לאחרונה דווח בתקשורת על שתי תקריות בהפרש של מספר ימים, במסגרתן שוגרו כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) על ידי חיזבאללה לעבר אסדת הגז "כריש", שנמצאת במים הכלכליים של מדינת ישראל. כלי הטיס הופלו על ידי חיל האוויר ובכך צומצם האפקט התודעתי שאיראן – באמצעות חיזבאללה - שאפה להשיג.
אין חולק על כך שתקריות אלה מסמנות על עליית מדרגה בתוקפנותו של הארגון כלפי ישראל, ופעם נוספת עולה לדיון השאלה האם לנצל הזדמנות זו כדי להנחית על פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה מכה מקדימה ובכך לחזק את ההרתעה הישראלית, שאם לשפוט על סמך האירועים האחרונים - נראה שנשחקת בעת האחרונה.
במסגרת 'המערכה שבין המלחמות' – מכלול הפעולות (ברובן חשאיות) שמנהלת ישראל מול יריביה בשנים האחרונות, מיוחסות לישראל מספר יוזמות התקפיות כנגד סוריה ואיראן, כמו גם חיזבאללה וחמאס, שלא זכו לתגובה דרמטית מצדן - זאת חרף רטוריקה מתלהמת ואיומים בתגובה חריפה.
בכלל זאת ניתן למנות סיכולים ממוקדים, תקיפות סייבר ותקיפות אוויריות על שיירות נשק ומחסנים, כמו למשל תקיפת הכור בסוריה (2007), התקיפה על מתקני הנשק הכימי בסוריה (2020) והפריצה לארכיון הגרעין האיראני (2018). מלבד האפקט התודעתי הטמון בפעולות אלו, הן אף סייעו לישראל למנוע את התעצמות יריביה ולפגוע בהם תשתיתית.
ההיגיון המסדר בפעולות הללו הוא הימנעות מהסלמה ככל הניתן באמצעות מהלומות נקודתיות, זאת מתוך הבנה היסטורית בדבר חשיבותה של לגיטימציה – פנימית ובינלאומית – ליציאה למלחמה יזומה. אלה מגיעות רק לאחר הצטברות אירועים או אירוע מכונן שמהווה הצדקה ליציאה למלחמה.
כך, למשל, המתין אריק שרון עם היציאה למבצע "חומת מגן" (2002) עד שהיה משוכנע, בעקבות הפיגוע הקשה במלון "פארק", כי דעת הקהל תתמוך במבצע. למלחמת לבנון השנייה קדמה התגרות משמעותית מצד חיזבאללה בדמות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שהכשירה את דעת הקהל מבית והביאה לתמיכה רחבה במלחמה כמעט עד סופה. כך היה גם לפני סבבי הלחימה המרכזיים מול עזה בשנים האחרונות, זאת עם הבדלים מסוימים בשיעורי התמיכה הציבוריים בכל אחד מהמבצעים.
שיגור הכטב"מים אמנם מהווה עליית מדרגה, אולם סביר להניח שבעיני הציבור הישראלי, כמו גם דעת הקהל הבינלאומית – פעולה זו אינה מצדיקה את שבירת הכלים ויציאה למלחמה, בטח לא בעת מצב של ממשלת מעבר.
מן העבר השני, ייתכן שדווקא המצב הפוליטי השברירי, יחד עם הבלגה על שיגורי הכטב"מים, יובילו להתגברות הניסיונות לאתגר את ישראל מבחינה ביטחונית, הן כמותית והן איכותית. לאור כך, מעבר לצורך שלא לעבור לסדר היום על ההתגרות האחרונה מצד חיזבאללה, על ישראל לראות את הנולד ולקבוע מסמרות באשר לתגובתה ביחס לפעולות תוקפנות מצד יריביה.
אתגר כפול מול חיזבאללה
שיגור הכטב"מים לעבר האסדה אינה מהווה פגיעה בריבונותה של מדינת ישראל, ועל כן אין סיבה שתחרוג מגבולות המערכה שבין המלחמות, לפי שעה. יש לקחת בחשבון שייתכן ותגובה בדמות תקיפה אווירית ישראלית כנגד מטרה דוגמת פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה יוביל לפחות למספר ימי קרב מול הארגון, אם לא לסבב לחימה נוסף, בעיתוי לא נוח מבחינת ישראל.
עם זאת, במידה וכן יעלה בידו של חיזבאללה לתקוף את האסדה ולהסב לה נזק, או אז לא יהיה מנוס מתגובה ישראלית חריפה, גם במחיר של עימות ישיר מול הארגון ושולחיו. מעבר למציאות הפוליטית השברירית כרגע בישראל, ערב מערכת בחירות חמישית בתוך שלוש שנים, על כיסא ראש הממשלה יושב כעת יאיר לפיד, שבדומה לאהוד אולמרט בשעתו, חסר ניסיון בתחום הביטחוני.
לאור כך, לא יהא זה נכון למנות רמטכ"ל חדש לפני הבחירות, שכן לפיד זקוק כעת למעטפת יציבה ומנוסה בכל הקשור להתמודדות עם האיומים המשחרים לפתחה של מדינת ישראל. סביר להניח שבעת כזאת תתפתה איראן להלך על חבל דק מול ישראל, אם באמצעות חיזבאללה ואם בזירות אחרות.
מעבר לעיסוק במישור הצבאי, ביקורו של הנשיא ביידן מזמן עבור לפיד שעת כושר לפעולה במישור הדיפלומטי כנגד חיזבאללה. בהיותו שר החוץ, הדגים לפיד יכולות מדיניות לא מבוטלות, אותן הוא יכול לגייס בכדי לרתום את ביידן להניף את נשק הסנקציות מעל חיזבאללה ולהבהיר לארגון את המחיר שישלם במידה ויוסיף להתגרות בישראל.
כזכור, מדובר בסנקציות שביקש הקונגרס האמריקאי להטיל על הרשת הפיננסית של חיזבאללה בספטמבר 2021 וסנקציות שהפעיל עוד קודם לכן ממשל טראמפ כנגד אנשי הארגון החברים בפרלמנט הלבנוני, בטענה כי הם מינפו את תפקידם הפוליטי כדי לקבל הטבות פיננסיות עבור חיזבאללה.
על לפיד לנצל את ההזדמנות ולהכשיר את עמדת הממשל האמריקני ביחס ליוזמה ישראלית למלחמת מנע כנגד הארגון, למקרה של "יום גשום" או כאשר התנאים לכך יהיו מיטביים עבור ישראל – מה שיגיע קודם.
ד"ר אלדד בן אהרון - הוא היסטוריון של יחסים בינלאומיים ומומחה ליחסי ישראל-טורקיה ולמלחמה הקרה במזרח התיכון. מחקריו עוסקים במדיניות החוץ של ישראל, לוחמה בטרור, זיכרון קולקטיבי ובטחון לאומי. ד"ר בן אהרון עמית מחקר במכון לחקר שלום ועימותים בפרנקפורט (PRIF).
ד"ר פנינה שוקר – היא חוקרת ומרצה לסוגיות של אסטרטגיה, ביטחון לאומי ודעת קהל. היא משמשת כמרצה באוניברסיטת בר אילן והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט וחוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS).