באסון קריסת המבנים בעזה נפלו 21 לוחמי מילואים, בהם רס"ל במילואים יובל לופס זכרונו לברכה, בן 27 מאלון שבות, לוחם בגדוד 9206 בחטיבה 205. יובל הותיר אחריו אישה ושלוש בנות בגילאים שלוש, שנתיים ושבעה חודשים.
אביו יוחאי ואחיו שמעון נפרדו ממנו הבוקר. "יובל, אחי הגדול, נשוי לסיגלית ואבא לשי-אל, יעל וליה. מאז שהתחתן הוא מתגורר בשומרון, קודם ביישוב מגדלים ואחרי זה עבר לכפר תפוח, שם הוא עבד במערך האבטחה", סיפר שמעון, "מאז תחילת המלחמה לא יצא לנו להיפגש, היציאות שלנו לא היו יחד. יצא לי להיפגש איתו שבת אחת ואולי לבקר אותו עוד פעם אחת. הלכתי אליו הביתה לארוחת ערב, לא מעבר. יצא לי לדבר איתו בשבת האחרונה. הוא סיפר לי שהשבוע יש לו פעילות".
יוחאי, יובל הספיק לדבר איתך לאחרונה?
"הוא דיבר איתי אבל לא בדיוק על המלחמה, אלא בירך אותי. לא יותר מזה. הוא דיבר יותר עם אמא שלו, סיפר לה כמה פרטים על המלחמה. לא הראיתי ליובל שאני מפחד מהמלחמה, תמיד הייתי רגוע. הראיתי לו שאני לא מפחד מהנוכחות שלו במלחמה. תמיד הייתי אומר לו: תהיה חזק, תחסל את המחבלים".
לדברי שמעון, "בין הכניסות לעזה הוא תמיד דיבר איתי על השיקול האם לספר לאמא שלנו, האם צריך להדאיג אותה. הוא התייעץ איתי כמה פעמים: 'מה אתה אומר אחי, לספר לאמא? אולי להגיד לה שאני עושה משהו אחר, להמציא?'. אמרתי לו: עזוב, תן לה לישון בשקט, היא מספיק מודאגת. בגלל שהוא מדבר איתה יחסית הרבה, הוא אמר: 'היא בטח תשים לב שאני לא עונה, היא תדאג. זה לא כמוך שאתה מתקשר פעם בחודש'. הוא היה מאוד מחובר לאמא שלי. בסוף הוא באמת שיתף אותה אבל ניסה להרגיע אותה ואמר שהם לא בקו ראשון בלחימה, שהם יותר קרובים לגדר. זה היה אמור להרגיע אותה. התקרית עצמה קרתה 600 מטר מכיסופים. זה משהו שלא ציפינו לו".
כשהמשפחה שלכם עלתה מפרו ארצה, בן כמה היה יובל?
שמעון: "שש. גדלנו בציונות הדתית, בחינוך דתי לאומי. אחי למד בישיבה התיכונית אורות יהודה. זה משהו שהוא מאוד נוכח אצלנו במשפחה. אני חייב לומר שיובל לא דיבר יותר מדי על אידיאלים, זה היה אצלו פנימי מאוד, אינטואיטיבי. מהמילואים הוא קיבל פטור, נסגרה היחידה שבה שירת בגלל מחסור בטנקים. הוא לא עשה מילואים מאז שהשתחרר. את אריאל, המפקד שלו שנהרג לצידו, הוא הכיר במהלך העבודה ביישוב מגדלים. אריאל משך אותו לצוות שלו. יובל התייעץ איתי ושאל: 'מה אומר אחי, יש לי פה הצעה להיכנס למילואים'. אמרתי לו: זה חשוב, זה המעט שאפשר לעשות. יצא שהוא הצטרף אליהם. זה היה המילואים הראשון שעשה מאז שהשתחרר מהצבא".
אתה מרגיש שאתה צריך להיות שם עכשיו בשביל הבנות שלו?
"לגמרי, חד משמעית. שי-אל בת שלוש, יעל בת שנתיים וליה בת שבעה חודשים. אנחנו צריכים למלא כמה שאפשר את החלל שאחי השאיר. ברמה האישית אני מרגיש אחראי ומחויב מאוד לדאוג לאחייניות שלי ולגיסתי כמה שאפשר".