מרכז השליטה הצפוני של חיל הים (צילום: שי לוי)
מנהלים מבצעים, שולטים על התחבורה הימית: מרכז השליטה הצפוני של חיל הים|צילום: שי לוי

במקום מסוים בבסיס חיל הים בחיפה, קצת מתחת לאדמה, ישנם חדרים קטנים יחסית, לא מרשימים במבט ראשון, אבל מלאים בהרבה מאוד מחשבים ומסכים, ובעיקר בתחושה של חשאיות וסודיות שמגיעה עם ניחוח מסקרן של מסתורין. מהמקום הזה שולטים בכל הספינות של חיל הים בגזרה הצפונית, וגם בתחבורה הימית האדירה שנכנסת לישראל. משם מנהלים את המבצעים החשאיים ביותר, ומשתתפים בבניית תמונת המודיעין של צה"ל, בעיקר מול ארגון חיזבאללה. השבוע נכנסנו ללב ליבו של חיל הים ופגשנו את סא"ל אריאל הרוש, מפקד פלגת השליטה הצפונית שמסיים קדנציה ומשתחרר מצה"ל אחרי שירות ארוך שנים ומלא בחוויות משמעותיות.

אני פוגש את סא"ל הרוש בכניסה לבניין שבו ממוקם אותו קומפלקס סודי, והוא לוקח אותי לסיור במקום. ירידה קצרה במדרגות ואנחנו נכנסים לחדר חשוך מלא במסכים, מפות ומסמכים מסווגים שתלויים על הקיר, כאשר מהחדר הזה יש יציאות לעוד מספרים חדרים, אבל הריאיון מתקיים בזה שנחשב למעניין ביותר. המקום בו ישבנו נפתח רק במקרי חרום, מלחמה או מבצעים, והוא מספר שלפעמים "גם החיילות שבחדר הסמוך, לא מודעות למה שקורה פה". הרבה ימים ולילות הוא עשה שם, וגם כאן, יש שורה של מסכים שמסודרים באות ח', עוד כמה גדולים על הקיר והרבה מאוד מערכות קשר ושליטה. אבל אם להגיד את האמת, זה נראה צנוע עד סגפני, לא בדיוק המקום שהייתי מדמיין שממנו ינהלו מבצעים חשאיים וקריטיים לביטחון מדינת ישראל.

מרכז השליטה הצפוני של חיל הים (צילום: שי לוי)
סא"ל אריאל הרוש|צילום: שי לוי

יום השחרור ניכר בסא"ל הרוש. קשה לפספס את הברק בעיניים, אבל לתחושתי לפחות, זה לא פשוט לעזוב מקום כזה. את דרכו בצה"ל הוא החל אי שם בשנות ה-90, כאשר את רובן הוא עשה כמפקד של מוצבי שליטה, מאילת, דרך עזה ועד לחיפה. כל תפקיד כזה "מאתגר וכולל תפיסת הפעלה שונה", הוא מעיד.

מתכוננים לעימות מול חיזבאללה

כשאני שואל אותו איך הוא מסכם את התפקיד, הוא נושם בכבדות. "קדנציה קשה", הוא אומר אחרי מחשבה ארוכה. "קדנציה של שנתיים וחצי שמתחילה בצורה מאוד קשה, באירוע שבו שלומי כהן נהרג". רס"ר שלומי כהן ז"ל היה נגד של סא"ל הרוש, והוא נהרג מירי של חייל לבנוני בסוף שנת 2013. "מפה, צריך לבנות מחדש את כל העבודה". הוא ממשיך ומספר שחוץ מתחום הבקרה, מדובר בעיקר בשנתיים וחצי של הכנות לעימות. "שקט זה משהו מאוד יחסי", הוא מוסיף. כאן נזכיר ונציין שלאחרונה, הרמטכ"ל אמר שהאויב העיקרי של צה"ל הוא ארגון חיזבאללה, וככזה, הוא המטרה העיקרית של מרכז השליטה הצפוני.

"אנחנו מתכוננים לעימות מולם, כשברור לנו שחבית הנפץ ששמה לבנון תתפוצץ מתישהו. אני אציין שאנחנו יודעים מה קורה שם ולמה הם מתארגנים, וזו תהיה טעות לעשות אנלוגיה למה שראינו בעזה, בצפון זה הרבה יותר מורכב. יש שם מדינה, ויותר מאחת. אנחנו לומדים להתמודד עם הדבר הזה, כאשר הדבר דורש מאתנו לבחון את דרכי הפעולה שלנו שוב ושוב".

מערך השליטה והבקרה בנוי מארבעה מרכזים, כאשר לכל אחד הייחוד שלו, ולא על כולם אפשר להרחיב את הדיבור. "מרכז השליטה בראש הנקרה שומר על גבול הצפון ובונה תמונה ימית בכל המרחב הצפוני של הים התיכון, מבלי להגדיר טווחים", הוא מספר. "בניית תמונה זה לא רק לסמן איקסים על מטרה ולהגיד במה מדובר, זה להבין את דרך הפעולה וההתנהגות של כלי השיט שמסתובבים במרחב. הבקריות למעשה בונות את התמונה". בקריות השליטה הימית הן לא תצפיתניות, הוא מדגיש, מדובר בחיילות שיודעות להפעיל ספינות כמובן, אבל גם כוחות ביבשה ובאוויר.

מרכז השליטה הצפוני של חיל הים (צילום: שי לוי)
"בניית תמונה זה לא רק לסמן איקסים על מטרה ולהגיד במה מדובר". בקרית שליטה ימית|צילום: שי לוי

מוצב השליטה בחיפה נחשב לקשה ביותר עבור הבקריות, כיוון שמדובר בתא שטח קטן שמכיל כמעט את כל ספינות הסוחר שנכנסות ויוצאות מישראל, סירות דיג, יאכטות וכל כל השיט של חיל הים לצד קייט אזרחי. בנוסף לכך, ישנו גם מוצב בגבעת אולגה. הרביעי הוא מוצב הפיקוד הזירתי בו אנו נמצאים, שלמעשה מנהל את כלל הבסיסים, ופותח, כשצריך, את מוצבי החרום.

מערך השליטה הצפוני עבר בשנתיים האחרונות סוג של מהפכה שהפכה את היחידה של הרוש לחלק חשוב ביותר במה שמכונה מב"מ, המלחמה שבין המלחמות, וכמובן שגם במה שיקרה בעתיד. "אנחנו יושבים במערכים שהועצמו בשנתיים האחרונות", הוא מספר, כשהכוונה היא לשיתוף הפעולה עם כוחות החי"ר בצפון. "מח"ט 300 ("עוצבת ברעם", החטיבה בגבול לבנון) נמצא יחד עם חיל הים בהערכות מצב משותפות. אנחנו משתפים אותם במה שקורה בים, מה אנחנו רואים, והם בכל מה שקורה ביבשה. אנחנו עושים תרגילים משותפים, ועושים מה שנקרא 'שולחנות עגולים' כדי להיערך טוב יותר למשימה".

מתברר שחוץ מכותרות בתקשורת, יש לאיומים של שמשמיע חיזבאללה גם משמעות בשטח, כזו שמשפיעה באופן ישיר על יחידת השליטה הימית, כמו גם על צה"ל כולו. "כשנסראללה מאתגר אותך שוב ושוב, אתה רואה שזה ממומש. הוא 'מחמם' אותנו ואנחנו אותו. מבלי לפרט, נגיד שהגבול לכאורה מתחמם, ולכאורה יש פעולה שהוא מבטיח נקמה עליה", אמר ולא הוסיף עוד.

"חלק מהמבצעים היו מאתגרים ביותר"

סא"ל הרוש משאיר אחריו יחידה שעברה לא מעט שינויים תחת פיקודו. לא מעט ימים ולילות הוא עשה בחדר המסקרן בו אנחנו יושבים, פיקד על מבצעים חשאיים, רחוקים וקרובים. "זו פלגה טובה שהשתפרה מאוד בהבנה האופרטיבית שלה ובמוכנות למלחמה. היחידה פיתחה נישות שלא היו קיימות קודם לכן, למשל שליטה על מבצעים. עד לפני שנתיים, מבצעים של חיל הים נשלטו אך ורק מהחמ"ל המרכזי של החיל בקריה, אך כיום ליחידה יש יכולת לשלוט על מבצעים, ועשינו את זה לא מעט בשנתיים האחרונות. חלק מהמבצעים היו מאתגרים ביותר. מדובר ביכולת מאוד חשובה".

אין ספק שסא"ל הרוש מסיים את תפקידו עם תחושה אדירה של סיפוק. בחדר הזה, ובחדרים נוספים שאליהם אסור היה לנו להיכנס, הוא ניהל מבצעים חשאיים וקריטיים. "לא פעם גם הבנות שבחדר הסמוך לא ידעו מה קורה פה. קורים דברים שגם מי שנמצא פה, לא ממש יודע מה התוצרים שלהם", אין ספק, יש הרבה חשאיות בחיל הים.

מרכז השליטה הצפוני של חיל הים (צילום: שי לוי)
"זו פלגה טובה שהשתפרה מאוד בהבנה האופרטיבית שלה ובמוכנות למלחמה"|צילום: שי לוי

כמובן שכל מה שהם עושים זה חלק מהמוכנות למלחמה, אבל בין לבין, קורים בים הרבה מאוד אירועים שלרוב אנחנו לא שומעים עליהם, ולא רק שם: חיל הים, והיחידה הזו בפרט, פועלים גם עמוק מאוד ביבשה. "כל מה שקורה בהגנת הגבולות יבחן רק בזמן אמת. אני רק יכול לתרגל את עצמי, לבדוק ולהסתכל בראי ולשאול אם הייתי טוב או לא. לא תמיד הייתי טוב, וכשלא הייתי טוב -  הפקנו לקחים והמשכנו הלאה".

אחרי כל המבצעים הסודיים והאנשים המעניינים שסא"ל הרוש פיקד עליהם – כעת נשאלת השאלה האם כל זה לא יהיה חסר לו באזרחות. "דבר ראשון, יש לי מילואים פה", הוא אומר וצוחק, "אבל לא, כל בן אדם צריך לדעת מתי לקום וללכת. עדיף שהוא יסיים עם חיוך ורוויה. נתתי את שלי לביטחון המדינה, ועכשיו זמנם של אחרים". אגב, בבדיקה מולו מתברר שאין לו כוונה לצאת לטיול שחרור במזרח.

כדי להבין איזו יחידה סא"ל הרוש משאיר מאחוריו וכמה הבנות האלה, בקריות השליטה הימית, מוכשרות ומיוחדות, הוא מספר על אירוע אמת שקרה לו דווקא באחד מתפקידיו הקודמים באזור עזה. "הגיע בן אדם, כביכול דייג, לכיוון הגדר. במרחק של כ-200 מטר מהגבול, הבקרית הקפיצה את 'כל העולם'. זה היה אירוע שכיח, אבל היא התעקשה שזה לא דייג. בסיום האירוע, כשהכל נגמר טוב ויפה, שאלתי אותה למה, והיא ענתה לי שמעולם היא לא ראתה דייג הולך על החוף ולא מסתכל אפילו לשנייה אחת לכיוון הים. אתה מבין לאיזה דקויות היא יורדת, כשזה משהו שאף אחד לא מלמד אותה". דבר נוסף שקרה בתקופתו, זה הבנת החשיבות של הבק"שיות, מה שהוביל להכרה של צה"ל בתפקיד כתומך לחימה, עם כל ההטבות שכלולות בכך. מבחינתו, הוא עוזב את התפקיד כשהוא מאוד רגוע.