אלון קמינר נחשב לאחד הפצועים הקשים של מלחמת "חרבות ברזל". רימון שהתפוצץ בתאונה מבצעית על ספינה שהיה עליה הובילה לפציעות באורח אנוש. במשך שלושה שבועות הוא נלחם על חייו כשהוא מורדם ומונשם. מאז קמינר עבר ניתוחים ושיקום ארוך וקשה - והשבוע נפגש עם האפיפיור פרנציסקוס בוותיקן.
"חוויה מיוחדת. כל הסיטואציה שהכנסייה מכירה בי לוחם ישראלי שנפצע במלחמה והגעתי לסמכות הגבוהה ביותר בנצרות", סיפר לנסלי ברדה ב"חדשות הבוקר" מי שריגש מדינה שלמה בסדרת הדוקו "לוחמים" ששודרה בקשת 12. אני חושב שזה מדהים, וברמה האישית היה לי מאוד מרגש. טסנו ממשלחת של שיבא, דיברנו על רפואה כגשר בין דתות".
היה לכם רגע אישי?
"הוא יוצא ואנשים מדברים איתו. לנו היה זמן חריג איתו כי הבחור שאירגן את הפגישה הוא חבר טוב. זה בדרך כלל רק נפנופים אליו אבל כשהמבט שלנו נפגש הצטלב הוא אמר: 'בוא אליי'. הוא בירך אותי ואמר לי לחייך. הוא אמר לי להמשיך ללכת, וזה היה מצחיק כי בינתיים אני עוד לא הולך. זה גם מה שאני אומר לעצמי אז זה ריגש אותי".
מה היה חשוב לך להעביר?
"דיברנו איתו על החטופים, מצבם הרפואי ועל הדחיפות. אמרנו שאנחנו יודעים שהכנסייה עושה מה שהיא יכולה אבל אנחנו מפצירים שתתערב. דיברנו גם על שיתופי פעולה".
כשסיפור שיקומו הובא ב"לוחמים" רבים התפעלו מהכנות, האומץ והחוכמה שבדבריו. "במוות אין כלום אבל במצב שלי יש המון סבל. לא בחרתי להינצל, והכרת התודה הזו שאני אמור להיות הכי שמח שנשארתי קצת מבטלת את הסבל שלי", אמר במונולוג בסדרה שזכה לתגובות ולשיתופים רבים ברשתות החברתיות.
סיפרת לי על מבטים שאתה מקבל מילדים ברחוב שלא יודעים איך להגיב. איך אפשר להתייחס בצורה נכונה?
"בעקבות הפרק הפידבק היה מדהים, וברחוב אני חושב שזה ממש בסדר לגשת. אנשים לעיתים חוששים לגשת לפצועי מלחמה אבל תנסו. לגשת זה אף פעם לא גרוע, כמובן בטקט ולכבד מרחב פרטי. הכי קשה לי עם אנשים שמשפילים את המבט, שבורחים ומתקפלים. זה טבעי, אבל בדיוק בגלל זה אני פה".
אפשר להרים את המבט גם אם השפלת.
"נכון זה נעים לשנינו. אני רוצה שהם ירגישו טוב יותר".
מה החלום קדימה?
"זו נקודה מעניינת. בהתחלה חשבתי שאמשיך במה שעשיתי לפני הפציעה אבל אז הבנתי שהקלפים חולקו מחדש. צריך להסתכל על זה ככה והיום אני שוהה ומבין שנשארה לי מזכרת גדולה שהחיים ברי חלוף ואני מכוון לדברים שאני באמת רוצה לעשות. מעניין אותי להתעסק בחינוך ובעשייה חברתית, אולי מחקר. כרגע אני עובד עם שיבא ומסיים תואר, עושה הרצאות - וגם דייטים שזה חשוב".
שמת את החיים על הכף, מה דעתך על המצב?
"הפיטורים של גלנט הניעו אותי מאוד. אני בקפלן, ושאלו אותי אם אני לא מתבאס על מה שהקרבתי. כמובן שלא, יצאנו למלחמה כדי שיהיה לנו את הזכות להתווכח. בשיקום אני עם אנשים מכל קצוות האוכלוסייה. הם חברים ואנחנו מתווכחים. השיח בתקשורת הוא לא השיח בחדרי חדרים. נלחמתי על הזכות שלנו להתווכח ואמשיך לעשות את זה. יזמנו אותי למילואים ואלך".