סמלת ליה בן נון, סמ"ר אורי יצחק אילוז וסמ"ר אוהד דהן, זכרונם לברכה, נהרגו בפיגוע הקשה בגבול מצרים לפני עשרה ימים. מאז הפיגוע, הורים ללוחמים בגזרה חושפים שורת מחדלים עליהם התריעו למפקדים עוד בטרם הפיגוע, כמו עמדות שאין בהן קליטת קשר, רכבים לא ממוגנים ומחסור חמור בכוח אדם.

בעקבות השאלות הקשות שצצו אחרי הפיגוע, בצה"ל הודיעו על שני תחקירים נפרדים: הראשון על הפיגוע עצמו והתקלות שהתגלו שם, שיוצג בקרוב למשפחות הנופלים ולציבור, והשני על תפיסת ההגנה בגבולות שלום.

אופיר בן נון, אחותה של ליה, התייחסה לכך הבוקר: "עדיין לא דיברו איתנו, אבל אני בטוחה שנקבל את כל התשובות. בסופו של יום, ליה לא תחזור. כרגע אנחנו עדיין מנסים לעכל את הידיעה הזאת. כל דבר בזמנו".

"הבית שלי עדיין מוקף באנשים שמגיעים מכל הארץ. אנחנו רואים אהבת חינם אין סוף. ההבנה עדיין לא נפלה, אנחנו עדיין לא מעכלים. לאט לאט, כל יום ביומו. אנחנו נשארים חזקים בשביל אחותי וכמשפחה".

איפה תפסה אותך הידיעה הנוראה?
"לקראת 11:00-12:00 בבוקר חזרתי הביתה מבן הזוג שלי. אני סטודנטית, חזרתי כדי ללמוד למבחן. נכנסתי לבית גיהינום. ראיתי את אמא יושבת על הרצפה, לא יכולה להוציא מילים. ראיתי שלושה חיילים שהסתכלו עליי במבט של: 'אוקיי, איך אומרים לה את זה?'. אבא בוכה, צרח לשמיים, צעק לי: 'ליה מתה'".

איך אתם כמשפחה מתמודדים עם זה?
"זה קשה, קשה מאוד. אחותי הייתה ילדה שמחה ומהממת. אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו: מה ליה הייתה רוצה? אנחנו נאחזים בזה, בסרטונים שיש לנו. גם אם יש נפילות, ויהיו נפילות, את בשנייה מתאפסת ואומרת: אחותי לא הייתה רוצה לראות אותי בוכה. היא הייתה רוצה שנמשיך, שנבחר בחיים, שנהיה שמחים. אני מרגישה שהיא פה איתי בפנים, כל הזמן מרימה אותי. קשה להסביר את זה במילים".

ספרי על ליה משהו שאנחנו לא יודעים.
"היא הייתה הילדה הכי מצחיקה ושמחה בעולם, לא הייתה יכולה לשבת לרגע. בכל מקום שהיא נכנסה אליו, היה אור. היא הייתה חלום של כל אחות או אח, של כל חבר. כל אחד רוצה אחת כזו בחיים שלו. לא משעמם איתה, היא כיפית, זורמת, אומרת כן להכל, חיה כאילו אין מחר, כאילו כל יום זה היום האחרון".

היא דיברה על השירות הצבאי שלה, אולי על הסכנות?
"היא לא הפסיקה לדבר, זכינו בילדה מאוד משתפת. היא מאוד אהבה את הצבא ואת מה שעשתה. לא פחדה מכלום, הייתה פייטרית, לוחמת. היא לא הייתה מתלוננת על שום דבר. היא לא דיברה על סכנות אלא אמרה: 'מצרים, גבול שקט'".