זאת הייתה אחת מהיממות הקשות במלחמה, יממה שבמהלכה מדינת ישראל סופרת 10 חללים: שלושה שוטרים שנפלו בפיגוע ירי, חייל שנפל בג'נין ו-6 חטופים שנרצחו במנהרות חמאס, שהוציא אותם להורג. נראה שבתקופה האחרונה המדינה נכנסה למומנטום שלישי עם פיגועי תופת שמחבלים ניסו להוציא ביהודה ושומרון, חלק גבו קורבנות וחלק הסתיימו בנס.

בעזה צה"ל ספר בשבועיים האחרונים 13 הרוגים בעיקר ממטענים וצליפה ובצפון ישראל ממשיכה לספוג ירי מצד חיזבאללה, במלחמת ההתשה שלא הסתיימה גם אחרי סיכול חלק מתגובת נקמה על חיסול פואד שוכר. צה"ל וגופי הביטחון מתוחים עד לקצה, ובממשלה צריכים לחשוב על אסטרטגיה ומדיניות שתמנע את המשך המגמה.

סמ״ר אלקנה נבון ז
סמ״ר אלקנה נבון ז"ל|צילום: דובר צה"ל
השוטרים שנפלו בפיגוע בכביש 35 (צילום: דוברות המשטרה)
השוטרים שנפלו בפיגוע בכביש 35|צילום: דוברות המשטרה

מדינת ישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית כבר 11 חודשים, אבל נראה שלמרות ההצלחות הצבאיות, ואלה רבות למען הסר ספק, המצב הולך לכיוון שלילי בכל הגזרות. שחרור חטופים הוכרז כאחת ממטרות המלחמה, ואכן צה"ל סיפק לדרג המדיני כלים טקטיים כדי שהממשלה תמנף אותם לשחרור החטופים במשא ומתן, לצד שחרור בפעולה צבאית במקום שאפשר לעשות את זה. אבל באין אסטרטגיה, אותם כלים הפכו למטרה בקרב הרוב בדרג המדיני ובקבינט, שאומרים שרק לחץ צבאי יביא לשחרור חטופים.

מעשית, לחץ צבאי הביא למותם של חטופים. לפחות 13 חטופים נרצחו על ידי השובים שלהם מחמאס, כשצה"ל התקרב למקום שבו הם היו אחרי שחשבו שמדובר בפעולת חילוץ. עוד שלושה חטופים נהרגו מאש צה"ל אחרי שהצליחו לברוח מהשובים שלהם, ויש למעלה מעשרה חטופים שעל פי ההערכות נהרגו מהפצצות ואש צה"ל. לזה יש להוסיף את העובדה שעזה חרבה, אחרי שהומטרו עליה עשרות אלפי טונות של חימושים, והמצב עדיין לא משתנה.

הירש, עדן, כרמל, אלמוג, אלכס, אורי
הירש, עדן, כרמל, אלמוג, אלכס, אורי

הצבא יודע לתת כלים ופתרון טקטי, אך תפקידו של הדרג המדיני לקחת את אותם כלים ופתרון ולייצר את התמונה שהוא רוצה. ציר פילדלפי זאת דוגמה טובה. צה"ל הרס שם, על פי הצהרות הצבא, 80 אחוז מהמנהרות והשאר יושמדו בקרוב. הצבא מוכן לצאת משם עם ההישג הזה, והם מוכנים לעשות את זה תוך כדי האמירה שאת המנהרות ייקח שנים לשקם, ואת החזרה לשם ניתן יהיה לעשות בתוך פחות משעה, ברגע שיהיה צורך או מידע. כדי שצה"ל יוכל לעשות את זה כשצריך, הדרג המדיני צריך יהיה לייצר לו את התנאים והאישור. אבל לא בטוח שזה יקרה, ומכאן החשש.

הסיפור הזה נכון לכל הגזרות. גם בצפון וגם בשטחי יהודה ושומרון צה"ל פועל בכוחות גדולים. בצפון השומרון פועלים שני צוותי קרב חטיבתיים לצד יחידות נוספות וכוחות מילואים בשאר מרחבי אוגדת איו"ש. אלה השמידו בשבועות האחרונים תשתיות טרור רבות וחיסלו עשרות מחבלים, בהם גם בכירים. גם בצפון, חיזבאללה ספק מכות קשות ומאות הרוגים, רבים מהם לוחמים מיומנים, שייקח הרבה זמן לבנות את המחליפים שלהם.

הצבא ימשיך לפעול כך ככל שיידרש, אבל יש לזה מחיר עצום בשחיקה של האנשים והאמצעים. מה גם שתמיד יהיו עוד מחבלים ורקטות לרדוף אחריהם ולהשמיד אותם. אבל לכל מלחמה צריכה להיות נקודת סיום שבה הדרג המדיני לוקח את מה שקיבל ומייצר מזה את הניצחון. וכשזה לא קורה, מגיע שלב הפיצול והשחיקה. במקרה של החברה הישראלית, גם הפילוג, הוויכוח והמחאה שפוגעים במאמץ המלחמתי, מעצם זה שאין יותר אחדות סביב המטרות של המלחמה, תחום שהוא קריטי למורל הלוחמים.

מדינת ישראל לא יודעת לאן היא רוצה ללכת ולא מקיימת על זה שום דיון מקצועי רציני. ומעל הכל, אין לממשלה אסטרטגיה. כך למשל, מתקבלות החלטות הרות גורל בדיון לא רציני וענייני של הדקה ה-90, הכוונה להחלטת הקבינט לא לצאת מציר פילדלפי.

כך למשל לא מורידים את הרגל מהגז בעזה, כדי להאיץ בזירה הלבנונית. מתקבלות החלטות לא רציונליות והמצב בכל הזירות מחמיר, למרות שהצבא נלחם ותוקף. לישראל אין אסטרטגיה, אין תהליך קבלת החלטות מסודר ואין ניתוח של חלופות אסטרטגיות והחלטות, אין ניהול סיכונים מושכל. עד שזה לא ישתנה גם המציאות תמשיך להיות תקועה באותה נקודה.