"אמר שלא משנה בן יחיד או לא, בן זה בן ואמא זו אמא": סרן איליי אלישע לוגסי ז"ל, מפקד צוות בגדוד 75, נפל השבוע בקרב בצפון הרצועה. באירוע בו נפל, נפצעו שלושה לוחמים באורח קשה ופונו לבית החולים. לוגסי, בן יחיד, נפצע בתחילת המלחמה אך התעקש לחזור ולהילחם לאחר שבועות של שיקום. הבוקר (ו') אימו סמדר ובת זוגו עדי שיתפו ב"שישי בבוקר" במי שהיה. "יש כל כך הרבה לספר עליו, ההספדים אמרו הכל. הוא היה ילד מיוחד, ילד שאוהב את החיים. היו לו ערכים, אהב את המדינה והאדמה. הוא באמת היה ילד מיוחד מאוד. איליי, אני רואה אותך בתמונות והלב שלי נשרף יפה שלי, אני לא יכולה".
מכיוון שהיה בן יחיד הוא לא היה מחויב ללכת לקרבי. הוא התעקש שתחתמי כדי שיוכל לשרת.
"היו לנו המון שיחות ואמרו לי לא לחתום. הוא אמר שזה עניין שלי ושלו, הסביר שתמיד כיבדתי את הרצונות שלו. אמרתי לו שהוא צודק, ושזה מה שיהיה. הלכנו לעורך הדין, זה היה יום קשה. הלכתי עם רגשות מעורבים ולב בוכה מבפנים אבל לא רציתי להראות לו את זה. היו הרבה חתימות ולאט-לאט דפיקות הלב התעצמו. כשיצאנו הוא חיבק ונישק אותי. אמר: 'אמא אני אוהב אותך וגאה בך. תודה, כל כך מעריך את זה'. הוא הביא לי זר פרחים ענקי ואמר שהוא כל כך אוהב אותי".
הוא נפצע במלחמה, וכשנפצע חשבת שאלוהים שמר עליו.
"הוא חזר והייתי מלווה אותו בבדיקות. לא פציתי פה כדי שלא יגיד שאני מתערבת ושיגידו לו שהוא לא חוזר. בכל פעם שאמרו לו שהוא לא חוזר ושהוא עדיין לא כשיר נשמתי לרווחה. הוא אמר: 'את שמחה אבל את לא מבינה שאני חייב להיות שם, להילחם עם הצוות'. ראיתי שהבן שלי הולך וקמל, שמתי את הנפש שלו על המאזניים ואמרתי לו שאני מברכת אותו שיחזור ושהשם ישמור עליו".
לוגסי ז"ל כל כך ייחל להקים בית ומשפחה בישראל עם עדי, בת זוגו בארבע השנים האחרונות. "דיברנו על זה המון, גם לפני הפעם האחרונה שנכנס. הוא רצה שנעבור לגור ביחד והכל נקטע", סיפרה בכנות ובעצב.
סמדר, הוא לא היה חייב להתגייס, נפצע וחזר, מקריית שמונה. זה הסיפור של כולנו, כל המדינה בילד הזה.
"היה שלב שרציתי שיחזור הביתה, ושנחזור לקריית שמונה. הוא ביקש שיוכל להילחם בשקט ושלא יוכל לעשות זאת כשיודע שאני תחת אש שם. כמו תמיד עשיתי מה שהבן שלי רוצה כדי שיהיה לו טוב ושיהיה רגוע. כנראה שהוא עשה את זה יותר מדי טוב".
יש משהו שחשוב לך להגיד היום לאזרחים או למנהיגים?
"איליי הותיר צוואה בעל פה. היו חשובים לו שני דברים, שלא אאשים אף אחד ושאנציח אותו. אני לא מאשימה, רוצה להודות לכל מי שהגיע, ניחם וחיבק. הרבה ניסו להגיע אליי ולא הספקתי, אני רוצה להתנצל. אין לי דבר נגד המדינה והצבא, איליי נלחם כדי שנחייה".
מה נוכל לעשות כדי להיות ראויים לאיליי?
"תזכירו אותו כל הזמן, אהב את המדינה והאדמה. היה חשוב לו הדגלים של המדינה, ואתמול לאורך כל מסלול הלוויה וההספדים אנשים טובים עמדו עם דגלים וכיבדו אותו כמו שאהב וכמו שצריך. אני רוצה שתזכרו את כל האנשים הטובים שנפלו למען המדינה. הוא אמר שזה לא משנה אם זה בן יחיד או לא, בן זה בן ואמא זה אמא. הוא היה חכם ונבון, הוא והחיבוק המרפא שלו יחסרו לי".