ב-7 באוקטובר סרן אליאל מלכה, מ"פ בחטיבת גבעתי, היה בכוננות בצפון יחד עם הגדוד שלו. כמה שעות לאחר חדירת המחבלים בשבת, מלכה והגדוד הוקפצו ללחימה בדרום. לאחר שעות ארוכות של לחימה נועזת והצלת משפחות, הקצין נפצע קשה מרסיס רימון והפך למשותק ברגליים באותו הרגע. אך הוא לא הפסיק להילחם, גם כשדימם על הרצפה.
בריאיון ל"שישי בבוקר", שחזר מלכה את רגעי הגבורה מול אותו מחבל ומה שהיה לפני. "כשהגענו לדרום ראינו רכבים שרופים ובתים עולים באש", סיפר הקצין, "עדיין הייתה לחימה, היו צעקות ופצועים. הגענו וחברתי למג"ד, היינו צוות של עשרה אנשים, ועברנו בין הבתים, הרגנו מחבלים וחילצנו משפחות".
"יום למחרת בראשון עדיין היו משפחות שלא היו מוכנות לצאת, כי הם לא ידעו אם זה צה"ל או חמאס. בשעה שמונה בבוקר עברנו שוב על כל הבתים בשביל למצוא אנשים, כל בית שווידינו שאין אנשים סימנו על המפה. בבית החמישי נכנסתי ראשון וראיתי נשק של חמאס. זיהיתי את הנשק והחבר'ה האחרים סרקו את הבית ושמעו ירייה, הם יצאו מהבית והמחבל בינתיים זרק לכיוונם רימון. הרימון התפוצץ ופגע לי ישירות בעמוד השדרה ונטרל לי את הרגליים. תוך כדי שהמחבל מבצע ירי, אני על הרצפה. כמובן שלא נתנו לו להתקרב אלינו, אז אני והקשר שלי המשכנו בירי על הרצפה, והמחבל לא נכנס לחדר".
מה עובר בראש במצב כזה?
"כשהייתי על הרצפה ידעתי שעשיתי את המשימה שלי בצורה הכי טובה שאפשר, בסוף זה התפקיד אין מה לעשות. הייתה לי תקווה, אמרתי שאני לא אתן לו לסמן וי, הוא לא יתקרב לחדר, ידעתי שאצא מזה, אני בן אדם מאמין מאוד ולא הייתה אופציה אחרת. נשארתי על הרצפה אומנם מדמם ולא יכול להזיז את הרגליים, אבל לא נתתי למחבל תחושה של ניצחון עלינו. אחרי 20 דקות הצליחו לפנות אותי מהבית ואז הקריסו את הבית על המחבל".
מה מצבך היום?
"זו מגמת עליה, הפציעה רב מערכתית, זה גם גב וגם בטן ומשתנה מיום ליום. אבל ברוך השם אנחנו חזקים ואנחנו נצא מזה".