כשסגן ליאור אברמוביץ' יקבל היום את סיכת קצין הים המיוחלת בתום קורס החובלים ה-124, סבו יוסף יהיה שם כדי לעודד אותו. כמו כל בני המשפחה של החיילים שישנו היום את הסטטוס מצוערים לחובלים אחרי שנתיים וארבעה חודשים בקורס היוקרתי – גם יוסף יתמלא גאווה. אבל משהו אומר לנו שהוא יתרגש במיוחד: כמו ליאור, גם הוא שירת במגמת מכונה בחיל הים – רק שזה היה חיל הים הרוסי, לפני שנים רבות.
"סבא שלי היה בהתחלה בצי הצוללות של הצבא הרוסי, ואז עשה הסבה לסטי"לים בצי הים השחור. גם אני אגיע לסטי"לים, ושנינו מכונאים", מספר ליאור, בן 21 מהיישוב נירית. "לא הבנתי בדיוק איך זה הולך", הוא מודה, "כי הדרגות של הרוסים מסובכות, אבל הוא היה המפקד של הנגדים, אבל לא קצין. משהו באמצע. אפשר לקרוא לזה 'סגן קצין מחלקה' במונחים שלנו. אני לא אגיד שזה מה שגרם לי ללכת לחיל הים ולקורס חובלים, אבל אין ספק שזה עזר. אחרי שסבא שלי השתחרר הוא פתח מוסך, וגם כשהם עלו לארץ היה לו מוסך גדול מאוד. בחופשים, כשהייתי קטן, הייתי בא ועובד איתו ביחד. אחרי שחקרתי קצת והחלטתי שקורס חובלים הכי מעניין אותי, בגיבוש שאלו אם יש לי רקע, וסיפרתי שעבדתי במוסך. ישר ראיתי איך מפקד מגמת המכונות נדלק, נתן חיוך ואמר 'אוקיי, סגור'. אפשר לומר שפה זה נחתם".
שלוש שנים בים
לאורך השנים, השירות של סבא יוסף כמכונאי ימי היה חלק בלתי נפרד מהשיחות שלו עם נכדו ליאור. "הוא היה מספר לי הרבה על ההוויי", מספר החובל הטרי. "הייתה להם למשל מסורת לחגוג פעם בחודש עם כוסית וודקה כדי להתחמם. הם היו יוצאים הרי לתקופות של שנים – הוא היה במשך שלוש שנים כל הזמן בים, בכלל לא היה בבית. פתאום קורס של שנתיים וארבעה חודשים לא נשמע כל כך גרוע".
איך מגיעים לקורס? דרך גיבוש, שכבר במהלכו מתמיינים למגמות מכונה, אלקטרוניקה ושיט. "היה לי ברור שאני אעשה שירות משמעותי", מספר ליאור. "נשאר לי רק לבחור מה אני רוצה לעשות, וקורס החובלים מאוד קרץ לי. הרגשתי את החיבור הזה. זה לא כמו להיות טייס, שזה להיות הכי שפיץ, אבל תקוע בבועה שלך – אין עבודה עם מה שנקרא 'חומר אנושי'. ולי זה היה מאוד חשוב, כי הניסיון הפיקודי שרוכשים בקורס חובלים, יחד עם השירות בקבע, זה ותק ניהולי ופיקודי שמאוד תורם לך".
הקורס היוקרתי דורש מהצוערים להתחייב כבר בגיוס לארבע שנים וחצי בקבע לפחות, אחרי שירות החובה שמורכב בעיקר מהקורס, המכשיר אותם להיות לוחמים ומפקדים ימיים. במהלך הקורס למדים הצוערים על כלי השיט והנשק, האסטרטגיה של חיל הים, פיקוד ומנהיגות, וגם עושים תואר ראשון. הקורס מאוד אינטנסיבי – שלבים שלמים של מאמץ גופני אדיר, כולל טבילות בים הקפוא לפנות בוקר, ולמידת כמויות אדירות של חומר, כמו גם סגירות של 28 יום בלי סלולרי.
"זה לא קל", מודה ליאור, "אבל מאוד נהניתי בקורס. היה מאוד קשה, אבל מספק. התקופה הזאת שינתה אותי לחלוטין, מ-א' ועד ת' ונתנה לי המון כלים. אתה לומד משמעת עצמית, יכולות עבודה עם אנשים, היכולת לקדם את הרעיונות שלך ואת מה שאתה מאמין בו – וגם להעביר את זה הלאה. בסופו של דבר, מה שאנחנו מביאים איתנו מאוד מעצב גם את החיילים עליהם נפקד".
מה שעוד נדרש מהלוחמים הוא אהבה לים. כשזה מגיע לליאור, זה ממשיך מעבר לצבא. "לסבא גם יש יאכטה, והכי כיף לדוג ולהפליג איתו", הוא אומר. ומה סבא חושב לקראת סיום הקורס הנחשק? "הוא הכי גאה שבעולם, כל הזמן חופר לי על כמה הוא גאה בי, שזה כבר כמעט מציק", מחייך ליאור. "נראה לי שהוא יותר מתרגש ממה שהוא התרגש כל החיים".