול" מפעילה כיום מטוסי בז (איגל, F15a/b/d) מבסיס תל נוף. טייסת 140, "טייסת נשר הזהב", מפעילה כיום מטוסי נץ (F16a/b) מבסיס נבטים.
"טייסת האחת" מפעילה כיום מטוס סופה (F16i) מבסיס רמון.
"טייסת הנגב" פעילה כיום את מטוסי הסופה (F16i) מבסיס רמון.
תנאי קבלה: על מנת להיות טייס או נווט קרב יש לעבור את קורס הטיס הנחשק, הנודע לשמצה בקשיים שהוא מערים על המנסים לצלוח אותו. אבל עוד לפני שניגשים למעבר הקורס – יש להגיע לפתחו.
הקורס מכשיר אנשי צוות אוויר לתפקידי טייסי קרב, תובלה ומסוקים, נווטי קרב ותובלה ומכוננים. תפקידים אלה דורשים שילוב של יכולות כקצין, כמפקד וכלוחם, יחד עם כישורים טכניים ברמה גבוהה. במסגרת השירות מפעילים אנשי צוות האוויר כלי טיס ומערכות נשק מהחדישים והמתקדמים בעולם, ולכן לא מקילים ראש גם בתהליך הקבלה לקורס עצמו.
הדרישות מהמלש"בים (וגם מחיילים שכבר משרתים) המבקשים לענוד בסופו של דבר את הכנפיים הנכספות, מתחילות, כמובן, בנתונים האישיים שנקבעו בצו הראשון: הפרופיל הרפואי המינימלי לקבלה לקורס הוא פרופיל 82, זאת ללא סעיפים פוסלים. הסעיפים הפוסלים העיקריים הם מחלת אסטמה פעילה, מיגרנות, בעיות אורטופדיות קשות ובעיות שמיעה. הקורס מיועד לחיילים ולחיילות כאחד – זאת, לאחר מאבק לא קל לשילוב נשים שהגיע עד לבג"ץ.
מעבר לדרישות הסף, המבקשים להגיע לקורס צריכים לעבור מיונים נוספים. ראשית יש לעבור מבחנים פסיכוטכניים מיוחדים בלשכת הגיוס, הכוללים בדיקת קואורדינציה, כושר טכני מעשי, תפיסה צורנית והבנה טכנית עיונית. אלה שעוברים את הבדיקות יזומנו למבחנים פסיכוטכניים ופסיכולוגיים נוספים ביחידת המיון של חיל האוויר, ובהם בדיקת חלוקת קשב, מבחני אישיות ותפיסה מרחבית, ראיון עם פסיכולוג ומבחנים בסיסיים לבדיקת כושר טיסה. לאחר מכן מגיע השלב הבא: בדיקות רפואיות ביחידת רפואה אווירית (הקרויה ירפ"א), ביניהן בדיקת דגימות במעבדה, בדיקות ראייה, עיניים ושמיעה, אק"ג, אף-אוזן-גרון ועוד.
מי שסיים את כל אלה בהצלחה יזומן לבסוף לגיבוש טיס בן שישה ימים הנערך בבית הספר לטיסה וכולל סדרת מיון מרוכזת, הבוחנת מאמצים גופניים ומנטליים, תרגילי מנהיגות ומחשבה תחת לחץ ומבדקים נוספים. מי שעובר גם את כל אלה – יזומן לגיוס לקורס טיס.
שימו לב כי כל המועמדים שיימצאו מתאימים לפי הנתונים הראשוניים יזומנו למבדקים לקורס. בנים לא יכולים להתמיין ליחידה נוספת במקביל למיון לטיס, שבעצם מקפיא את שאר המיונים. חתימת ויתור אפשרית רק בשלב הגיבוש ואינה הפיכה. מרגע החתימה לא ניתן לחזור לתהליך. בנות יכולות להתמיין לתפקידים נוספים במקביל למיון לטיס, והן יכולות לחתום ויתור בכל שלב. שימו לב כי במידה ולא קיבלתם זימון – אין מניעה לבקש אותו. בנות המתקבלות לקורס נדרשות להתחייב ל-36 חודשי חובה. בנים ובנות כאחד נדרשים לחתום על 9 שנות שירות בקבע מסיום הקורס.
הכשרה: קורס הטיס נמשך שלוש שנים וכולל מספר שלבים. בוגרי הקורס מסיימים אותו עם דרגת סגן ועם תואר ראשון מטעם אוניברסיטת בן גוריון. בממוצע, רק אחד משישה חניכים זוכה לסיים את הקורס בהצלחה. חניכי הקורס מכונים "פרחי טיס", והחל משלב ה"ראשוני" מכונים "צוערי טיס".
השלב הראשון בקורס הוא ה"מכין", שנמשך כחצי שונה וכולל טירונות חי"ר, פרק של לימודים אקדמיים במתמטיקה ובפיזיקה, קורס תולדות צה"ל וטיסות מיון במטוס הסנונית.
לאחר מכן מגיע שלב ה"בסיסי", שלב קרקעי שאורך כחמישה חודשים. הוא כולל סדרות חי"ר מורכבות כמו ניווט והישרדות, קורס צניחה, סדנת מילוט, הסמכה לקצונה ופרק נוסף של לימודים אקדמאיים. בסיום שלב זה מקבלים החניכים סיכת צוות אוויר, שמקבילה לסיכת המ"מ שמקבלים בסוף קורס קצינים בזרוע היבשה. בסוף שלב זה עוברים החניכים טיסות מבחן במטוס העפרוני ובסופן מוחלט על חלוקתם למגמות הטיסה – קרב, מסוקים, נווטים ומכוננים. חניכים המודחים בשלב זה מקורס הטיס יכולים לבקש להתקבל לקורס מפעילי כטב"ם, כלי טיס בלתי מאויש, או לשרת כקצינים בחיל.
השלב הבא הוא ה"ראשוני", שנמשך כחצי שנה. בשלב זה כבר מחולקים החניכים למגמות (קרב, נווטי קרב, נווטי תובלה, מסוקים, מכונני קרנף או ראם), והם לומדים מיומנויות הטסה בסיסיות. לחניכים במגמת הקרב יגיע בשלב זה תור טיסות ההדרכה. ברכישת יסודות הטיסה מרגישים את השפעת הגאי המטוס, לומדים לבצע פניות ותהליכי חירום וכן להמריא ולנחות.
כאן מגיע הרגע לו מחכה כל טייס לעתיד: טיסת הסולו הראשונה. המדריך יעזוב את תא הטייס, ועל הקרקע כבר יחכו שאר החניכים לטקס שפיכת דליי המים המסורתי. החל מכאן יתקדם החניך לביצוע תרגילי אירובטיקה, טיסה במהירויות משתנות ביום ובלילה והקניית מיומנויות הטסה, שיפוט ותכנון. בשלב זה גם תתורגל לראשונה טיסת מבנה, בצמוד למטוס אחר באוויר.
שלב ה"מבואות" ושלב ה"מסלולים", שנוטים לקרוא להם יחד "שנת ההשכלה", אורכים כשנה ובמהלכם לומדים החניכים את מרבית המכסה לקראת קבלת תואר ראשון. אלה לימודים אקדמיים רצופים ואינטנסיביים מטעם אוניברסיטת בן גוריון, המורכבים משלושה סמסטרים בני 13 שבועות כל אחד. ארבעת מסלולי הלימוד הם מתמטיקה ומדעי המחשב; ניהול מערכות מידע; כלכלה וניהול; ופוליטיקה, ממשל וניהול. בנוסף, לומדים החניכים נושאים צבאיים ותעופתיים ושלושה קורסים באנגלית.
השלב הבא הוא ה"מתקדם", השלב האחרון בקורס, במהלכו נרכשות מיומנויות ההטסה המתקדמות של המטוס ומסתיימים הלימודים האקדמאיים. בסיום שלב זה מקבלים הבוגרים דרגת סגן, כנפי טיס ותואר ראשון. מבחינת החניכים במגמת הקרב, החידוש העיקרי במהלך השלב הוא מעבר לטיסה בסקייהוק, שמשמש כמטוס קרבי מבצעי בחיל. באותה תקופה יכיר הצוער גם את נושאי צילום האוויר, תקיפת מטרות קרקעיות, וכל מה שלמד עד עכשיו – במתארים מורכבים יותר. בשלב זה נערכים אימונים רבים, בחלקם יצטרך הצוער להתחרות מול חבריו לקורס. לקראת סוף השלב יגיע הרגע המיוחל, בו מתאמנים על קרבות אוויר. מדובר בשילוב בין מאמץ פיזי אדיר לבין מאבק כוחות, כאשר יש להגיב על מהלכי היריב באופן מיידי ולהפגין יצירתיות בביצוע פניות, תמרונים ומהלכים בשניות ספורות.
רק אז, אחרי כל זה, מגיע סיום הקורס. שלוש שנים מתחילת הקורס ושבועיים לפני השלמתו, בודקת ועדה מיוחדת את הצוערים וקובעת סופית מי מסיים את הקורס – ומי לא. טקס הסיום, הישורת האחרונה, נערך סך-הכל פעמיים בשנה. הוא מוכר בשם "מסדר כנפיים" ונערך בנוכחות צמרת צה"ל ומערכת הביטחון, וכמובן גם במעמד המשפחות הפרטיות של המסיימים.
האימונים לא מסתיימים בשלב זה, והטייסים החדשים עוברים לקורס האימון המבצעי (קא"ם), המתבצע בטייסות המבצעיות ונמשך כחצי שנה. קא"ם קרב נערך על מטוסי סקייהוק או F16 (נץ). לאחר מכן מצפה להם חצי שנה נוספת של קאמ"ם (קורס אימון מבצעי מתקדם) על אותם המטוסים.
ובסדיר: שירות כטייס קרב הוא ארוך ומשמעותי, מאתגר ומעניין. השירות כולל אימונים קבועים, השתתפות בפעילות המבצעית ועוד. לא בכדי קוראים לחיל "משפחת חיל האוויר" – רבים הטייסים העוברים עם משפחתם להתגורר בשיכונים שבאחד מבסיסי חיל האוויר, כך שהשירות ממש קל"ב (קרוב לבית) וגם התנאים מעולים. נכון שמעתם כל הזמן שבבסיסי חיל האוויר מפנקים? אז השמועות נכונות. גם בריכה ואולם קולנוע תצליחו למצוא ברוב הבסיסים שכוללים טייסות מכובדות.
יציאות: בשלב הקורס היציאות לא קלות בכלל, לפחות שבועיים-שלושה בין יציאה הבייתה לזו שאחריה. כמובן שהדברים משתנים לאורך השלבים השונים. במהלך השירות הסדיר טייס הקרב הוא כבר איש קבע, והיציאות נקבעות לפי הצרכים. כאמור, לעתים קרובות עוברת כל המשפחה לתוככי הבסיס הצבאי, כך שהיציאות הן יומיומיות.
תפקידים במסגרת היחידה: לבד מטייסי ונווטי קרב, שעוברים כאמור את קורס הטיס, בסביבת טייסות הקרב יש עוד שלל תפקידים תומכים, החל מתפקידי שלישות וכלה בתפקידי תחזוקה.
נשק ואמל"ח: טייסות הקרב בחיל האוויר הישראלי מפעילות בימים אלה את המטוסים הבאים:F16 בדגמי נץ, ברק או סופה (F16i) המתקדם ביותר, כיום עמוד השדרה של החיל; F15 בדגמי בז משופר או רעם (F15i), שהוא מטוס הקרב הגדול ביותר בחיל, בעל כושר נשיאה גבוה ושרידות גבוהה, והסקייהוק, שנמצא בשימוש החיל אך לא מיועד למשימות קרב אלא בעיקר לצרכי הדרכה. ישראל רכשה גם מטוסי F35 שצפויים להצטרף לשורות החיל ב-2015, ולאחר השינויים הישראליים יקראו F35i.
מדים: מדי חיל האוויר הם בצבע חאקי (בז'). סמל הכותפת במהלך שלב ה"מכין" הוא כותפת כחולה. בשלב זה ובמרבית השלבים שאחריו חובשים החניכים כומתה אפורה בעלת פס לבן סביב שוליה, ורקע לבן (האופייני לקורסי קצונה, בדומה לצוערי בה"ד 1) מאחורי סמל חיל האוויר. סמל הכותפת במהלך שלב ה"בסיסי" הוא כותפת כחולה עם פס לבן אחד. במהלך שלב ה"ראשוני" נושאים החניכים כותפת כחולה עם שני פסים לבנים וכן סיכת צוות אוויר. במהלך שלב ה"מבואות" סמל הכותפת הוא כחול עם פס לבן רחב, ובמהלך שלב ה"מסלולים" נוסף לפס הרחב פס לבן דק. בשלב זה מחליפים החניכים את הכומתה בכובע קסקט. במהלך שלב ה"מתקדם" הסמל הוא כותפת כחולה מבד, עם פס לבן עליו רקום משולש.
הטייסים נועלים נעליים שחורות וסרבל טיסה, והם עונדים כנפי טיס. על א' הם נעים במדי קבע של חיל האוויר (מכנסיים כחולים כהים וחולצה כחולה בהירה), כנפי טיס ונעליים שחורות, ולהם כובע קסקט, ולעתים קרובות, ממש כמו שחשבתם, משקפי טייסים ומעיל עור.
שילוב בנות: דווקא בשנים הראשונות של חיל האוויר שירתו מספר נשים כטייסות (תובלה), ביניהן זהרה לביטוב (המוכרת מספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות"), שהייתה טייסת במלחמת השחרור ונהרגה בהתרסקות מטוסה, ויעל רום, טייסת דקוטה שהשתתפה בהצנחת הכוחות במבצע קדש. אולם לאורך השנים הופסק שילוב הנשים, והשתרש לתקופה ארוכה. רק ב-1994 עלה הדיון בנושא אי-שילוב הנשים בקורס הטיס לכותרות, כאשר אליס מילר, קצינה בחיל האוויר, עתרה לבג"ץ נגד הרמטכ"ל ושר הביטחון בדרישה לחייב את החיל לזמן אותה למבדקים. היא נתקלה בהתנגדות רבה – מפקד החיל דאז, הרצל בודינגר, התנגד לשילוב הנשים בקורס הטיס; עזר ויצמן, אז כבר נשיא המדינה וטייס קרב בדימוס, הגדיל ואמר למילר את המשפט המצוטט עד היום: "תשמעי, מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב".
אך למרות ההתנגדות, קיבל לבסוף בג"ץ את עתירתה של מילר, ופסק שיש להפסיק את האפליה ארוכת השנים בין נשים לגברים בקורס הטיס. למרות שמילר עצמה נכשלה מאוחר יותר במבדקי המיון, מאבקה פתח את הדלת לקורס בעבור נשים רבות, ושינה את מעמד האישה בצה"ל. בסוף 1998 סיימה האישה הראשונה את קורס הטיס כנווטת F16, וב-2001 סיימה סגן רוני את הקורס כטייסת הקרב הראשונה של החיל.
בנות משרתות כמובן גם בתפקידים אחרים בטייסת – בתפקידי מבצעים (למשל כפקמ"ציות, האחראיות על חדר המבצעים בעתות שדרה וחירום) והנהלה, החל משלישות וכלה בישיבה במגדל הפיקוח, תפקידי מודיעין ועוד.
כולם יודעים ש: "הטובים לטיס", ולאורך השנים נוסף גם כי "הטובות לטייסים". נדמה שלהיות טייס הוא החלום הישראלי: כל אמא רוצה שהבן שלה יהיה כזה, כל בחורה רוצה שהחבר שלה יהיה כזה, וגם, אם אפשר, שהיא עצמה תשלוט בהגאים. רבים חולמים לגעת בשמיים, אבל רק יחידי סגולה מגשימים את החלום ועוברים את כל המכשולים בדרך לכנפי הטיסה הנכספות. יחד עם זאת, לטייסים דבק גם שם של טיפוסים מרוכזים בעצמם ויהירים, שלא לומר אגואיסטים – ופעמים רבות נטען כי סוציומטיות היא תכונה הכרחית בדרך לצלוח את קורס הטיס. המציאות, כנראה, נמצאת - כמו תמיד - באמצע.
המרוץ לרמטכ"לות: ב-2005 עשה רא"ל (מיל') דן חלוץ היסטוריה, כשהיה לרמטכ"ל הראשון שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר. ואיזה טייס? קרב, כמובן. אז למרות שהדיון אודות מלחמת לבנון השנייה נסב גם אודות העובדה שהרמטכ"ל לא הגיע מעולם החי"ר, עדיין משחק התקדים לטובת כל עונדי כנפי הטיס החושקים בדרגות הרא"ל.
האתר הרשמי של חיל האוויר
>> כל מה שרציתם לדעת על 669. כמעט
פספסנו משהו? מצאתם טעות? נשמח לשמוע מכם עדכונים ותיקונים ולשמור את פז"ם מעודכן בחזית. כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il