זה היה הרגע שבו מדינה שלמה הבינה כי אנחנו נמצאים באירוע אחר לגמרי. ב-7 באוקטובר, באזור השעה 07:20, פורסמה תמונה בלתי נתפסת מהעיר שדרות: טויוטה לבנה עמוסה במחבלים נוסעת בלב העיר, כשהמחבלים יורים לכל עבר.
המחבלים השתלטו על תחנת משטרת שדרות ובמשך שעות ארוכות אנשי כוחות הביטחון ניהלו קרב מולם, בהם רנ"ג רמי כהן. "כשהגעתי לחזית התחנה באותו בוקר, הטנדר הלבן עמד בחניית הנכים עם מקלע ב-90 מעלות עליו, ריק מאדם", תיאר כהן הבוקר, "הכנסתי את הראש פנימה וראיתי רימון בצבע אפור. עדיין לא נפל מהאסימון כי חשבתי שאם באמת יש מחבלים, הם בטח השתלטו על המקום ויתקילו אותי. הם לא פתחו באש ברגע שהגעתי, אלא התמקמו בתחנה וחיכו שאכנס".
"לא היה אפשר לעכל את זה, כי היה את גורם ההפתעה. זה לא היה ברור, זה היה מטושטש. פתאום המחבל ירה עליי מהקומה השנייה, מאחד החדרים. זחלתי. מתוך 14 כדורים שלושה פגעו בי. הוציאו לי באותו בוקר בניתוח בבית החולים ברזילי את הקליעים ורסיסים. לפני שבוע עוד הוציאו לי רסיס גדול מהמותן בבית החולים איכילוב. אני עם תפרים. חזרתי לעבוד ותודה לאל שהקדוש ברוך הוא השאיר אותי בחיים".
רנ"ג כהן סייע בחילוץ האחיות רומי וליה, תחת אש, אחרי שהוריהן נרצחו על ידי המחבלים. "עזבתי את טויוטת המחבלים וניגשתי למכונית השחורה. בתוך התחנה היו 26 מחבלים, כשכל השוטרים הרוגים. במושב הקדמי, ליד הנהג, ראיתי אישה צעירה עם כדור במצח. הפיקה היה בחוץ, נזל דם. בגלל שהייתי לבוש על אזרחי כי הגעתי מחופשה, צעקתי שלוש צעקות כדי להזדהות: 'משטרה, משטרה, משטרה. יש לנו פה אישה הרוגה'. קפצו לי מאחורה שתי בנות מתוך שמיכה. 'אתה מישראל?'. היה כאוס רציני, יריות מכל המקומות. מצאתי את עצמי באמצע. אחרי שמשכו אותן מכיוון צפון אני עשיתי פזצט"א על הדשא, בזמן שהמחבל יורה עליי".
פגשת את רומי וליה מאז?
"ראיתי אותן פעמיים, גם בינואר וגם לפני חודש וחצי באזכרה. בינואר, כשדיברתי, הילדה הגדולה הרימה את הראש. בפעם השנייה זאת הייתה אזכרה, היו אנשים רבים ולא יצא לי לדבר איתן. קשה ומאכזב שלא יכולנו לעשות יותר באותו בוקר".