רב-סרן מוטי שמיר, קצין לוחם בסיירת גולני, נפל ב-7 באוקטובר והוא בן 29. הוא הניח אישה, רויטל, שהייתה אז בחודש השישי להריונה, ואת בנם הבכור לביא, בן 4 וחצי. ארבעה חודשים אחרי השבת השחורה ההיא, רויטל חוזרת לקברו של בעלה – הפעם כשהיא חובקת בזרועותיה את בתם אורי, שאותה כבר לא זכה להכיר.
"מוטי היה אדם פשוט, עדין נפש, עניו, צנוע ואבא ובעל מדהים", תיארה רויטל את בעלה. "כשפיקד על חייליו הוא היה נחוש, לוחם, אריה של ממש שחשב רק על הדבר הנכון לעם ישראל. מוטי עשה הכל בצורה מחושבת ושקולה. עדינותו התבטאה במסירות שלו למשפחה, בשקט שלו. מילים אצלו היו מדויקות ומדודות, היה תמיד מוכן ונכון להיות לצד משפחתו, גם בשבתות בהם היה בצבא הקפיד שיהיו יחד".
ארבעה חודשים אחרי נפילתו של רס"ן שמיר, נולדה בתו אוֹרי. לפני נפילתו כתב על עצמו: ״אני זה משפחה וחברה. אני חי חיים משמעותיים וזה מייצג אותי״. חבריו וחייליו בצבא מספרים שכאשר היה בתפקיד הוא היה ממוקד, איתן ומלא ביטחון. בתור מפקד, רס"ן שמיר ז"ל ראה את עצמו כדמות הורה ונהג לומר שהוא 'אבא ואימא לכל חייל שלו'.
"זו הייתה חוויה לא פשוטה עבורי", סיפרה רויטל ל- N12 על הרגע שעלתה לקבר עם ילדיה. "מיד כשיצאתי מבית החולים אחרי הלידה, עצרתי בקבר של מוטי. זו הייתה חוויה קשה להכניס תינוקת קטנטנה לבית העלמין. כשאני רואה את השם של מוטי על הקבר זה נראה לי לא מציאותי ולא הגיוני. מצד שני זה מקום שבו יש לי את השקט להתאחד איתו - וחשוב לי שגם הילדים יהיו שם. ביהדות קוברים בבית קברות ויש לזה משמעות, החיבור שלנו עם המצבה, היכולת להניח אבן ולמצוא את השקט שלנו שם. התמונות מספרות סיפור קשה, במדינה שבה יש עכשיו כל כך הרבה סיפורים קשים שמעולם לא דמיינו שיהיו".
על ההחלטה לקרוא לבת בשמה היא מספרת: "אורי הביאה לנו קרן אור בתוך החושך. היא נותנת לנו הרבה כוח ושמחה. בשמות מוטי ואורי יש את האותיות ו' וי' בדיוק באותו המיקום. אני מקווה שהיא תשאב ממנו את האישיות והתכונות שלו".
בבוקר השבת השחורה הוא היה בתקופת לימודים מטעם הצבא וכשהבין מה מתרחש, לא היסס לרגע. שמיר לקח את רכבו ויצא עם אקדחו האישי לדרום. הוא נפרד מרויטל ולביא, לקח את הציוד הצבאי שלו מבית הוריו וכך זכתה גם אימו שייפרד ממנה לפני שיצא להילחם. רס"ן שמיר חבר ללוחמים נוספים שאספו נשקים מפצועים והרוגים בשטח ונלחמו במשך שעות במחבלי החמאס. מוטי פיקד על הקרב ויחד עם שישה לוחמים נוספים, הם הצליחו לפגוע בעשרות מחבלים ולהציל נפשות רבות בקיבוץ רעים.
הצלם חיים גולדברג מפלאש 90 מספר ל-N12 על תהליך הצילום לפני הלידה ואחריה: "ליוויתי את רויטל בעלייה לקבר של מוטי כשהיא הייתה בחודש תשיעי. אחרי הלידה עלינו שוב לבית העלמין באלקנה. הסיפור של רויטל ומוטי הוא רק סיפור אחד מתוך סיפורים רבים במלחמת חרבות ברזל על יתומים ויתומות שלא יכירו את אבא שלהם בכלל".