מלכי גינסברג איבדה השבוע את בעלה, סא"ל אלי גינסברג, שהיה מהראשונים לצאת לעוטף עזה ולהילחם באלפי המחבלים שפשטו על היישובים. לשניים ארבעה ילדים. לפני 20 שנה איבדה מלכי את בן זוגה, סמל ראשון ארז אשכנזי, שנפל בהיתקלות בעזה.
"ביום שבת סביב 08:00 בבוקר עוד היינו במיטה, ישנו, כשאלי קיבל טלפון מחבר שאמר לו: 'תפתח מהר טלוויזיה, תראה מה קרה'. הוא פתח טלוויזיה, זינק מהמיטה והתחיל לעשות כמה טלפונים", תיארה מלכי, "הוא אמר: 'אני מתארגן ונוסע'. הוא היה בחופשת שחרור, בחודש האחרון. הכל כבר היה מאוחסן בארון, הוא לא זכר אפילו איפה המדים נמצאים. היה לו ברור שהוא נוסע. הוא התארג והכין תיק. בתוך רבע שעה הוא היה מחוץ לבית".
ניסית לשכנע אותו לא לצאת?
"אמרתי לו: עזוב, למה ללכת? את שלך כבר נתת. די, אתה משוחרר. ותר. אבל מי שהכיר את אלי יודע, שלא הייתה אפשרות לשכנע אותו. היה לו ברור שהוא הולך, לא משנה מה אגיד. הוא אמר לי: 'יש מלחמה, זה צו השעה. אני נקרא לדגל. אני מתייצב'".
איך עברו עלייך השעות מאז שאלי יצא ללחימה?
"כשאלי יצא מהבית באותה שבת בבוקר, לא הבנו את גודל הדבר הזה. זה היה מבחינתי כמו שהוא יוצא תמיד. אני רגילה לזה, חיינו ככה שנים. מקפיצים אותו, הוא יוצא, הוא חוזר. זה לא היה משהו שלא הכרתי. מבחינתי, הוא הלך ויחזור".
איך סיפרת לילדים?
"אחד הרגעים הכי קשים שהיו לי בחיים היה הרגע הזה. קיבלתי את הידיעה ביום שני ב-03:00 לפנות בוקר כשדפקו אצלי בדלת. לילדים סיפרתי רק ב-06:30 בבוקר. חיכיתי, נתתי להם לישון לילה שלם אחרון לפני שהעולם מתהפך עליהם. זה היה קשה מאוד. ב-06:30, כשהבנתי שכבר מתחילים לדבר ולפרסם, נכנסתי לחדר, הערתי אותם, הבאתי את כולם אלינו למיטה ואמרתי להם: יש לי בשורות קשות לספר לכם. אבא נהרג. בכינו המון".
לאן הולכים מכאן?
"מרימים את הראש וממשיכים קדימה. אין לי ברירה אחרת. יש לי ארבעה ילדים מדהימים וחזקים וצריך להמשיך".